פסק-דין בתיק תיק אז' 319/03

1.         התובעים, יורשיו של המנוח שעזבונו הוא התובע הראשון (להלן:"עיני") עותרים למתן פסק דין הצהרתי שהוא, עיני, רכש את חלקה 8 בגוש 17572 בשנת 1945  מאדם בשם מוראד שהוא נפקד.

            התובעים טוענים כי בעת הליכי ההסדר, מוראד לא הודיע את דבר המכירה בשל מחדל זה נרשמה החלקה ביום 23.8.47, על שמו, ומאחר והוא, מוראד, היה נפקד, האפוטרופוס לנכסי נפקדים תפס את החלקה והעבירה לרשות הפיתוח ב- 1959.

            טענת התובעים היא כי בהימנעות הנפקד מהודעה על המכר היה משום רמאות כמשמעותה בסעיף 93 לפקודת ההסדר, ומאחר והנפקד מכר את כל הזכויות שלו לעיני ולא היה הבעלים של החלקה בתאריך הקובע, הרי שיש לקבוע כי הנכס (החלקה) הוא לא נכס נפקד, ולכן זכאים התובעים כי רישום החלקה על שם רשות הפיתוח יבוטל והחלקה תרשם על שמם.

            התובעים לא צירפו לתביעתם את הסכם המכר הנטען, שכן הם טוענים כי הוא אבד, אך הם טוענים כי הם החזיקו בחלקה מאז ללא התנגדות. חזקה זו התבטאה בטיפול בעצים ע"י המנוח עד פטירתו ב-1968 ובהמשך  הטיפול ונטיעת עצי זית נוספים ע"י יורשיו.

2.         הנתבעת הכחישה  בהגנתה את קיומו של הסכם המכר הנטען. כן היא מכחישה את האחזקה הנטענת ולחילופין אם היתה כזו, הרי שהיתה שלא כדין.

3.         דין התביעה להידחות. להלן נימוקי לכך.

4.         אין מחלוקת לגבי העובדות הבאות:

א.         מוראד  הגיש תזכורת תביעה לגבי החלקה ביום 30.5.45 (תביעה 481) (ראה תעודת עובד ציבור של פקיד ההסדר מר נזאר לוי) ולוח הזכויות לפיו נרשמה החלקה על שמו בהתאם לתביעתו פורסם ב-21.7.47. הרישום על שמו נעשה ב-21.8.47.

ב.         המנוח שנפטר כאמור רק ב-1968 לא הגיש לא לפני פרסום לוח הזכויות ב-1947 וגם לא לאחר מכן עד לפטירתו כל תביעה לבעלות על יסוד הסכם הרכישה שהיה בידיו. גם יורשיו לא עשו דבר בענין עד ליום הגשת תביעה זו ב-13.3.03.

5.         נוכח עובדות אלו עלי להכריע בשתי שאלות:

א.         שאלה עובדתית והיא האם נחה דעתי מהראיות שהובאו לפני שאכן הנפקד מכר בזמנו את החלקה למנוח.

            אם התשובה לשאלה זו שלילית, די בכך כדי לדחות התביעה.

ב.         גם אם התשובה לשאלה א' היא חיובית, עדיין יש להשיב האם לפי הדין ניתן וצריך להורות על ביטול תפיסת החלקה ע"י האפוטרופוס לנכסי נפקדים והעברתה לרשות הפיתוח.

6.         אומר מיד שהתשובה לשאלה הראשונה שלילית. להלן נימוקי לכך .

7.         לפי סעיף 20 (ב) (2) לחוק נכסי נפקדים, תש"י-1950 (להלן: " חוק נכסי נפקדים "), על הטוען להתחייבות נפקד בטרם היה לנפקד, כפי שטוענים התובעים שבפני, להוכיח את קיומו של ההסכם שהוא טוען לו ברמת הוכחה של מעל לכל ספק מתקבל על הדעת.

            הסיבה לדרישה זו, למרות שבמשפט אזרחי עסקינן, בוארה ע"י ביהמ"ש העליון בע.א. 375/84 בענין עדן נ' שיח שחאדה אל פאקורי פד' מ"ב (4) עמ' 226 (ראה עמ' 232-231).

            כאמור לא היה בידי התובעים שבפני את ההסכם הנטען. התובע שהעיד גם לא אמר שהוא ראה את ההסכם במו עיניו (עמ' 5 לפרוטוקול שורה 15). כל שהעיד הוא והעידו העדים שהביא הוא עדות שמיעה ששמעו מפי האב-המנוח שהוא רכש את הזכויות בהסכם.

            לא הוצג בפני בדל של ראייה בדבר תשלום מס רכוש בגין החלקה ע"י המנוח במהלך השנים.

            התובע אישר בעדותו לפני שהוא ידע כי החלקה רשומה במשרדי המועצה המקומית על שם רשות הפיתוח וכי לפני כן היתה רשומה על שם מוראד ובכל זאת לא עשה דבר בענין עד להגשת התביעה שבפני.