פסק-דין בתיק תק 8983/02

בפני תביעה לתשלום פיצויים, בגין נזקים שנטען כי נגרמו לתובעים כתוצאה מביטול טיסה, שהיתה אמורה לצאת משדה התעופה גטוויק שבלונדון ביום 28/8/96.

התביעה הוגשה כנגד הנתבעת שהינה סוכנות נסיעות, באמצעותה רכשו התובעים את כרטיסי הטיסה.

מדובר בטיסת שכר שבוצעה על ידי המוביל האווירי "סאן-דור", תנאי הכרטיס הוגשו וסומנו ת/1.

התובעים טוענים, כי כאשר הגיעו לשדה התעופה גטוויק, התברר להם כי טיסתם בוטלה. לפיכך  נאלצו התובעים "לבלות" את הלילה בשדה התעופה. התובעת מס' 2 (להלן: "התובעת"), שישנה על ספסל בשדה התעופה, נפלה ממנו וסבלה משברים בצלעות. כתוצאה מפגיעה זו נגרמו לתובעת, על פי טענתה, הוצאות רפואיות והפסדי הכנסה. כן טוענים התובעים כי נגרמה להם הוצאה נוספת, בסך של 966 ש"ח, עבור רכישת כרטיסי טיסה חלופיים ועגמת נפש, בגין טיפולה של הנתבעת בעניינם.

התובעים טוענים כי נותרו ללא כסף או אמצעי תשלום וכי הנתבעת חדלה בכך שלא דאגה לסדר עבורם לינה במלון ועמדה על תשלום מראש עבור כרטיסי הטיסה החלופיים.

הנתבעת הגיש בקשה  לדחיית התביעה על הסף, מחמת התיישנות ומחמת העדר יריבות. הנתבעת טענה, בתמצית, כי עילתה של התביעה, הינה נזקים הנובעים מביטול טיסה, לפיכך, האחריות  מוטלת, אם בכלל, על המוביל האווירי וזאת מכח עקרון יחוד העילה הקבוע בסעיף 10 לחוק התובלה האווירית התש"מ—1980 (להלן: "החוק"). משחלפו למעלה משנתיים ממועד הטיסה, התביעה כנגד המוביל האווירי התיישנה וזאת מכח הוראות סעיף 15 לחוק ותקופת ההתיישנות המהותית בת השנתיים, שנקבעה בסעיף 29(1) לאמנה לאיחוד כללים מסויימים בדבר תובלה בינלאומית באוויר אשר נחתמה בורשה ביום 12/10/89 (להלן: "אמנת ורשה").

הנתבעת הוסיפה וטענה, כי התיישנות מהותית זו, חלה גם על התביעה כנגד הנתבעת בהיותה סוכן של המוביל האווירי.  לחילופין טענה הנתבעת, כי על פי עקרון יחוד העילה התביעה בגין ביטול הטיסה צריכה להיות מופנית כנגד המוביל האווירי ודין התביעה כנגדה להדחות מחמת העדר יריבות.

לגופו של עניין, טענה הנתבעת, כי דין התביעה נגדה להדחות שכן תפקידה כסוכנות נסיעות, הסתכם בהזמנת כרטיסי הטיסה עבור התובעים וכי על פי תנאי הכרטיס, המצויינים מפורשות בכרטיס הטיסה, היה על התובעים לאשרר את טיסתם, לפחות 72 שעות בטרם הטיסה.

לטענת הנתבעת, לו היו התובעים מאשררים טיסתם כנדרש, 72 שעות מראש, הרי היה נודע להם כי טיסתם, שהיתה טיסת שכר, בוטלה ונוסעיה הועברו לטיסה מוקדמת יותר, שיצאה משדה התעופה היתרו.

התובעת טוענת, כי על פי תנאי הכרטיס (ת/1), הנתבעת אינה בגדר סוכן של המוביל ולפיכך לא חל עקרון יחוד העילה הקבוע בסעיף 10 לחוק.

לא מצאתי צורך לדון ולהכריע בשאלה האם הנתבעת, כסוכנות נסיעות, באמצעותה נרכש כרטיס הטיסה הינה בגדר "סוכן" של המוביל האווירי כמשמעו בסעיף 10 לחוק ולפיכך דין התביעה כנגדה, להדחות על הסף מחמת התיישנות, שכן לדעתי דין התביעה להדחות לגופם של דברים.

לא מצאתי כי ניתן, בנסיבות העניין, לייחס לנתבעת, כסוכנות נסיעות באמצעותה נרכשו כרטיסי הטיסה כל מחדל או התנהגות רשלנית.

אין חולק כי הטיסה נשוא התביעה היתה "טיסת שכר". כידוע לכל, טיסות שכר נתונות לביטולים ולשינויים בלוח הזמנים.

על פי תנאי הכרטיס (ת/1) "הנוסע חייב לוודא את תאריך ושעת ההמראה הסופיים עם המארגן או נציגו לפחות 72 שעות לפני מועד ההמראה הנקוב".

כן צורפה לת/1, הודעה ברורה מטעם הנתבעת, המדגישה את הצורך באשרור הטיסה 72 שעות לפני מועדה ומציינת את מספרי הטלפון לאשרור הטיסה.

התובעים לא אשררו את טיסתם.

טענת התובעים, כי לא אשררו את הטיסה, שכן הימים שקדמו לטיסה היו ימי חופשה בלונדון וכי ניסיונות שעשו להתקשר לאשרר הטיסה, לא צלחו, לא רק שלא הוכחה אלא גם שאינה סבירה.

יש לציין כי במכתבם של התובעים לנתבעת, מיום 5.8.98, שצורף לכתב התביעה, מציינים התובעים, כי "ב- 27/8/96 ניסיתי כארבע פעמים להשיג את מספר הטלפון שהופיע בכריכת הכרטיס... אך לשיו (כך במקור - הערה שלי ב.ט) ב- 28/8/96 יצאנו לנסיעה ארוכה משעות הבוקר המוקדמות ולא היתה לנו אפשרות להתקשר". נראה על כן, כי התובעים לא עשו די ולא דאגו לאשרר את טיסתם כנדרש.

נציגת הנתבעת טענה, כי הטיסה בוטלה, על ידי המוביל האווירי וכי הודעה על כך נמסרה לנתבעת רק ביום 22/8/96, לאחר שהתובעים יצאו מהארץ, על כן לא היה בידי הנתבעת להודיע לתובעים על ביטול הטיסה והדבר היה נמסר להם, לו היו מאשררים את הטיסה כנדרש.