פסק-דין בתיק ת.א. 6232/04

בקשה למתן פסק דין בהעדר כתב הגנה.

רקע

1.      ביום 14.6.04 הגישו התובעים תובענה לחיוב הנתבע לפצותם עקב רשלנות רפואית המיוחסת לו כלפי התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת").

2. התובעים ביצעו מסירה כדין לנתבע ביום 14.6.04, אולם עד ליום מתן פסק הדין טרם נתקבל כתב הגנה מטעמו, ומכאן בקשתם למתן פסק דין בהעדר הגנה.
3. כיוון שמדובר בתביעת נזיקין, והנזק לעולם מוכחש, הוריתי לתובעים להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם, אליהם יצורפו כל המסמכים לתמיכה בטיעוניהם ובתחשיביהם לעניין הנזק.
4. התובעים הגישו את חוות דעתו של המומחה ד"ר זיו-נר לעניין נכותה של התובעת, ובנוסף הוגש תצהירו של התובע מס' 2 - אבי התובעת ותחשיב נזק.

התביעה

5. מכתב התביעה עולה, כי התובעת הינה בתם של התובעים 2 ו-3. הנתבע הינו רופא מומחה לנשים ויולדות ומנהל מרפאת נשים פרטית בירושלים. בכתב התביעה מייחסים התובעים לנתבע רשלנות והפרת חובה חקוקה, בכך שלא נמנעה מהם הולדת התובעת, והיא נולדה עם מום של חוסר האמה הימנית. לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של פרופ' י. שנקר, לשעבר מנהל מחלקת נשים ויולדות בבית החולים "הדסה" עין כרם בירושלים, אשר קבע, כי את המום ניתן היה לגלות באמצעות בדיקת "אולטראסאונד" סקירת מערכות, בדיקה מקובלת באותה העת, בעיקר לגבי נשים הנמצאות בקבוצת סיכון גבוה למומים מולדים, כגון אמה של התובעת, ואז היה על הרופא המטפל לדווח על גילוי המום להורי התובעת, אשר בידם היתה ההחלטה האם להפנות את האם לוועדה להפסקת הריון ולהפסיק את ההיריון. לטענת התובעים, אחריותו של הנתבע מתבטאת בכך שלא הפנה את אמה של התובעת לביצוע הבדיקה, ואף לא יידע אותה על קיומה של הבדיקה למרות היותה בקבוצת סיכון גבוה.
6. על יסוד כתב התביעה וחוות דעתו של פרופ' שנקר, ובהעדר הגנה מטעם הנתבע, הנני קובע כי הנתבע אחראי לפיצוי התובעים בגין נזקיהם.

הנכות

7.      התובעים הגישו כראיה את חוות דעתו של ד"ר יצחק זיו-נר, מנהל המחלקה לשיקום אורטופדי בבית החולים תל השומר. ד"ר זיו-נר קבע כי נכותה הרפואית של התובעת הינה בשיעור 55% לפי סעיף 40(13)(א) לתוספת הראשונה של תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. המומחה המליץ להחיל את תקנה 15 לתקנות האמורות במלואה, מאחר שבבגרותה תהיה התובעת מוגבלת במקצועות או עבודות הדורשים שימוש בשתי הידיים, כך שקבע את שיעור נכותה על 78% לצמיתות.

ד"ר זיו-נר התייחס בחוות דעתו גם לצרכיה השיקומיים של התובעת, לרבות העזרים הרפואיים השונים להם תידרש.

8.      יצויין, כי בחוות דעתו התייחס ד"ר זיו-נר למום של חסר אמה בצד שמאל, בניגוד לאמור בכתב התביעה ובחוות דעתו של פרופ' שנקר כי מדובר בחסר אמה בצד ימין. לפי בקשתי, הבהיר ב"כ התובעים כי המדובר בחסר אמה בצד שמאל, וצירף להודעת ההבהרה צילום של התובעת.

הנזק

9. על יסוד כתב התביעה, תצהירו של האב - תובע מס' 3 - מטעם התובעים וחוות דעת המומחה  מטעמם, הנני אומד את  נזקי התובעים כדלקמן:

                     א.         אובדן כושר השתכרות בעתיד- התובעת ילידת 21.2.1995. החישוב בראש נזק זה ייערך על פי הנכות שקבע המומחה מטעם התובעים, היינו - 78% (55% והחלת תקנה 15 במלואה). לפי חישוב השכר הממוצע במשק בהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (7,371 ש"ח), מגיל 20 עד גיל 67, בשל היותה של התובעת קטינה ועל פי ההלכה כי לגבי קטין שטרם נכנס למעגל העבודה הנכות הרפואית מהווה מפתח לחישוב אובדן השכר העתידי, ובהיוון המתאים             (302.1707 (מקדם היוון ל-47 שנה) X0.766  (מקדם היוון כפול ל-9 שנים)), ובסך הכל - 1,330,767 ש"ח.

                     ב.         כאב וסבל ואובדן הנאות חיים- התובעים ביקשו לפסוק סך של 1,000,000 ש"ח בצירוף ריבית כדין החל מיום לידתה של התובעת (21.2.95), בהתחשב בנכות הגלויה לעין, ממנה ודאי סובלת התובעת מסביבתה, בעיקר בשל היותה קטינה ומצד ילדים בני גילה, למשל בבית הספר. מצאתי לנכון לפסוק בראש נזק זה סך של 500,000 ש"ח .

                      ג.          אובדן סיכוי להינשא או פגיעה בסיכוי להינשא- התובעת הינה בת למשפחה ערבית מסורתית, ולטענת התובעים חוסר האמה יגרום לאובדן סיכוייה להינשא, או למיצער, תוכל להינשא לבן זוג בעל מום קשה. התובעים ביקשו לפסוק סך של 350,000 ש"ח בראש נזק זה. כיוון שלא הובאה כל ראיה בעניין זה, אף לא בתצהיר אבי התובעת, לא מצאתי לנכון לפסוק פיצוי כלשהו.

                     ד.         סיעוד ועזרת הזולת בעבר- בראש נזק זה ביקשו התובעים לפסוק סך של 528,000 ש"ח לפי חישוב של 4,000 ש"ח בחודש למשך 11 שנים, במהלכם חייב מומה של התובעת עזרה מוגברת של הוריה בהשוואה לקטינים בגילה, לרבות עזרה בביצוע פעולות היום-יום, כגון: רחצה, סידור השיער, קשירת שרוכי נעליים, ולעיתים לבוש.

עזרה בביצוע פעולות יומיומיות אלו דרושה ממילא לכל קטין עד הגיעו לגיל בו הוא הופך לעצמאי בפעולות אלו. עם זאת, יש מקום לקבל הטענה, כי התובעת נזקקה לעזרה מוגברת של הוריה בשל מומה, ובמיוחד בגיל בו ילדים אחרים כבר אינם נזקקים לסיוע שכזה. על דרך האומדן הנני פוסק לתובעים סך גלובלי של 150,000 ש"ח.

                     ה.         סיעוד ועזרת הזולת עד גיל בגרות- התובעים מבקשים לפסוק סך של 302,725 ש"ח בגין סיעוד ועזרה שהם צפויים להושיט לתובעת עד הגיעה לגיל 18 לפי חישוב של 4,000 ש"ח בחודש, למשך 7 השנים הקרובות.