פסק-דין בתיק תק 9455/02

התובע התקשר עם הנתבעת בהסכם מיום 28.9.00 למתן שרותי ביקור רופא במשך 24 שעות ביממה, על פי הסכם שהוגש וסומן נ/1.

בכתב התביעה נטען כי נציג הנתבעת שביקר בבית התובע והציג את שרותי הנתבעת, הסביר לתובע עובר לחתימת ההסכם כי תמורת השרות יחוייב בסך של 53 ש"ח לחודש. בפועל,היות והעסקה נעשתה בכרטיס אשראי ובאמצעות הסדר תשלומים "ויזה-קרדיט" חויב חשבונו של התובע בתשלום חודשי בסך של 86.45 ש"ח לחודש.

התובע טען בתביעתו כי תוקף ההסכם הינו למשך 14 חודשים מיום 28.9.00 ועד ליום 28.11.01 ולפיכך על הנתבעת להשיב לו סך של 2,370 ש"ח המהווה את ההפרש בין סכום החיוב הכולל לבין הסכום שהתחייב לשלם בסך של 53 ש"ח , עבור 14 חודשי שרות.

לחילופין עתר התובע להחזר ההפרש החודשי בין הסכום שהסכים לשלם בסך של 53 ש"ח לחודש לבין סכום החיוב החודשי המסתכם במכפלת 36 חודשים בסך שך 1,204 ש"ח.

ראשית דבר יש לאמר כי טענת התובע על פיה ההסכם נ/1, הינו לתקופה של 14 חודשים בטעות יסודה. בהסכם נאמר ונכתב מפורשות כי תוקף ההסכם לתקופה שבין 28.9.00 ועד 28.11.04, דהיינו למשך 48 חודשים. כן נאמר בהסכם כי דמי המנוי החדשי הינם בסך של 53 ש"ח לחודש והסכום הכולל מסתכם בסך של 2,544 ש"ח שהינו אכן מכפלת סכום דמי המנוי החדשיים ב-48 חדשי שרות. להסכם נ/1, צורף שובר כרטיס האשראי בהסדר תשלומים של "ויזה קרדיט" על פיו הסכום של 2,544 ש"ח ישולם ב-36 תשלומים חודשיים.

התובע העיד כי במעמד עריכת ההסכם לא ידע שהינו חותם על עסקה במסגרת הסדר תשלומים של "ויזה-קרדיט" ולא הבין את תנאיה.

עדותו זו של התובע, כי לא הבין במעמד עריכת ההסכם את משמעות ביצוע העסקה באמצעות הסדר תשלומים של "ויזה קרדיט" ולא הבין כי ביצוע העסקה באופן זה, יגרור חיוב חודשי  גבוה מסך של 53 ש"ח לחודש, מקובלת ואמינה עלי.

עוד יש לציין כי עדותו זו של התובע לא נסתרה שכן נציג הנתבעת ד"ר אילן פז, שהציע והסביר לתובע את תנאי ההסדר,  לא הובא לעדות.

השאלה הנשאלת הינה מה משמעות העובדה כי תנאי עסקת התשלומים, הנושאת בחובה חיוב בריבית, לא הוסברו לתובע.

התובע עתר במעמד הדיון, לביטול העסקה וטען כי אינו מעוניין בשרותי הנתבעת. יש לציין כי עתירה זו לא נתבקשה בכתב התביעה וכל שנטען בתביעה הוא להחזר הסכום שנגבה מהתובע ביתר, אם כי חישוב התובע  מתיחס בטעות לתקופת שרות של 14 חדשים ולא לתקופה של 48 חודשים, כאמור בהסכם.

סעיף 9 לחוק הגנת הצרכן תשמ"א - 1981, (להלן:החוק) מחייב עוסק להודיע לצרכן פרטים הנוגעים לביצוע עסקת אשראי לרבות המחיר באשראי, המחיר במזומן ושיעור הריבית.

סעיף 11 לחוק קובע כדלקמן:

"לא קיים העוסק את הוראותיו של צו שניתן לפי סעיף 9, רשאי בית המשפט, לבקשת צרכן ובהתחשב בנסיבות הענין, לרבות המועד שבו הוגשה הבקשה, לבטל את העסקה ולצוות על החזרת נושא העסקה לעוסק והתמורה או חלקה לצרכן רשאי הוא לחייב את העוסק בהוצאות שנגרמו לצרכן וליתן כל הוראה אחרת שתראה צודקת".

התובע הודה בעדותו כי גילה שסכום החיוב החדשי גבוה מסך של 53 ש"ח לחודש, לאחר שלושה חודשים. התובע העיד כי ניסה להתקשר לנציג הנתבעת, ד"ר פז ולגשת למשרדי הנתבעת אך הדבר לא צלח בידו, שכן ד"ר פז לא היה זמין ומשרדיה של הנתבעת היו סגורים בעת ביקורו. טענה זו של התובע, כי לא הצליח ליצור קשר עם הנתבעת, אינה מקובלת עלי והראיה שפניות בכתב שנשלחו לנתבעת הן על ידי התובע והן על ידי עו"ד אבנר בנימין, מטעם התובע, נענו, תוך ימים ספורים, כפי שעולה מההתכתבות שצורפה לכתב התביעה.

בנסיבות העניין, כשהתובע פנה לראשונה לנתבעת, לאחר למעלה משנה מיום עריכת ההסכם וכשהתביעה הוגשה קרוב לשנתיים לאחר מועד כריתת ההסכם, למרות שלתובע נודע על חיובי הריבית כשלושה חודשים לאחר חתימת ההסכם, נראה כי אין הצדקה לביטול ההסכם וזאת בהתחשב באחור הרב הן בפניית התובע לנתבעת והן בהגשת התביעה, כאשר במשך תקופת זמן זו של כשנתיים ממועד עריכת ההסכם, מחוייבת היתה הנתבעת במתן שרות על פי ההסכם.

זאת ועוד, יש לחזור ולהדגיש כי הסעד של ביטול ההסכם אף לא התבקש בכתב התביעה במסגרתו עתר התובע להשבת החיובים שחויב ביתר בלבד.

בנסיבות העניין, בהתחשב בעובדה כי חיובי הריבית במסגרת הסדר התשלומים "ויזה-קרדיט" לא הוסברו לתובע, זכאי התובע להחזר חיובי הריבית בהם נשא ביתר.

התובע טען והעיד כי החיוב החדשי מסתכם בסך של 86.46 ש"ח טענה זו לא הוכחשה. לפיכך במכפלת 36 תשלומים  התשלום הכולל עבור העסקה מסתכם בסך של 3,113 ש"ח.

התובע הסכים והתחייב לשלם סך של 2,544 ש"ח כאמור בהסכם נ/1 ובשובר כרטיס האשראי עליו חתם. ההפרש מסתכם על כן בסך של 569 ש"ח.