פסק-דין בתיק תק 6019/02 - פסקדין

התובעים רכשו כרטיסי טיסה לריו-דז'נרו, מאת הנתבעת, שהינה חברת תעופה המבצעת טיסות סדירות מישראל לריו-דז'נרו, דרך מדריד.

התובעים רכשו כרטיס טיסה לתאריך 23.1.01 ,שכן היה עליהם להגיע לריו-דז'נרו עד ליום 26.1.01, לטקס גילוי מצבה על קברו של אבי התובעת.

בבוקר הטיסה נודע לתובעים על ביטול הטיסה וכשפנו אל הנתבעת והדגישו את הצורך להגיע לריו-דז'נרו במועד, הוצע להם שלא לטוס ביום המחרת, בהעדר טיסת המשך ישירה, אלא לטוס ביום 25.1.01, שאז תתאפשר טיסה ישירה ממדריד לריו-דז'נרו.

סופו של דבר כי הטיסה ביום 25.1.01 יצאה באיחור ניכר, רק למחרת בבוקר, וביצעה בדרכה נחיתת ביניים באתונה. התובעים איחרו לטיסת ההמשך וכשהגיעו למדריד נמסר להם על ידי נציגי הנתבעת כי הטיסה הקרובה בה יוכלו להמשיך בדרכם לריו-ד'זנרו, הינה טיסה באמצעות חברת VARIG   שתמריא רק בלילה. טיסה זו, לא היתה טיסה ישירה וביצעה חניית ביניים בסן פאולו. התובעים הגיעו לריו-דז'נרו, רק ביום 27.1.01.

עוד טוענים התובעים ליחס בלתי נאות מצד עובדי הנתבעת לרבות הפרת הבטחה להודיע לקרובי המשפחה הממתינים בריו-דז'נרו על העיכוב בהגעת התובעים.

הנתבעת טוענת כי ביטול הטיסות והעיכובים בהגעתן ויציאתן מהארץ, נבעו משביתת מתדלקים בשדה התעופה בן-גוריון, שגרמה לשיבוש בלוח הטיסות.

כן טוענת הנתבעת כי חניית הביניים באתונה נעשתה לצרכי תדלוק עקב השביתה וכי האירועים האמורים הינם בבחינת "כוח עליון" שאינו בשליטת הנתבעת.

הנתבעת טוענת ובצדק כי אחריותה צריכה להיבחן על-פי הוראות חוק התובלה האווירית התש"מ-1980 (להלן: החוק) וזאת על-פי עקרון יחוד העילה הקבוע בסעיף 10 לחוק כדלקמן:

"אחריותו של המוביל עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק, לרבות לנזק שנגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר ולא תשמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על-פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו".

החוק מחיל בעניין זה את הכללים שנקבעו באמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה אווירית בינלאומית מ - 1929 (להלן: "אמנת ורשה") שתוקנה בפרוטוקול המתקן את האמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה אווירית בינלאומית שנחתם בהתאם בשנת 1955 (להלן: פרוטוקול האג).

סעיף 19 ל"אמנת ורשה" קובע כי "המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אווירית של נוסעים, כבודה או טובין".      

סעיף 20 לאמנה ממשיך וקובע כי "לא ישא המוביל באחריות אם יוכיח שהוא, משמשיו וסוכניו נקטו בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק או שלא היתה בידיו או בידיהם כל אפשרות לנקוט בהם".

מוכנה אני לקבל כי עיכובים בלוח הטיסות עקב שביתת מתדלקים בשדה התעופה בן-גוריון תרמה לשיבושים בלוח הטיסות שאינם בשליטת הנתבעת כך גם הצורך בביצוע חניית ביניים באתונה לצורכי תדלוק.

לו היה מדובר, על כן, באיחור בהטסת התובעים, הנובע אך ורק מעיכוב ביציאת הטיסה או בגין הצורך בחניית ביניים באתונה לצורכי תדלוק,  היה מקום לקבל טענת הנתבעת כי לא היה בידה לנקוט באמצעים, למנוע איחור זה.

בענייננו, היו התובעים אמורים לטוס ביום 23.1.01 וטיסה זו בוטלה.

טענת התובעים בסעיף 4 (ב) לכתב תביעתם, כי פנו אל הנתבעת והדגישו בפניה את הצורך להגיע לריו-דז'נרו ביום 26.1.01 לטקס גילוי המצבה וכי נציגת הנתבעת הסבירה כי הטיסה ביום המחרת 24.1.01, אינה ודאית וטיסת ההמשך כרוכה בחניית ביניים ולפיכך יעצה להם לטוס ביום 25.1.01, אז תתאפשר טיסת המשך ישירה ממדריד לריו-דז'נרו - לא נסתרה.

נציגת הנתבעת אף העידה כי ביום 24.1.01 התקיימה טיסה למדריד אלא שלטענתה, לא ניתן היה לארגן במועד זה טיסת המשך לשביעות רצון התובעים.

בנסיבות העניין כשהתובעים הבהירו לנתבעת את הצורך להגיע לריו-דז'נרו לטקס האזכרה והזמינו טיסה מוקדמת ליום 23.1.01, על מנת להבטיח הגעתם במועד, היה על הנתבעת לנקוט בפעולות סבירות על מנת להבטיח הגעתם של התובעים לריו-דז'נרו, במהירות האפשרית, לאור ביטול הטיסה שנקבעה ליום 23.1.01.

הנתבעת טענה בסעיף 7 לכתב הגנתה כי בהודעות שפורסמו נמסר כי צפויה שביתת מתדלקים בנמל התעופה בן-גוריון עד ליום 29.1.01.