פסק-דין בתיק ת.א 9027/99

• עילתה של תובענה זו בהליכים שהחלו בשנת 1997, בתביעה שהגיש הנתבע 1 כנגד התובע כאן ומכוונות הייתה לגרום לרישום הזכויות בחנות שמספרה 21 במרכז גוש 4005, חלקה 50, תח' 21 (להלן: "הנכס").

התובע טען, כי מכר זכויותיו בנכס לחזן ברוך, שנפטר ביום 9/6/83 (להלן: "המנוח"). המנוח, כשנה לפני מועד פטירתו, מכר החנות לנתבע 1.

בה"פ 4167/97 טען הנתבע 1 כי התובע לא פעל לרישום הזכויות בנכס ע"ש המנוח.

במסגרת אותה תובענה ובהליך ביניים שנדון בהמ' 13004/97, ניתן צו מניעה זמני נגד התובע ולפיו, נאסר עליו לעשות כל דיספוזיציה בנכס (החלטה מיום 22/9/97 (להלן: "צו המניעה").

צו המניעה ניתן עפ"י בקשת הנתבע 1 מפי כב' השופט גלעדי (כתוארו אז). במסגרת הצו וכתנאי לחלותו חוייב הנתבע 1 להפקיד ערבות עצמית, ללא הגבלה בסכום וערבות צד ג' ע"ס 100,000 ש"ח. 

הנתבע 1 חתם על כתב ערבות ובו התחייב לשפות התובע על כל נזק שיגרם  "במקרה שתדחה התביעה, וזאת ללא הגבלה בסכום".

כמו כן, נחתמה ערבות צד ג' של הנתבעת 2 ע"ס 100,000 לפיה התחייבה "לשפות את התובע כלפי כל נזק שיגרם במידה ותדחה התביעה". 

התובע עתר לביטול צו המניעה הזמני (המ' 13660/97) וביום 12/4/98 דחה השופט פלפל את בקשתו, בנימוק כי התובע לא הצביע על עילה לביטול הצו.

השופט פלפל הוסיף וקבע, כי: "אם אכן יוכח כי המשיב השיג את צו המניעה הזמני בטענות שוא וכזב, לרשות המבקש תעמוד הזכות לפיצוי על הנזקים שנגרמו לו עקב כך".

יצויין, כי אחת הטענות שהעלה ב"כ התובע דאז בבקשה לביטול צו המניעה הייתה בדבר "חוסר יריבות משפטית בין המשיב 1 (הנתבע 1) ישראל חזן לבין המבקש (התובע)".

התובע אשר לא השלים עם החלטת ביהמ"ש המחוזי, החליט להגיש בר"ע לבית המשפט העליון (רע"א 2811/98) על ההחלטה הנזכרת.

במקביל, ובמסגרת הדיון בה"פ 4165/97 ניתנה ביום 14/6/98 החלטה ולפיה נתקבלה טענת הסף של התובע בדבר העדר יריבות ועל כן נדחתה התובענה נגדו על הסף.

בהחלטה קבע השופט פלפל, כי: "מאחר והמשיב מס' 1 (התובע דנן) לא כרת חוזה עם המבקש  (הנתבע כאן) ולא התחייב להעביר לו את החנות בשום צורה ואופן ועל כן, אין למבקש עילת תביעה כנגד המשיב מס' 1 וגם אין יריבות בין השניים".

ביהמ"ש מצא לנכון להוסיף הדברים הבאים:

"יכול להיות שמאחר והמבקש ידע שאין הוא יכול לקבל סעד של אכיפה כנגד המשיב מס' 1, הוא בחר לבקש בהמרצת הפתיחה סעד הצהרתי שלפיו הוא הינו בעל הזכויות בחנות. סעד כזה לא יכול להינתן למבקש מאחר ואין לו עילת תביעה כנגד המשיב 1 וגם אין יריבות ביניהם".

הליך המרצת הפתיחה בו נקט הנתבע 1 נמחק תוך שהנתבע 1 מחוייב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לתובע בסך של 4,000 ש"ח + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן ההחלטה ועד התשלום המלא בפועל.

בעקבות כך ביקש התובע לממש הערבויות שניתנו לטובתו ע"י הנתבעים בתיק הנזכר (המ' 13004/97).

בהחלטתו מיום 12/8/98, קבע השופט פלפל, כי הוא אינו יכול להתייחס לבקשה כפי שהוגשה, מאחר והנתבעת 2 לא הייתה צד להליך בתיק העיקרי ולא ניתן לתובעה במסגרת הבקשה למימוש ערבות שהוגשה בה"פ 4165/97 וכי על התובע להגיש תביעה נפרדת נגד הערבים וכך הגענו עד הלום, כאשר התובענה שבפני מכוונת לגרום לחיוב הנתבעים בתשלום סכומי ערבותם.

הסכום הנתבע הועמד על סך של 93,610 ש"ח כאשר הסכום מורכב מהוצאות שהתובע טוען, כי הוציא בעקבות ניהול ההליך נגדו וכשראש הנזק העיקרי הינו הוצאות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 70,810 ש"ח.