פסק-דין בתיק תק 14020/02 - פסקדין

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת, חברה קבלנית.

ביום 4.4.00 נחתם בין התובע ואישתו מצד אחד, לבין הנתבעת מצד שני , הסכם ובו התחייבה הנתבעת להקים בית ביישוב בית אריה, עבור התובע ואישתו (להלן: "ההסכם").

בהתאם להסכם, היה על הנתבעת לסיים את הקמת הבית, עבודות הפיתוח במגרש וכל הפיתוח הציבורי ולמסור את החזקה בבית לידי התובעים, תוך 16 חודשים ממועד חתימת ההסכם, דהיינו עד ליום 3.8.01.

בשל סיבות שונות חל עיכוב במסירת החזקה בבית לידי התובע ואישתו, ועל כן ביום 17.3.02 חתמו התובע ואישתו על התחייבות המופנית לנתבעת (להלן: "ההתחייבות") ובה התחייבו שלא לתבוע את הנתבעת בגין איחור במסירת הבית מעבר ליום 30.4.02.

כנגד הסכמת התובע ואישתו לחתום על ההתחייבות ,שילמה הנתבעת לתובע ואשתו פיצוי בסך של 6,267 ש"ח.

מסירת החזקה בבית נמסרה לתובע ואישתו מספר ימים לאחר חתימתם על ההתחייבות. בעת החתימה על ההתחייבות  הושלמו הקמת הבית ועבודות הפיתוח במגרש עליו נבנה הבית.

עבודות הפיתוח הסביבתי טרם הושלמו ואלו הושלמו בסופו של דבר ביום 27.11.02.

בהתחייבות הוסכם כי התובעים יקבלו מהנתבעת פיצוי מוסכם בסך של 250$ לכל חודש איחור או חלק ממנו היה ומועד המסירה יתארך מעבר ליום 30.4.02.

המחלוקת שבין הצדדים הינה בשאלה האם עבודות הפיתוח הציבורי היו אמורות, על פי ההתחייבות, להסתיים ביום 30.4.02, או במועד שבו נסתיימו, דהיינו כשבעה חודשים לאחר מכן.

עיון בהתחייבות אשר נוסחה על ידי הנתבעת מעלה כי עניין הפיתוח אינו מוזכר מפורשות בהתחייבות.

מקריאת כתב ההתחייבות ניתן, לכאורה, להסיק כי  הבית היה אמור להימסר לתובע ואישתו בתוך כחודש ומחצה לאחר מועד חתימתם על ההתחייבות דהיינו עד ליום 30/4/02 . ברם, מסירת החזקה בבית ובמגרש נמסרה לתובעים  ביום 22.3.02, כפי שעולה מפרוטוקול מסירת הבית (נ/2), דהיינו ימים ספורים לאחר חתימתם על ההתחייבות.

מכאן, כי בעת חתימת ההתחייבות ידוע היה לשני הצדדים כי בניית הבית וביצוע עבודות פיתוח המגרש הושלמו ובאותו מועד ידוע היה לשני הצדדים כי השלמת עבודות הפיתוח הציבורי תארך עוד זמן מה.

לו אכן הצדדים התכוונו למסירת החזקה בבית ובמגרש בלבד - לא היתה כל סיבה לנקוב במועד מסירה מאוחר כחודש וחצי לאחר מועד החתימה על ההתחייבות, שכן באותו מועד הושלמו העבודות בבית ובמגרש.

לו בכוונת הנתבעת היה להחריג את עבודות הפיתוח הציבורי - היה עליה לציין זאת מפורשות שעה שידוע היה לה כי חל עיכוב ניכר בהשלמתן.

לטענת הנתבעת, המפקח אפשר לה את דחיית הפיתוח הציבורי ולראייה הציגה בפניי את מכתבו מיום 29.3.02, של המהנדס, מר ח. קנגון, אשר העריך כי סיום עבודות התשתית יהיה בסוף חודש מאי 2002. מהמכתב עולה כי בשל המצב הביטחוני היו כ-140 ימי סגר שפגעו בביצוע עבודות התשתית שבאתר. גם באם מועד סיום העבודות, לרבות עבודות הפיתוח הציבורי, יוארך ב-140 ימים מעבר ליום 3.8.01 - לא היה בכך כדי לסייע לנתבעת.

הנתבעת לא ציינה בפניי מהו המועד שלטענתה היה עליה לסיים את השלמת הפיתוח הסביבתי וכן לא נתנה כל טעם מדוע השלימה את ביצוע העבודות כשישה חודשים לאחר המועד שהוערך על ידי המהנדס.

כאמור, נערכה ההתחייבות על ידי הנתבעת. משכך הם פני הדברים, במקרה של ספק בפרשנות המסמך יש לפרשו כנגד עורך המסמך.

בנסיבות העניין הגעתי למסקנה כי הנתבעת הפרה את ההתחייבות ולפיה היה עליה להשלים גם את הפיתוח הציבורי לא יאוחר מיום 30/4/02.

בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון להתערב בגובה הפיצוי המוסכם שנקבע בין הצדדים.