פסק דין בתיק תיק צבאי 3/13

1.      המערער הורשע, על פי הודאתו, בעבירה שעניינה גניבה מחייל, לפי סעיף 84 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. מכתב האישום וממסמך ה"פרטים הנוספים" עולה כי בחודש דצמבר 2011 חלף המערער באקראי סמוך לחדר מגורים, שלא היה נעול, ביחידה בה שירת, הבחין במכשיר טלפון סלולרי שהיה מונח שם, והחליט לקחתו, מבלי שידע את זהות בעליו.

מאוחר יותר הסיק כי המכשיר שייך למתלונן, ששירת עמו, ואז גמלה בלבו המחשבה להחזיר את הטלפון רק אחרי שהמתלונן "יבין כמה רע לו" בעקבות מה שהגדיר כ"יחס מגעיל" של המתלונן כלפיו.

בסופו של דבר, ולאחר שהטלפון מוחבא היה באפודו הצבאי במשך חודש, ומחשש פן יסתבך - כך גרסתו המוצגת ב"פרטים הנוספים" - מכר המערער את הטלפון הסלולרי שנטל לתושב פלסטיני, שעבד ב"מעבר רחל" שם שירת באותה עת, תמורת 450 ש"ח. שוויו של הטלפון הסלולרי שנגנב כאמור הוא 3,924 ש"ח. ביום 6 בינואר 2013 העביר המערער לחשבון המתלונן סך כספי שווה ערך למכשיר שגנב.

2.      בית-הדין המחוזי קבע כי מתחם הענישה הראוי לעבירה הנדונה נע בין 45 ימי מאסר ועד שלושה חודשי מאסר לריצוי בפועל, ועל פי מתחם זה גזר למערער חודשיים מאסר לריצוי בפועל, בכליאה ממשית, לצד עונש מאסר מותנה והורדה לדרגת טוראי. גזר הדין נומק בהיות העבירה "חמורה ומכוערת שיש בה כדי לפגוע באמון החייב לשרור בין המשרתים יחד ... במסגרת תפקידם בכפיפה אחת"; בשוויו של הטלפון; ובעובדת מכירתו, אשר לפי קביעת בית-הדין בוצעה: "עבור בצע כסף". מאידך גיסא, הושם על כפות המאזניים שיקול השיקום המתבטא בשיפור המשמעותי שחל בהתנהגות המשיב, כעולה מעדות מפקדו, סא"ל ניר. לדבריו, המערער משקיע בשירות, ומבצע את תפקידו בצורה מיטבית. איזונם של שיקולים אלה הביא לתוצאה העונשית, כאמור.

3.      בערעורו עתר המערער לקיצור משמעותי בתקופת המאסר לריצוי בפועל שנגזרה לו; נטען כי מדובר באירוע חד פעמי, נעדר תכנון ותחכום. צוין כי מאז האירוע המערער עבר לשרת ביחידה אחרת, השתקם באורח מרשים, כמשתקף מעדות מפקדו; הוא הודה בהזדמנות הראשונה בפני בית-הדין והביע חרטה כנה על מעשיו; כן החזיר למתלונן סך כספי בשווי הטלפון שגנב ממנו. באת כוח המערער ציינה כי להשקפתה, על פי הפסיקה הנוהגת, רמת הענישה הראויה בעבירה הנדונה מצויה, במקרים המחמירים, ברף התחתון של מתחם הענישה ששרטט בית הדין קמא.

4.      התביעה הצבאית עתרה להותרת פסק דינה של הערכאה קמא על כנו. נטען כי תפקידו הצבאי של המערער כבודק בטחוני ביחידה הנמנית עם מערך המשטרה הצבאית, כמו גם שוויו של המכשיר הסלולרי, מכירתו תמורת בצע כסף והשבת הכסף רק כשנה אחרי הגניבה, סמוך אחרי הגשת כתב האישום, כל אלה יוצרים יחס של הלימה בין המעשה לבין העונש שנגזר. על כן אין הצדקה להקל בו. כן הודגש כי אין המדובר בגניבת מכשיר שנקרה בדרכו של המערער וכי לצורך גניבתו נכנס המערער באופן מתוכנן לחדר מגורים ביחידה, ונטל את המכשיר שהונח סמוך לבעליו, שישן באותה עת.

דיון והכרעה:

5.      בפסק דין שיצא מלפנינו אך לאחרונה, ע/84/12 רב"ט שמעון נ' התובע הצבאי הראשי (2012), עמדנו על החומרה הטמונה בעבירה של גניבה מחייל, המתאפשרת תוך ניצול של תנאי השירות והשהות המשותפת של חיילים ביחידתם.

6.      במקרה הנדון חברו להן מספר נסיבות המשוות לעבירה נופך מחמיר באופן מיוחד. לצד נסיבות החומרה שפורטו על-ידי הערכאה קמא, נזכיר, כי עניין לנו במערער שנמנה עם מערך המשטרה הצבאית, כמי שאמון על בידוק ביטחוני, תפקיד שיש בו משום ייצוג הצבא כלפי האוכלוסייה עמה הוא בא במגע מתוקף תפקידו, והוא מחייב לפיכך נורמות ערכיות גבוהות. כישלונו של המערער כרוך לא רק בהפרת האמון ההדדי בין המשרתים בצוותא ביחידה צבאית, אלא גם בקשר פסול עם עובד מקומי, לו מכר את המכשיר הסלולרי תמורת בצע כסף, ועל היבטי החומרה בכך אין צורך להכביר מילים.

7.      נתנו דעתנו לא רק לשוויו הרב של המכשיר הסלולרי שנגנב, אלא אף להיות המכשיר הסלולרי המתקדם בו עסקינן ככזה המכיל מידע אישי, לעתים אינטימי ממש, שעם גניבתו אובד מבלי יכולת לשחזרו, ואכן המתלונן, שהעיד בבית הדין קמא, מסר כי במכשיר היה אגור מידע אישי רב.

8.      סבורים אנו כי נסיבות המקרה כפי שפורטו לעיל, צובעות את העבירה בצבעי חומרה, המצדיקים החמרה בענישה הראויה לה. הענישה שהוטלה על המערער אינה קלה, אולם, כידוע:

"התערבות במידת העונש על ידי ערכאת הערעור רק אם הערכאה הדיונית נכשלה בטעות או שהעונש שנגזר על ידה חורג במידה קיצונית מן העונשים המוטלים בדרך כלל, בנסיבות דומות" (ראה ע"פ 1049/12 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.7.2012)).

נוכח צבר נסיבות החומרה שמנינו, סברנו כי אין עילה להתערבותנו בענישה שהוטלה.

9.      על כן מצאנו לדחות את הערעור. פסק דינה של הערכאה קמא נותר על כנו.

המערער יתייצב ביום 3.2.2013 בבס"כ XXX עד השעה 11:00 לריצוי עונש המאסר שנגזר לו.

ניתן והודע היום, י"ט בשבט התשע"ג, 30 בינואר 2013, בפומבי ובמעמד הצדדים.

         ______________        ______________        ______________

                     הנשיא                        המשנה לנשיא                         שופט