פסק-דין בתיק ת.א. 92437/01 - פסקדין

1.         זהו ערעור על החלטתה מיום  10.5.06 של כב' הרשמת דלית ורד במסגרת בש"א  128531/02 לפיה חלק מסכום פסה"ד יבוטל כנגד תשלום הוצאות, וחלקו  האחר של פסה"ד יבוטל כנגד הפקדת פקדון כספי.

            הבקשה לבטול פסה"ד התייחסה לפס"ד מיום 8.1.02 שניתן במעמד צד אחד.

            במסגרת הערעור הגישו ב"כ הצדדים עיקרי טיעון וכתבי תגובות ותשובות בהתאם להחלטה מיום 8.6.06.

2.         המועדים הרלבנטיים לעניינינו הינם כדלקמן:

            מועד מסירת כתב התביעה למשיבה - 16.9.01.

            מועד מסירת אזהרה של ההוצל"פ למשיבה - 20.2.02.

            המועד בו טוענת המשיבה כי ידעה על פסה"ד - אפריל 2002.

מועד הגשת הבקשה לבטול פס"ד של הנתבע הנוסף ויטאלי - 17.6.02.

            מועד הגשת בקשתה של המשיבה לבטול פסה"ד - 28.8.02.

3.         לבקשה לבטול פסה"ד לא צורפה בקשה, אף לא עתירה, להארכת המועד להגשת הבקשה ובתגובתו של ב"כ המערער לבקשה טען כי דינה של הבקשה להדחות על הסף, שכן הוגשה לאחר שחלף המועד להגשתה, לא הוגשה בקשה להארכת מועד וממילא ללא טעמים מיוחדים.

            מעיון בפרוטוקול הדיון לא עולה כי התקיים דיון ראשוני בשאלת הארכת המועד אף לא מצאתי כי ב"כ המערער ביקש זאת ולכן החקירות כמו גם ההחלטה כוללים טענות והתייחסות הן לעניין המועד והן לעניין הבקשה לבטול פסה"ד לגופא.

            בהחלטה נשוא הערעור נקבע כי המשיבה כשלה להוכיח כי לא נעשתה מסירה כדין, ולכן לא זכאית לבטול פסה"ד מחובת הצדק, ומכאן נבחנה השאלה האם יש לבטל את פסה"ד מתוקף שיקול הדעת של ביהמ"ש.

הרשמת הנכבדה הגיעה למסקנה כי האחור אינו משמעותי וכי המשיבה לא זלזלה בהליכי ביהמ"ש ומחדלה נבע מטעות או מחוסר ידע.

4.         טרם יעבור ביהמ"ש לשקול בקשה לבטול פסה"ד, בין אם מחובת הצדק ובין אם מתוקף שיקול הדעת, על המבקש לעבור משוכה מקדמית של הגשת הבקשה במועד הקבוע בתקנות.

            הבחינה המוקדמת של הגשת הבקשה במועד נדרשת גם במקרה  בו עומדת למבקש הזכות לבטל את פסה"ד מחמת הצדק.

            הדרך לבטלו פסה"ד שניתן במעמד צד אחד קבועה בתקנות 201 ו- 214 לתקנות סדר הדין האזרחי דהיינו "... תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה".

            מן האמור בתקנות עולה בבירור כי המועד הקבוע להגשת בקשה לבטול פסה"ד שניתן במעמד צד אחד הן מתוך חובת הצדר והן מתוך שקול הדעת של ביהמ"ש, הינו 30 יום מיום המצאת פסה"ד למבקש.

            גם מבקש הסבור כי דינו של פסה"ד להתבטל בסופו של הליך, אפילו מחמת הצדק בשל פגם בהליך, גם מבקש כזה אינו יכול להתעלם מהוראות סדרי הדין ונדרש לעמוד במועדים הקבועים בתקנות.

            לצורך הארכת מועד שנקבע בחיקוק, נקבע בתקנות כי יש להראות "טעם מיוחד" וטעם סתם לא יספיק.