פסק-דין בתיק ת.א. 994/06 - פסקדין

1.         התובע יליד 5.9.72, רווק, תושב אור עקיבא. הוא נפגע בתאונת דרכים מיום 12.2.03 (להלן - התאונה) בעת שרכב על אופנועו (סוזוקי 750 סמ"ק), והנתבעת מס' 1, מבטחת האופנוע, חבה בפיצוייו.

2.         פגיעתו העיקרית של התובע בתאונה היתה שבר מרוסק של ברך הרגל השמאלית שהצריך ניתוח לקיבועו בעזרת פלטה וברגים (ר' תיעוד רפואי ת/4, וכן תמונות ת/5).

            את מצבו של התובע בדק מומחה מוסכם, ד"ר סלטי, שבחוות דעתו מיום 3.10.04 העריך כי נכותו של התובע היא  54.6 אחוזים לצמיתות: 30 אחוזים בגלל אי יציבות צדדית קשה (הברך מתעקמת תחת כובד משקל הגוף לצד אחד), לפי ס' 48(2)(א) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956; 20 אחוזי נכות בגלל אי יציבות קדמית - אחורית עם התעקמות הברך תחת כובד משקל הגוף, לפי ס' 48(2)(ב) למבחנים; 10 אחוזי נכות בגלל הצלקת המכערת בקדמת הברך לפי ס' 75 למבחנים וכן 10 אחוזי נכות בגלל שיתוק עצב ה-Saphenous באותה רגל, לפי ס' 32(6)(א)I למבחנים.

            בחוות דעתו הנוספת מיום 6.1.08 הסביר הרופא כי הפגיעה בתאונה החמירה את מצבו של התובע עקב התפתחות מחלה ניוונית במפרק הברך וכי "הכאבים מהם החל מר דנילוב לסבול במהלך השנה האחרונה הינם תוצאה של התפתחות המחלה הניוונית הנראית היום בברור בצילומי הרנטגן." על אף ההחמרה ש"הינה תוצאה ישירה של השבר התוך פרקי והפגיעה הקשה במנגנון היציבות של הברך", העריך הרופא, כי "אין מקום להעניק נכות כפולה, הן על הגורם (שבר וקרע של הרצועות) והן על התוצאה (מחלה ניוונית של הסחוס הפרקי)."

            הרופא אמנם השאיר בעינה את קביעתו הקודמת באשר לנכות המסתכמת ב - 54.6 אחוזים, אך יש בדברים הנ"ל כדי להדגיש את חומרת הפגיעה בתובע, ואת השלכותיה, ובהן צורך באישפוזים בעתיד לשם טיפול בזיהום העתיד להתפתח בעצמות הרגל.

3.         התובע טוען כי הפגיעה הקשה בתאונה גרמה לו גם נכות בתחום הנפשי. ניתן היה להיווכח, במהלך המשפט, כי יש דברים בגו. קודם לתאונה היה התובע ספורטאי ובעל גוף שרירי ומוצק. בגלל תוצאות התאונה הוא עלה מאוד במשקל. כמו כן ניתן לכך ביטוי, שנראה לי אותנטי, בעדותו ובהתנהגותו מולי על דוכן העדים. אולם, הוא סרב להיבדק על ידי רופא פסיכיאטר, ולנוכח סירוב זה, אין ביכולתי לקבוע כי בעקבות התאונה נותרה בו נכות רפואית בתחום הנפשי. 

            יחד עם זה, מבלי לקבוע נכות רפואית בתחום הנפשי, אני מעריך כי ההשלכה של התאונה על התובע, בתחום זה, היא שלילית, לאור העלייה במשקל, הירידה בדימוי העצמי, והכאבים המתמידים מהם הוא סובל.

4.         יש לקבוע, איפוא, כי התאונה הותירה בתובע נכות רפואית בשיעור של 54.6 אחוזים, מהם 10 אחוזים בגלל הצלקות, אותן תיאר המומחה הרפואי בחוות דעתו: "צלקת ניתוחית באורך 14 ס"מ" בקדמת הברך, בשליש העליון של השוק, שהיא "בלתי רגישה למגע ובלתי דבוקה לבסיס" וכן "צלקת נוספת באורך 7 ס"מ ... באספקט המדיאלי של הברך".

            היינו, נכות אורטופדית בעלת השלכות תפקודיות בשיעור של כמעט 50 אחוזים.

5.         התובע עלה לישראל בשנת 1978, כשהיה כבן 6 שנים. השכלתו 11 שנות לימוד במגמת חשמלאות רכב. הוא עבד בעבודות שונות: כמציל, כמדריך בחדר כושר, כפועל וכמאבטח, ולטענתו גם נתן שיעורים פרטיים בשחיה, השתתף באירועים, וקיבל טיפים, הכל בלא הצהרה כנדרש לשלטונות המס (ראה דבריו בעמ' 11 לפרוטוקול). למשל, אצל הגב' קלאודיה לפיד עבד התובע כמציל בבריכת המושב עין ורד, היא נהגה להשכיר את הבריכה לאירועים, והמצילים קיבלו במקרים כאלה, שכר ישירות מן המזמינים. (ר' עמ' 10 לפרוטוקול).

            אף שהתובע היה, כך נראה, אדם חרוץ שהשקיע רבות במקומות העבודה בהם עבד, מבחינת הרישומים ועל פי ההכנסה המוצהרת, נראה כי עובר לתאונה היתה השתכרותו נמוכה למדי. המסמך נ/20, רישומי המוסד לביטוח לאומי על תקופות הדיווח לגבי השתכרותו של התובע, מראה כי הוא לא שמר על יציבות והמשכיות בעבודה במקום עבודה קבוע. בין השנים 1990 ועד 2003, עבד רק תקופות קצרות אצל מעבידים שונים, וניתן לציין שתי תקופות בהן עבד פרקי זמן ארוכים יותר באותו מקום עבודה: בשנים  1999 - 2000 משך 22 חודשים עבד במפעל תע"ש מבלטים, בהשתכרות ממוצעת של 3,200 ש"ח לחודש. בשנת 2002 השתכר משך 7 חודשים בחברת הרטן מלונאות ונופש בע"מ, שם עבד כמציל,סכום חודשי ממוצע של 3,197 ש"ח בלבד.

            ככל הנראה השתכר התובע סכומים נוספים בלתי מדווחים בנוסף לסכומים הנ"ל, אך לא השתכנעתי כי מדובר בסכומים כה גדולים, כטענתו.

6.         התובע טוען כי בעת שארעה התאונה היו כל החיים לפניו. הוא היה אז חזק גופנית, שקל 75 ק"ג, ראה את עתידו בספורט; התכוון לעבור קורס מאמנים במכון וינגייט, ולהתקדם בשכרו, מה גם שהיה אדם חרוץ, מוכן לכל עבודה, וראה חשיבות רבה בכך שיפרנס את אחיותיו ואת אמו עמן עלה לישראל מקווקז. מנגד, טוענות הנתבעות כי הוא היה מבוגר יחסית בעת ארוע התאונה, כבן 30, ולפיכך השתכרותו עובר לתאונה היא זו הראויה לשקף את הבסיס לחישוב הפסדו בראש הנזק של הפסדי ההשתכרות.

            בטענות הנ"ל של התובע יש גרעין של אמת. בעת התאונה היה התובע אמנם כבן 30 שנה, וכבר עבד שנים לא מעטות, אך עדיין היה רווק, וניתן להעריך כי בזמן כל שהוא לאחר מכן, אלמלא התאונה, היה מקים משפחה, ובהיותו, כך השתכנעתי, אדם חרוץ, ניתן להעריך כי הוא היה מתייצב במקום עבודה לאורך זמן תוך שיפור של ממש בהשתכרותו. 

7.         בא כוח התובע ניסה לשכנעני כי אלמלא התאונה היה התובע משתכר כיום ובעתיד סכום של 12,000 ש"ח לחודש. בא כוח הנתבעת הסביר בסיכומיו כי אין לייחס לתובע כושר השתכרות העולה על סך של 4,000 ש"ח לחודש. הוא הדגיש את ההשתכרות הנמוכה של התובע בעבר וכן כי התובע לא שירת אלא 8 חודשים בצבא, נזקק לקב"ן, ואף ריצה 3 פעמים מאסרים בכלא הצבאי.

            אני מעריך, בשוקלי את נתוניו של התובע, כי אלמלא התאונה היה הוא יכול, אכן, לשפר לא במעט את היקף השתכרותו, וכי היה מגיע, בעתיד בממוצע, להשתכרות חודשית העולה כדי 6,000 ש"ח לחודש, או מעט יותר מזה. 

8.         בעת התאונה שקל התובע כ-75 ק"ג. כיום, בגלל מצבו, השמין והוא שוקל כיום כמעט 105 ק"ג. מאז התאונה הוא איננו עובד. בחיי היום יום הוא נעזר בקרובי המשפחה, ובעיקר באחותו. התרשמתי כי לתאונה השפעה גם על מצבו הנפשי, ובהעדר יכולת לעסוק בעבודה כלשהיא שאין עמה מאמץ פיזי, כוחותיו אכן דלים להתמודד עם פציעתו הקשה, והשלכותיה. ברור כי לא יוכל לעבוד כחשמלאי רכב, וגם לא כמציל.

            יחד עם זה, איני מקבל את טענת ב"כ התובע כאילו הוא איבד לחלוטין, או לפחות 85 אחוזים, מכושר השתכרותו. אני מעריך כי בעקבות התאונה איבד התובע, לאור כל האמור, כדי  60 אחוזים מכושר השתכרותו.

9.         מאז התאונה (12.2.03) ועד היום חלפה תקופה של 66 חודשים. תקופה ממושכת לא יכול היה התובע לעבוד כלל, ולאחר מכן יכול היה אט אט לחזור ולהתחיל לעבוד ולהשתכר סכום נמוך, ובמשך הזמן להגדיל את היקף ההשתכרות.