פסק-דין בתיק ת.א. 741814/04

1.         לאחר שמיעת החקירה הנגדית של עדת התביעה הודיעו ב"כ הצדדים על הסכמה לפיה יינתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב).

            במסגרת ההסדר הדיוני וויתרה ב"כ התובעת על חקירתה הנגדית של המצהירה מטעם הנתבעת, וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בקצרה.

2.         בתאריך 22.3.00, התקשרה הנתבעת עם התובעת בהסכם לשירותי אינטרנט ולשרותי תקשורת בין לאומית, נספח א' לתצהיר התובעת.

            ההסכם היה לתקופה של 24 חודשים, החל מחודש מאי  2000 (לאחר שחודש ראשון ניתן בחינם) והתשלום שנקבע בהסכם הן בעמ' הראשון שלו והן בסעיף 8 בעמ' 10, הינו 107$ בתוספת מע"מ.

            על פי ההסכם רשאית הייתה הנתבעת לקצר את תקופת ההתקשרות ובמקרה כזה לשלם לתובעת את ערך הציוד שסופק לה.

3.         הנתבעת לא שילמה לתובעת תשלום כלשהו מכוח ההסכם, ובשל תקלה אצל התובעת לא נשלחו לנתבעת חשבוניות חודשיות באופן שוטף.

            משנתגלתה התקלה הוזרמו החיובים לכרטסת הנתבעת רטרואקטיבית ובחודש דצמבר 2002, נשלחה חשבונית על סך 17,087 ש"ח לתקופה שמחודש מאי 2000 ועד דצמבר 2002.

            בנוסף לחשבונית זו נשלחו לנתבעת חשבוניות נוספות, נספח ג' לתצהיר התובעת, לתקופה מחודש דצמבר 2002, ועד סוף חודש פברואר 2003 כאשר בתאריך 13.3.03, בוטלו השירותים רטרואקטיבית ממועד קבלת בקשת הנתבעת להתנתק, 13.1.03.

4.         הנתבעת טוענת כי לא צרכה את השירותים נשוא ההסכם, ומאחר ולא קיבלה חשבוניות מהתובעת, הניחה כי ההסכם לא נכנס לפועל, והתקשרה עם נותן שירותים אחר.

            הנתבעת מודה כי לא פנתה לתובעת לבטל את ההסכם אך טוענת כי לו הייתה מקבלת חשבוניות במועד הייתה מודעת לתוקפו של ההסכם ומודיעה לתובעת לבטלו.

            רק משקבלה הנתבעת באחור את החשבונית ולאחר מכן בעקבות חילופי מכתבים, פנתה וביקשה את בטול ההסכם.

            הנתבעת אף מפנה לסכומים הנמוכים הנגבים בגין אותו שירות, לעומת הסכום שנקבע בהסכם וטוענת כי לכל היותר יש לחייבה בסכום הנמוך שציינה, 221 ש"ח.

            עוד יצוין כי הסכם ההתקשרות לא קובע כי בתום תקופת 24 החודשים, יימשך ההסכם באופן אוטומטי, מאידך טוענת התובעת כי הנתבעת לא החזירה את הנתב אשר קיבלה בעת ההתקשרות והניחה כי הנתבעת מעוניינת בהמשך קבלת השירותים.

            כן ציינה עדת התביעה כי לא הייתה לתובעת אפשרות לבדוק אם עושה הנתבעת שימוש בשירותיה, מכל מקום השירותים עמדו לרשותה, וכל עוד לא ביקשה לבטל את ההסכם עליה לשאת בתשלום.

5.         בחודש יוני 2001, התקשרה הנתבעת עם התובעת בהסכם אחר למשתמש יחיד, תמורת 39 ש"ח לחודש, בגין סכום זה הוגשה על ידי התובעת תביעה אחרת בבית משפט השלום בחיפה, ובאותה תביעה הגיעו הצדדים לפשרה נספח י"ב לתצהיר התובעת.

            הגם שהנתבעת סברה תחילה כי מדובר באותו חוב, הרי שמשהתבררו העובדות ולאור נספח ט' לתצהיר התובעת, ברור כי מדובר בהסכמים נפרדים אשר אינם קשורים האחד עם השני.

6.         בבואי לקבוע את סכום הפשרה הבאתי בחשבון, בין היתר, את העובדה כי הנתבעת לא בדקה מיוזמתה את תוקפו של ההסכם עליו חתמה בשנת 2000, למרות שלא קיבלה חשבוניות, במצב דברים זה אף לא הודיעה לתובעת על בטול ההסכם. כן הבאתי בחשבון את העובדה כי בשל תקלה, בה מודה התובעת, לא נשלחו החשבוניות באופן שוטף תקופה ארוכה ביותר, שכן לו היו נשלחות החשבוניות הייתה הנתבעת מבינה כי היא קשורה בהסכם עם התובעת, ופועלת לביטולו  בכפוף לתשלום עבור הציוד שסופק,שכן התקשרה עם ספק אחר.

            בנוסף, הבאתי במסגרת השיקולים את עקרון הפשרה אשר בבסיס ההסכמה הדיונית בניסיון לאזן בין הצדדים, לאור כל נסיבות המקרה.

            המצהירה מטעם הנתבעת הגב' בנימיני אסתר שנכחה בדיון מסרה כי היא עובדת בהנה"ח אצל הנתבעת ויודעת כי לא ניעשה שימוש בחשבוניות של התובעת נשוא התביעה.