פסק דין בתיק תיק צבאי 62/12

פתח דבר

1. עניינו של ערעור זה בתאונת דרכים קטלנית שהתרחשה ביום 10.3.2010, בכביש מס' 1, סמוך לצומת מחנה ישי, בין כלי-רכב צבאי לאוטובוס נוסעים.

בתאונה נגדעו בלא עת חייהם של רס"ל ברק יפרח ז"ל וסמ"ר דן שניר ז"ל שישבו בכלי-הרכב הצבאי (להלן: המנוחים).

שלושה-עשר מנוסעי האוטובוס ונהג האוטובוס נפגעו אף הם כתוצאה מן התאונה וסבלו מחבלות גוף ברמות שונות. לכלי-הרכב הצבאי נגרם "אובדן כללי" כתוצאה מן התאונה ולאוטובוס נגרמו נזקים בשווי העולה על 300,000 ש"ח.

המערער, סמל ר' ש', אשר נהג בכלי-הרכב הצבאי, הועמד לדין בבית הדין הצבאי שבמחוז שיפוטי המרכז. יוחסו לו שני אישומים: גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), בצירוף סעיפים 64 ו-40 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); ונהיגה בקלות ראש או ברשלנות תוך גרימת תאונת דרכים, שבה נחבל אדם חבלה של ממש, לפי סעיפים 62(2) ו- 38(3) לפקודת התעבורה.

בתום שמיעת הראיות, הורשע המערער בעבירות המיוחסות לו. הוטלו עליו תשעה חודשי מאסר לריצוי בפועל, שישה חודשי מאסר מותנים למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירה שעניינה גרימת מוות ברשלנות, ופסילה ממשית של רישיונות הנהיגה האזרחי והצבאי לתקופה בת עשר שנים.

ההגנה ערערה על פסק הדין. הערעור כוון כנגד הרשעת המערער בעבירות המיוחסות לו ולחלופין כנגד חומרת העונש.

הכרעת בית הדין המחוזי

2. מכתב האישום שהוגש לבית הדין קמא עולה, כי המערער נהג בכלי-רכב צבאי מסוג "איסוזו דימקס". לצידו, במושב הימני הקדמי, ישב רס"ל ברק יפרח ז"ל. במושב האחורי, בצידו הימני, ישב סמ"ר דן שניר ז"ל. המערער ושני המנוחים נסעו מכיוון ים-המלח לכיוון ירושלים. בהגיע המערער לצומת ישי, הוא ביקש לפנות שמאלה לכיוון מחנה ישי. כנטען בכתב האישום -

 "בטרם ומהלך הפנייה שמאלה... הסיט [המערער - ביה"ד הצבאי לערעורים] את מבטו מהכביש ונכנס לצומת מבלי שהבחין באוטובוס הנוסעים שהגיע במסלול הנגדי מולו... ומבלי שנתן זכות קדימה לאוטובוס... וזאת על אף שנהג האוטובוס בלם בלימת חירום וצפר".

בפתח המשפט כפר המערער כפירה "כללית וגורפת" בכל המיוחס לו. בהמשך, ציינה ההגנה כי אינה חולקת על כך, שכתוצאה מן התאונה נגרמו מותם של שני המנוחים וחבלתם של ארבעה-עשר מנוסעי האוטובוס, וכי לכלי-הרכב נגרמו נזקים כאמור בכתב האישום. בית הדין נדרש, אפוא, להכריע בשאלת אחריותו הפלילית של המערער להתרחשות התאונה.

3. שלושה מן המעורבים בתאונה העידו בבית הדין. המערער, נהג האוטובוס ואחת מנוסעות האוטובוס - הגב' קופל.

נהג האוטובוס - מר שוויקי מורתדא העיד, כי נהג בנתיב הימני, כי האוטובוס היה "חדש ותקין" וכי מזג האוויר והראות ביום התאונה היו תקינים. עוד מסר העד, כי הבחין בכלי-הרכב, שבו נהג המערער, כעשרה עד עשרים מטרים לפני צומת ישי, ובו-ברגע הפעיל את כל האמצעים שהיו לרשותו ("ריטארדים, ברקסים, היד שלי על הצופרים") על מנת למנוע את התאונה, בלא-הועיל ("אי אפשר היה לעשות שום דבר. ממש התנגשות פתאומית"). בעדותו מסר מר שוויקי שלאחר התאונה פתח את הטכוגרף כדי לראות את מהירות הנסיעה, ראה כי נסע במהירות 80 קמ"ש בערך, והחזיר את הדיסקה למקומה. הוא אישר כי לא ציין בפני שוטרי משטרת ישראל את דבר פתיחת מכשיר הטכוגרף.

בית הדין התרשם לחיוב ממהימנותו של מר שוויקי ונתן אמון מלא בדבריו. נקבע כי מר שוויקי נהג ותיק ומנוסה וכי הגיב כנדרש לשינויים בתנאי הדרך, נהיגתו הייתה "שקולה" ותגובתו "ראויה נוכח פני הסכנה".

הגב' קופלהעידה כי נהג האוטובוס נהג בנתיב השמאלי, אף כי הנתיב הימני היה פנוי. לדבריה, במקום שנהג באוטובוס יאט את מהירות נסיעתו או יסטה מן הנתיב הוא "נסע נסע, ופתאום בום, הוא נכנס בו". העדה הוסיפה, כי נהג האוטובוס נסע מהר, כי היא לא הבחינה בכלי-הרכב הצבאי לפני שנכנס לצומת, אך הבחינה בו כשנסע, כאשר התקרב לאמצע האוטובוס בנתיב השמאלי. בית הדין מצא שלא לסמוך ממצאים על עדותה של הגב' קופל, שכן חלקים ניכרים מהעדות לא התיישבו עם הממצאים האובייקטיבים.

מפי המערער נשמעו כמה גרסאות. גרסה ראשונה שמע בוחן התנועה, רס"ם אלי מזרחי, מפיו בזירת האירוע. רס"ם מזרחי מסר כי תשובת המערער לשאלה מה קרה "נצרבה בתודעתו", שכן המערער מסר לו כי "פנה שמאלה מבלי להסתכל קדימה, הואיל ותוך כדי פנייה, הסתכל ימינה לעבר מכשיר ה-GPS של החייל שישב לצידו" (ראו גם זכ"ד שערך העד, המתעד את הדברים - ת/16). בית הדין נדרש לכך שעובר למסירתה בזירת האירוע, העד לא הוזהר ולא הובאה לידיעתו זכותו להיוועץ בעורך-דין, אך קבע שאין הוא נדרש בסופו של עניין להכריע בסוגיית משקלה של האמרה, שכן מצא לתת משקל נכבד לאמרה מאוחרת שנתן המערער בבית החולים, שעליה נעמוד להלן.

בצהרי יום התאונה נגבתה אמרה נוספת מפי המערער בבית החולים. עובר לגביית האמרה הוזהר המערער והודעו לו זכויותיו להיוועץ בעורך דין ולשמור על זכות השתיקה. הוא מסר כי "כשהגעתי לצומת מחנה ישי הנוסע שישב לצידי ברק יפרח התעסק בג'יפיס [כך במקור - ביה"ד הצבאי לערעורים] שהיה אצלו ביד ואני הסתכלתי על הג'יפיאס ותוך כדי פניתי שמאלה ואז הרגשתי את ההתנגשות בדופן ימין של הרכב". כשנשאל מי גרם לתאונה השיב "אני. חוסר תשומת לב שלי שלא שמתי לב והורדתי את הראש לג'יפיאס תוך כדי פנייה שמאלה". בית הדין מצא כי עסקינן באמרה קוהרנטית, סדורה והגיונית. בית הדין קבע גם, כי לאמרה שנגבתה בשטח לא הייתה כל השפעה על האמרה דנן, שכן קיים "חיץ מובהק וברור" בין השתיים.

בעקבות התאונה, ביקש רפ"ק יואב שרון, מפקד התנועה של מרחב יהודה, לערוך למערער שימוע, על-מנת להחליט האם, בעקבות התאונה, ראוי לפסול מנהלית את המערער מהחזיק ברישיון הנהיגה שלו. לאור מצבו של המערער, ערך לו שימוע טלפוני. במסגרת זו ציין המערער בפני רפ"ק שרון, ש"פשוט גלש מהצומת אל תוכה". בית הדין מצא לתת לדברים אלה של המערער משקל ממשי. מעבר לכך, ציין המערער במעמד זה כי "לא זוכר מה קרה ומה היה" (ת/23).

במצ"ח מסר המערער גרסה נוספת, תחת אזהרה ולאחר שהובהרו לו זכויותיו. לדבריו "הפניתי מבטי לג'יפיאס שהיה בידיו של ברק שישב לידי ומייד החזרתי את הראש ואמרתי לברק שיעזוב את זה... לאחר מכן נכנסתי לנתיב השתלבות לפניה שמאלה למחנה ישי...". במענה לשאלות החוקר ציין, כי "הסתכלתי על מכשיר הג'יפיאס לפני הכניסה לנתיב בוודאות" (ת/13).