פסק דין המאשר הסדר לפי ס' 350, לצורך מכר כפוי של מניות

 פסק דין

מבוא

1. לפניי בקשה לאישור הסדר בין החברה המבקשת (להלן: "החברה" או "המבקשת") לבין בעלי מניותיה, לפי ס' 350 לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות").

2. לפי ההסדר שאישורו מבוקש, תתבצע הצעת רכש מלאה למניות החברה המוחזקות על ידי הציבור, תמורת תשלום סך של 2.77 ₪ למניה.

3. ביום 1.4.2014 הגישה המבקשת את הבקשה לכינוס אסיפת בעלי מניות לצורך אישור ההסדר. ביום 23.4.2014 נעתרתי לבקשה והוריתי על כינוס האסיפה.

4. ביום 2.6.2014 אישרה האסיפה את הצעת ההסדר ברוב של כ- 95.66% מתוך המניות המשתתפות בהצבעה, וברוב מנין של 17 תומכים מול ארבעה מתנגדים. בכך זכתה ההצעה לרוב מנין ורוב ערך כנדרש לפי ס' 350 לחוק החברות.

5. אחד מבעלי המניות, הוא המשיב 1 שלפניי (להלן: "המשיב"), הגיש התנגדות לאישורו של ההסדר.

המשיב מחזיק ב- 6,186 מניות של המבקשת, המהוות כ- 0.00898% מהון המניות המונפק והנפרע של החברה.

המשיב מעלה שלל טענות נגד ההסדר. בקצירת האומר, המשיב טוען כי המבקשת מעוניינת להפוך לחברה פרטית תוך רכישה כפוייה של מניות המיעוט, וזאת אגב קיפוח חמור ומובהק של זכויות בעלי מניות המיעוט ובניגוד להוראות ברורות של חוק החברות בענין זה. המשיב טוען כי המבקשת ובעלי השליטה בה פועלים בניגוד מוחלט לטובת כלל בעלי המניות ולטובתם שלהם בלבד, תוך התעלמות מהוראות החוק וכן מהוראות חוק ניירות ערך, התשכ"ח- 1968. מדובר בחברה מצליחה ורווחית, אשר היקף רווחיה בשנת 2013 עמד על סך של כ- 68 מליון ₪ והיא צפויה להרוויח מליונים רבים נוספים בהמשך דרכה. עוד טוען המשיב כי מדובר בנסיון של בעלי השליטה להבריח לידיהם את נכסי החברה וזאת תמורת נזיד עדשים. המשיב מוסיף וטוען כי המבקשת לא מסרה מידע אובייקטיבי ורלבנטי לגבי מצבה וכי הערכת השווי שהוצגה בתמיכה להסדר היא הערכת שווי של ההון העצמי, אך לא הערכת שווי של החברה, שהרי מדובר בחברה פעילה ובעלת פוטנציאל, ולכן שווייה האמיתי עולה בהרבה על שווי נכסיה. עיקר טענתו של המשיב היא שהסדר לפי ס' 350 לחוק החברות איננו הדרך הדיונית הנכונה להפיכתה של חברה ציבורית לחברה פרטית, שכן לשם כך קיים המנגנון של ס' 336 לחוק החברות, שעניינו מכירה כפויה של מניות לפי הצעת רכש מלאה. לדידו, זוהי הדרך הסדורה שקבע המחוקק למצבים כאלה, ואין בלתה. זו גם הדרך היחידה להבטיח את קיומם של מנגנוני ההגנה על בעלי המניות מן הציבור. למעשה, ס' 350 לחוק החברות נועד לצורך הסדרים של חברה במשבר, ואילו בעניננו לא רק שלא מדובר בחברה במשבר, אלא שמדובר בחברה רווחית עד מאוד. המשיב מוסיף וטוען כי הערכת השווי נערכה לפי שיטת ה- NAV (השווי הנכסי הנקי) ולא לפי שיטת ה- DCF (היוון תזרים מזומנים חזוי), למרות שבית המשפט העליון קבע שהדרך האחרונה היא המועדפת (רע"א 779/06 קיטאל החזקות נ' ממן ואח' (פורסם בנבו, 2012)). עוד טוען המשיב כי מדובר בהליך המהווה קיפוח בעלי מניות המיעוט בחברה כמשמעו בס' 191 לחוק החברות וכן בהפרת חובותיהם של בעלי הענין בחברה כלפי החברה ובעלי המניות מן הציבור. בחלק האופרטיבי של התנגדותו, מבקש המשיב לערוך מכרז פתוח על נכסי החברה ואף מתחייב לרכוש אחד מנכסיה תמורת סכום נקוב לפי הערכת השווי שצירפה המבקשת. לחלופין הוא מבקש שתישמר לו הזכות להגיש תביעה נגד המבקשת לסעד של הערכה לפי ס' 338 לחוק החברות, ולחלופי חלופין הוא מבקש שהבקשה תידחה.