פסק-דין חלקי בתיק א 1126/06

בתי המשפט

בקשה של הנתבע 2 (להלן: " עו"ד אולמן") לדחיית התביעה על הסף ובקשה להפקדת ערובה לפי תקנה 519. מובן כי אם תתקבל הבקשה לדחיה על הסף, יתייתר הצורך להידרש לבקשה  להפקדת ערובה.

1.         התובע הוא בנו יחידו של ד"ר ספיבק ז"ל ומתגורר בחו"ל. הנתבעת 1 (להלן: " מלניקוב") היתה, לטענתו, מזכירתו של המנוח ושימשה גם המנהלת בחברת סונברט בע"מ (להלן: " החברה"). עו"ד אולמן היה בא כחו של המנוח, של מלניקוב ושל החברה.

בחודש 6/99 התגלה אצל המנוח סרטן אשכים עם גרורות בכל הגוף. המנוח נפטר בתאריך 17.7.00, ועד לפטירתו, אושפז מעת לעת בבית חולים. 

בכתב התביעה נטען כי עם גילוי מחלתו, חתם המנוח על יפוי כוח לטובת בנו-התובע. אלא שכחודש לאחר מכן, במהלך חודש 7/99 חתם המנוח בבית החולים בפני עו"ד אולמן ומלניקוב על שורה של מסמכים. לטענת התובע, רק משהתאושש המנוח בחודש אוגוסט, נתגלה לו כי הוחתם על יפוי כח לטובת  מלניקוב, ועל הוספתה כמורשת חתימה בחברה. לאור זאת, הוצא ביום 20.8.99 מכתב על ידי עו"ד מרגלית, בשמו של המנוח, שבו טען כי הסכים לחתום על המסמכים הנ"ל לצורך ניהול שוטף ורגיל בעת העדרותו הזמנית. במכתב נדרשה מלניקוב לאשר בחוזר, כי לא נקטה ולא תנקוט בכל הליך שיהא בו כדי לשנות את הרכב הון המניות של החברה ולשנות את פעילותה של החברה.

לטענת התובע, ניצלה מלניקוב את המסמכים שנחתמו על ידי המנוח על מנת להעביר לעצמה מניות, באופן שהחזקותיה בחברה השתוו לאלו של המנוח.

2.         ביום 26.12.99 נחתם הסכם בין המנוח מצד אחד, מלניקוב מצד שני והנתבע 3 (להלן: " עו"ד אליוב") מצד שלישי (להלן: " ההסכם"). על פי ההסכם, הונפקו והוקצו מניות באופן שהביאו לדילול חלקו של המנוח בחברה מ-80%, כפי שהיה במקור טרם העברת מניות למלניקוב מניות, עד לכ-30%.

לטענת התובע, אביו המנוח לא הבין את תוכנו של ההסכם, יש לראות את ההסכם כבטל ומבוטל, ולחילופין יש לבטלו מחמת טעות או הטעיה או מרמה או ייעוץ רשלני שניתן למנוח על ידי עו"ד אולמן, או בשל עושק וכפיה. כן עתר התובע להורות כי כל העברת מניות שבוצעה בחברה בניגוד להסכמתו של המנוח היא בטלה, ועתר לערוך בדיקה חשבונאית מה נעשה בכספי החברה מאז שנת 1999. כן עתר לחייב את הגורמים הרלוונטים בפיצוי על הנזקים שנגרמו לו עקב חתימת ההסכם, להכיר בתביעה כתביעה נגזרת, ולחייב את הנתבעים במתן חשבונות ובהשבת כספים לחברה (הנתבעים הפורמליים מחזיקים במספר מניות זעום בחברה ואינם צד להסכם).

4.         בכתב הגנתו, טען עו"ד אליוב כי הוא מחזיק במניות בנאמנות עבור לקוחו, שהשקיע בחברה, והעמיד לזכות החברה ערבות בנקאית בסך 136,000 ש"ח, ערבות שחולטה זה מכבר. לטענת עו"ד אליוב, לקוחו הכיר את המנוח והיה נכון להתקשר עמו בעסקים משותפים, אך משנפטר המנוח, הלקוח מסכים בחפץ לב לבטל את ההסכם כנגד השבת הכספים ששילם עבור המניות ושהעמיד לרשות החברה (הסך של 1,600 ש"ח + 136,000 ש"ח).

5.         מכתב ההגנה של החברה ושל מלניקוב מצטיירת תמונה שונה מזו לה טען התובע בכתב התביעה.

מלניקוב היא בעלת תואר שני בפיסיקה והנדסה ותואר ד"ר בכימיה פיסיקלית. לטענתה, היא הקימה במשותף את החברה עם המנוח, והיתה ביחסי חברות טובים וקרובים עמו. המנוח, שאשתו נפטרה מספר שנים קודם לכן, נותר בודד לאחר שבנו-התובע עקר להתגורר בחו"ל, והיא שעמדה לצידו משך השנים. לטענתה, בסביבות חודש 3/00 המנוח הפך לחסר כושר לקבל החלטות, ובנו-התובע השתלט על גופו ורכושו.

לטענת מלניקוב, החברה הוקמה תחילה ביחס של 80% מהמניות בבעלותו של המנוח ו-20% בבעלותה ולמעט הון אנושי לא היה לחברה נכסים. כעבור זמן, כאשר פנה הלקוח של עו"ד אליוב מארה"ב והציע פיתוח של פרוייקט מסויים, הוסכם כי שליש מהמניות יירשמו על שמו של אותו לקוח והיתרה תחולק באופן שווה בין מלניקוב למנוח. בהתאם לכך נערך ההסכם שבו חולקו המניות.

עוד טענה מלניקוב, כי היא שלקחה את המנוח לבית החולים לעריכת בדיקות, לאחר ששמה לב לשינוי בהתנהגותו ובמשך שבועות טיפלה במנוח. בתקופה זו נתן לה המנוח יפוי כוח על מנת שתטפל בענייניו, אך היא לא עשתה ביפוי הכוח שמוש. לטענתה, באותה עת הגיעו התובע ואמו (גרושתו של המנוח) לארץ והשניים החלו "לגשש" בנסיון להוציא כסף מהמנוח, והמכתב שנשלח על ידי עו"ד מרגלית בשמו של המנוח ביום 20.8.99 הוא מעשה ידיהם,  בעוד שהמנוח  כלל לא ידע על המכתב והזדעזע מתוכנו. המנוח גילה כי גרושתו ובנו ביקשו למשוך סכום של כ-300,000 ש"ח שקיבל מחברת הבטוח ושהופקד בחשבונו, מכוח יפוי הכח שניתן לתובע. המנוח פנה לבנק ומנע את העברת הכספים, וביקש ממלניקוב שתקח אותו לעו"ד אולמן כדי לערוך צוואה ולהסדיר את עניני החברה.

בהמשך, בחודש 4/00 או בסמוך לכך, משחזרה מלניקוב מחו"ל, מצאה כי מצבו של המנוח מתדרדר. היא התקשרה לתובע ולאמו בגרמניה ודווחה להם על מצבו של המנוח. לטענתה, התובע הגיע לארץ, גירש את המטפלת של אביו מההוסטל ובמקביל פנה למשטרה והגיש כנגדה תלונה על רצח (!!!), תלונה שנסגרה בהעדר עילה, תוך זמן קצר.

מלניקוב הצביעה על כך שהתובע החתים את אביו המנוח בטביעת אצבע, ביום 4.5.2000, כחודשיים לפני מותו, על צוואה לזכותו ושאותה הגיש למתן תוקף. זאת, למרות שלטענתו של התובע, כשנה לפני כן אביו כבר לא היה כשיר לחתום על מסמכי החברה.

לטענת מלניקוב, לאחר פטירת המנוח ביום 17.7.2000, הגיע התובע למשרדי החברה, החל להשתולל והגיש כנגדה תלונה על כך שגנבה רכוש מבית המנוח, תלונה שנגנזה אף היא.

כשנה לאחר מכן דרש התובע מסמכים של החברה, דרישה שנענתה על ידי רו"ח החברה שהעביר לו את המסמכים המבוקשים.