פסק-דין בתיק תיק צבאי 27/13 - פסקדין

רקע

1.      טוראי מ.ט. (להלן: " המערער"), הורשע לאחר שמיעת ראיות, בבית-הדין המחוזי במחוז שיפוטי מטכ"ל, בעברה של היעדרות ללא רשות משירות צבאי, למשך 77 ימים.

תקופת ההיעדרות הסתיימה בהתייצבותו ביום 28.10.2012.

2.      בגין עברה זו הטיל עליו בית-הדין קמא הנכבד שבעים (70) ימי מאסר לריצוי בפועל, לצד מאסר מותנה. עונש מחבוש מותנה בן שבעה (7) ימים שהוטל על המערער בעבר בדין משמעתי, הופעל במצטבר לעונש המאסר בפועל.

3.      המערער לא השלים עם מידתו של סך כל עונש המאסר הממשי שהוטל עליו לרצות, ומכאן - הערעור שלפנינו.

פסק הדין בערכאה קמא

4.      בית-הדין קמא הנכבד פירט בגזר דינו על אודות נסיבות ביצוע העברה בה הורשע המערער לאחר שמיעת הראיות וציין את הדברים הבאים:

"כפירתו של הנאשם בכתב האישום נגעה לטענתו, כי שהה ביחידתו לאורך כל תקופת ההיעדרות המיוחסת לו בכתב האישום. בעדותו בפני בית הדין טען הנאשם, בין היתר, כי שהה כ'ממתין' ביחידה מבלי ששובץ לתפקיד אותו היה אמור לבצע במהלך תקופה זו. לאחר שמיעת הראיות, נדחתה מכל וכל, במסגרת הכרעת הדין, גירסתו זו של הנאשם. מצאתי בהכרעת הדין, כי הנאשם היה מודע באופן מלא לתפקיד אליו שובץ על ידי סגן מפקד החטיבה עצמו, למחלקת האבטחה, ולזהות מפקדו - סרן נדב עטר (מ"פ המפקדה), תוך שהנאשם לא אך בחר ל'התעלם' מכך, אלא אף 'התריס' כנגד סמכות הפיקוד של סרן עטר כלפיו ונכונותו לקבל עליו את מרותו של הקצין.

יוער, כי לצד כך שמצאתי, במסגרת הכרעת הדין, כי הנאשם לא נכח 'פיזית' ביחידתו בחלק הארי מתוך תקופת ההיעדרות המיוחסת לו בכתב האישום, מצאתי, כי במספר הזדמנויות במהלך תקופה זו, לרבות שני 'מופעים', שנמשכו כל אחד כיומיים-שלושה, נכח הנאשם 'פיזית' ביחידתו, תוך שבאותם שני 'מופעים' אף הבחין בו מפקדו, סרן עטר, ביחידה. הנחתי, לטובת הנאשם, כי נכח 'פיזית' ביחידתו אף מעבר לאותם שני 'מופעים', גם אם במספר לא משמעותי של ימים, תוך שגם בנוגע לאותם ימים, מעבר לאותם שני 'מופעים', כלל לא ידוע באיזה היקף שעות נכח ביחידה בכל אחת מן הפעמים. עם זאת, בהכרעת הדין עמדתי בהרחבה, על כי הנאשם לא העמיד עצמו לרשות השלטונות הצבאיים ולרשות מפקדיו, וזאת גם בנוגע לאותן הזדמנויות בהן נכח ביחידתו, תוך שבחר במודע שלא להתייצב בפני מפקדו, לא למלא את התפקיד אליו שובץ ואף לא ל'הכיר' בסרן עטר כמי שהינו בעל סמכות פיקודית כלפיו, ואשר על הנאשם לציית להוראותיו."

5.      אשר לעונש שהוטל על המערער, הטעים בית הדין קמא הנכבד כי:

"היעדרותו של הנאשם אומנם אינה מן הממושכות המגיעות בפני בית הדין, אך בנסיבות ביצועה טמונה חומרה יתרה... הנאשם... 'בחר' לאורך כל תקופת היעדרותו להתעלם מסמכות מפקדו כלפיו, תוך שבחר, במלוא מובן המילה, לעשות דין לעצמו...

נסיבות אלה, של היעדרותו של הנאשם, מעבר לפגיעתן בערך החברתי החשוב של ביצועו של השירות הצבאי, מצביעות על זלזול בוטה במשמעת הצבאית ובחובת הציות למפקדים, שהם מנשמת אפו של השירות הצבאי, ואשר פגיעה בהם עלולה להיות הרת אסון במסגרת הצבאית ההיררכית. פגיעתו של הנאשם בערכים אלה, כתוצאה מביצוע העבירה, בעיקר נוכח נסיבותיה, הינה חמורה ביותר...

בכלל שיקולים ונסיבות אלה, מצאתי, כי מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם הינו עונש מאסר בפועל שמשכו בין 60 ימים ל-120 ימים, בצד עונש מאסר מותנה".

6.      בתוך מתחם הענישה ההולם, התחשב בית הדין קמא הנכבד בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער, בגילו הצעיר ובמצבו הבריאותי ואף בפרק הזמן הממושך בו שהה במעצר פתוח. מנגד, לא התעלם בית הדין קמא הנכבד מעברו המשמעתי של המערער ומן העובדה כי לא נטל אחריות על מעשיו ולא הפנים את הפסול הטמון בהם. בהתחשב בכלל הנסיבות והשיקולים הרלוונטיים, מצא בית הדין קמא לגזור למערער עונש, הקרוב לסף הנמוך של מתחם העונש ההולם כאמור.

ערעור ההגנה

7.      ההגנה סבורה כי העובדה שהמערער התייצב במהלך תקופת ההיעדרות במספר הזדמנויות ביחידה אך לא העמיד עצמו לרשות מפקדיו - אינה יכולה להיחשב כנסיבה לחומרה. לטעמה של ההגנה התייצבותו של המערער ביחידה מלמדת על מאמץ מצדו ואף אפשרה למפקדיו לעשות שימוש באמצעים מתאימים לסיום ההיעדרות, לרבות במעצר ולפיכך, "אין הדבר מהווה עשיית דין עצמי יותר מחייל שכלל לא מתייצב ביחידתו, נהפוך הוא". בנוסף, נטען כי נסיבותיו האישיות של המערער לא זכו למשקל הראוי בגזר דינו של בית הדין קמא וכך גם לא פרק הזמן הממושך בו היה נתון במעצר פתוח.

עמדת התביעה הצבאית

8.      התובע הצבאי סמך ידו על גזר הדין של בית הדין קמא, והטעים כי גזר הדין מפרט את מכלול הנתונים הרלוונטיים ומאזן נכונה בין שיקולי הענישה השונים. 

דיון והכרעה