פסק-דין בתיק תק 11511/02

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מתאונת דרכים מיום 26/6/02.

התובעת טענה בתביעתה כי בעת שניסתה להכנס לחניה בין שתי מכוניות, פגעה משאית שהיתה נהוגה על ידי הנתבע ברכבה, מאחור.

הנתבע הכחיש בכתב הגנתו את טענות התובעת וטען כי האחריות לאירוע התאונה מוטלת על התובעת שתימרנה בין המכוניות החונות ופגעה במשאית.

התובעת העידה כי רצתה להכנס למקום חניה, בצד ימין של הכביש וכי מדובר במקום חניה מוסדר בו חונות המכוניות בצורה אלכסונית. התובעת הוסיפה והעידה כי בצד שמאל של הכביש, לצד אי תנועה שאבני השפה שלו צבועות באדום-לבן, חנתה המשאית וכי לאחר שחלפה על פני המשאית, האטה ותימרנה על מנת להכנס למקום חניה, בין שתי מכוניות שחנו באלכסון, החלה המשאית בנסיעה ופגעה ברכבה מאחור.

הנתבע הודה בעדותו כי החנה את המשאית בצד שמאל של הכביש אך על פי גרסתו, התובעת שרצתה להכנס לחניה, בין שתי מכוניות חונות, נסעה לאחור ופגעה במשאית.

לאחר ששמעתי ובחנתי עדויות הצדדים, אני מעדיפה את עדותה של התובעת על פני עדותו של הנתבע.

עדותה של התובעת אמינה ועקבית בעוד שגרסתו של הנתבע כי התובעת נסעה לאחור לא נטענה בכתב ההגנה שנוסח בלשון כללית וכאמור מבלי לפרט את הטענה כי התובעת נסעה לאחור.

זאת ועוד, בעוד שהתובעת העידה  כי ראתה את המשאית, חונה בצד שמאל ולאחר שחלפה על פניה והחלה בכניסה לחניה, ראתה את המשאית מתחילה בנסיעה ופוגעת ברכבה, הרי הנתבע סתר עצמו בעדותו שכן בתחילה העיד כי לא ראה את רכבה של התובעת ולאחר מכן העיד כי ראה את התובעת נוסעת לאחור.

עוד יש לציין כי בטרם נשמעה גרסתו של הנתבע על פיה התובעת נסעה לאחור, העידה התובעת כי ראתה את המשאית חונה בצד שמאל. לפיכך, הגרסה כי התובעת נסעה לאחור ופגעה במשאית אותה ראתה קודם לכן, אינה סבירה ואינה הגיונית.

לפיכך, אני מקבלת את גרסת התובעת כי המשאית החלה בנסיעה ופגעה ברכבה מאחור וקובעת כי האחריות לאירוע התאונה מוטלת על הנתבע.

אשר לגובה הנזק, התובעת פוצתה על ידי המבטחת של רכבה ועותרת לפצותה בגין נזקים עקיפים.

על פי אישור הפסדים שצורף כנספח ג' לתביעה, נשאה התובעת בדמי השתתפות עצמית בסך של 1,745 ש"ח ויגרם הפסד הנחת העדר תביעות בסך של 866 ש"ח כך שההפסד מסתכם בסך של 2,611 ש"ח.

התובעת טענה להפסד הנחת העדר תביעות לשנתיים נוספות. נזק זה הינו נזק עתידי שאין ודאות להתרחשותו או לקשר סיבתי בינו לבין התאונה המותנה בהמשך הביטוח באותה חברה ובהעדר תביעות נוספות בשנים הבאות. לפיכך לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין הפסד הנחת העדר תביעות, מעבר לשנה הראשונה, כאמור באישור ההפסדים שצורף כנספח ג' לתביעה.

התובעת עתרה לפיצוי בגין שכ"ט שמאי אך לא צרפה קבלה המאשרת תשלום זה. מאידך הוגש על ידי הנתבע מכתב דרישה שנשלח אליו על ידי אליהו חברה לביטוח בע"מ, נ/1, על פיו שכר השמאי שולם על ידי המבטחת. לפיכך אין התובעת זכאית לפיצוי בגין תשלום שכ"ט שמאי.

אשר לירידת ערך, על פי דו"ח השמאי, נספח א' לתביעה, נגרמה בגין התאונה ירידת ערך בשיעור של 0.5% שהוערכה על ידי השמאי בסך של 790 ש"ח.

איני מקבלת את טענת הנתבע כי על התובעת היה לתבוע נזק זה ממבטחיה שכן על פי הפוליסה שצורפה כנספח ד', גובה ההשתתפות העצמית בירידת ערך הינו בשיעור של 1.5% מערך הרכב. בהיות הנזק בגין ירידת ערך, נמוך מגובה  ההשתתפות העצמית זכאית התובעת לפיצוי בגין ירידת ערך בסך של 790 ש"ח.

עוד טענה התובעת, כי עקב התאונה נדרשה, עם חידוש הפוליסה, להתקין אמצעי מיגון נוספים ברכבה ולפיכך עתרה לפיצוי בסך של 2,100 ש"ח, בגין התקנת מערכת איתור ברכב. לא מצאתי קשר סיבתי בין דרישת התקנת אמצעי המיגון ברכב לקיום תביעה בגין נזקי רכוש תאונתיים. טענת התובעת כי דרישת אמצעי המיגון, נובעת מקיום תביעה בגין נזקי התאונה, אינה נתמכת באישור חברת הביטוח ולפיכך לא הוכחה.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 3,401 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 26/6/02 ועד מועד התשלום בפועל.

כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 400 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.