פסק-דין בתיק תא 261/94

            ההליך

1.         מדובר בתביעה לחיוב הנתבעים בתשלום כספי, בה ביקש התובע לחייב את נתבעים 1 - 10 יחד ולחוד בסכום של 3,448,371 ש"ח.

2.         בכתב התביעה ובתשובותיו לטענות המקדמיות של הנתבעים, טען התובע:

א.         התובע ונתבעת 5 ביצעו בשנים 1983 - 1981 פרויקטים של בניה במשותף עבור נתבעת 1, ולא שולם לתובע מלא חלקו ברווחי השותפות (להלן - השותפות).

בהמרצת הפתיחה בתיק 25/83 של בית משפט זה, ניתנה ביום 29.11.84 החלטה המכירה ביחסי שותפות בין התובע לבין נתבעת 5, והוחלט על מינויו של עו"ד נחמן  אמיתי ז"ל ככונס נכסים לפירוק השותפות.

בתאריך 14.1.85 נמסרה לעו"ד אמיתי סמכות של בורר ביחס לפירוק השותפות.

ב.         ב-10/87 ניתן על ידי עו"ד אמיתי ז"ל פסק בורר, שהתקבל אצל התובע ביום

5.11.87, בו חייב את התובע לשלם לנתבע 5 כ-37,000 דולר.

פסק הבורר הפך לפסק חלוט, לאחר שנדחתה הבקשה לביטול פסק הבורר, ביום 17.9.90 בתיק ת.א 801/87 של בית משפט זה, ונדחתה בקשת רשות ערעור על ההחלטה האמורה.

ג.          בתאריך 23.8.92 פנה התובע לבית משפט זה בתיק המרצה 58/92, בבקשה להעביר את עו"ד נחמן אמיתי ז"ל מתפקידו ככונס נכסים, וביקש למנות במקומו כונסי נכסים אחרים לשותפות.

ד.         בתאריך 4.12.93 ניתן פסק דין שנתן תוקף להסכמת הצדדים למינויים של עו"ד משה גולדברג ורואה חשבון ציון טל, ככונסי נכסים לשותפות, על מנת לבדוק את חשבונות הנתבעת 1, באם מגיעים ממנה כספים לשותפות.

ה.          נתבעים 1 - 4 קשרו קשר עם נתבעים 5 ו-6, על מנת להונות את התובע, ועל מנת להעלים ממנו הכנסות המגיעות לו מרווחי השותפות, למסור לו ולכונס הנכסים אמיתי ז"ל נתונים כוזבים ביחס להכנסות השותפות, ולהציג לפני התובע נתונים כוזבים תוך תיאום ביניהם.

3.         נתבעים 4 - 1 טענו בכתב ההגנה:

א.         לא היתה כל התקשרות בין התובע לבין נתבעת 1. ההתקשרות היתה בין נתבעת   5 לבין התובע, ולנתבעת 1 היתה התקשרות עם הנתבעת 5.

אשר על כן, אין כל עילת תביעה וכל יריבות בין התובע לנתבעים 4 - 1.

ב.         אין לקבל את טענת התובע כי קיימת יריבות בינו לבין נתבעים 4 - 1, בעילה של נזיקין.

עוולות הנזיקין הנטענות בכתב התביעה ביחס לנתבעים 1-4, הינן עוולות כלפי נתבעת 5 ולא כלפי התובע.

ג.          טענות התובע שהועלמו הכנסות על ידי נתבעת 1,  או שהיתה אי התאמה בין ההכנסות שהתקבלו אצל נתבעת 1 לבין ההכנסות שדווחו על ידיה, נטענו על ידי התובע, אחת עשרה שנים לפני הגשת התביעה, עוד בתחילת הדיון בבוררות, לאחר מכן במהלך הבוררות, בבקשה לביטול פסק הבורר בבית משפט זה ובבקשת רשות ערעור לבית משפט העליון , וכל זאת - לפני היום הקובע לענין תחילת מניין ימי ההתיישנות.

לענין זה, נבחנת ידיעתו של התובע, רק לענין העובדות המהוות את עילת התביעה, ואין רלוונטיות לשאלה, אם היו בידי התובע ראיות להוכחת העובדות. גם ידיעת היקף הנזק באותו מועד אינה רלוונטית.