פסק-דין בתיק תק 13003/02

1.         בפני תביעה לפיצוי בגין איחור בהגעת מטענם של התובעים ליעדו.

2.         ביום 22.8.02 טסו התובעים באמצעות הנתבעת מנתב"ג לבנקוק (דרך טשקנט) לחופשת ירח דבש.

            כשהגיעו התובעים לבנקוק, התברר כי מטענם שכלל שני תרמילי נסיעה, לא הגיע עמם.

כנטען בתביעה התובעים מילאו טופס בקשה לאיתור מטען ועמדו בקשר טלפוני עם נציג הנתבעת במשך 10 ימים אך זה לא הצליח לאתר את המטען האבוד.

            לטענת התובעים, ביום 2.9.02, מצאו, בכוחות עצמם ובעזרת צוות הקרקע בשדה התעופה בבנקוק את מטענם האבוד .

3.         הנתבעת טענה כי כבודתם של התובעים עוכבה על ידי צוות הביטחון של נתב"ג מסיבות בטחון ונשלחה על ידי צוות הביטחון לבנקוק בטיסת אל על ביום 24.8.02 כך שהכבודה הגיעה לבנקוק ביום 25.8.02.

            הנתבעת צרפה לכתב הגנתה עותק מדו"ח "lost report file" וטענה כי העיכוב נעשה על ידי שירות הביטחון של נתב"ג שלא באשמת הנתבעת.

            כן נטען על ידי הנתבעת כי התובעים לא פנו לנציג הנתבעת בבנקוק וכי לנתבעת אין עובד בשם "עבדול רשטם", עימו נטען כי התובעים היו בקשר באשר לאיתור המטען.

4.         התובעת העידה כי מסרה את מספר הטלפון הסלולרי שלה לנציג הנתבעת כפי שגם נטען בתביעה וכי התקשרה מידי יום לנציג הנתבעת כדי לברר אם המטען נמצא. התובעת הודתה כי שם הנציג שצוין בכתב התביעה שגוי וכי דיברה עם נציג בשם פזיל טייטוב.

כן הגישה תובעת פירוט שיחות מחברת אורנג', ת/1, ממנו עולה כי מיום 23.8.02 ועד יום 30.8.02 התקשרו התובעים תשע פעמים לנציג הנתבעת על מנת לברר קורות המטען והעידה כי למרות שהמטען הגיע לבנקוק ביום 25.8.02, נאמר לה כי המטען טרם נמצא.

5.         נציג הנתבעת טען כי דו"ח המחשב שצורף לכתב ההגנה הינו דו"ח שבוצע על ידי חברת "אל-על" ועל פיו המטען עוכב מסיבות בטחון ונשלח לאחר מכן על ידי "אל-על" וכי אין להטיל על הנתבעת אחריות בגין עיכוב המטען מסיבות ביטחון.

            עוד טען נציג הנתבעת כי התובעים לא השאירו כתובתם בבנקוק לפיכך לא ניתן היה להודיע להם כי המטען הגיע לבנקוק ביום 25.8.02.

6.         על התביעה חלות הוראות חוק התובלה האווירית תש"ם - 1980 (להלן: "החוק") הקובע את עקרון ייחוד העילה בתביעה כנגד המוביל האווירי עובדיו וסוכניו בהתאם להוראות האמנה לאיחוד כללים מסויימים בדבר תובלה אווירית בינלאומית שנחתמה בורשה באוקטובר 1929 (להלן: "אמנת ורשה") והפרוטוקול המתקן שנחתם בהאג ביום 28.9.55 (להלן: "פרוטוקול האג").

            סעיף 19 לאמנת ורשה קובע כדלקמן:

            "המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם מחמת אחור בתובלה אווירית של נוסעים כבודה או טובין".

            סעיף 20 לאמנת ורשה מוסיף וקובע כי:

"לא ישא המוביל באחריות אם יוכיח שהוא, משמשיו וסוכניו נקטו בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק או שלא היתה בידיו או בידיהם כל אפשרות לנקוט בהם".

מהוראות סעיף 20 לאמנת ורשה עולה כי הנטל להוכיח את התנאים לפטור מאחריות, מוטל על המוביל האווירי.

7.         בענייננו טוענת הנתבעת לפטור מאחריות שכן לטענתה כבודתם של התובעים עוכבה מסיבות בטחון על ידי שירות הביטחון של נתב"ג, כפי שעולה מדו"ח המחשב שצורף לכתב ההגנה.