פסק-דין בתיק ת.א. 60267/00

מבוא ורקע עובדתי

1.         התובע הינו הבעלים, מכוח ירושה משנת 1992, של בניין הבנוי על חלקה 87 בגוש 7091, המצוי ברחוב בר כוכבא 39 בתל ^-אביב (להלן: " הבניין") והמכיל, בין היתר, דירת מגורים בת 2 חדרים מטבח ושירותים המצוייה בקומה השלישית (להלן: " הדירה").

2.         בתאריך 18/7/80 נחתם הסכם שכירות בין האפוטרופוס הכללי, אשר ניהל אותה עת את הבניין, ובין הנתבעת (להלן: " חוזה השכירות" או " החוזה") לפיו שכרה האחרונה את הדירה בשכירות מוגנת, כאשר דמי השכירות החודשיים נקבעו בחוזה בסך 650 ל"י (להלן: " דמי השכירות" או " דמה"ש").

3.         בתביעה שבכאן, אשר הוגשה ביום 6/7/00, עתר התובע לפינוי הנתבעת מהדירה והחזרת החזקה בה לידיו, בטענה כי נתגבשו כנגדה מספר עילות פינוי בשל הפרת הוראות חוזה השכירות וגם או מכח הוראות חוק הגנת הדייר תשל"ב ^- 1972(להלן: " החוק").

            כן עתר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום סך 1,194 ש"ח בגין פיגורים בתשלום דמי שכירות ושירותים וכן סך של 17,033 ש"ח, חלקה של הנתבעת בהוצאות שיפוץ הבניין.

4.         יצויין, כי לתביעה דנן, קדמה תביעת פינוי אותה הגיש התובע כנגד הנתבעת ביום 17/5/93 בתיק 34977/93 (להלן: " התביעה הקודמת"). בית משפט השלום דחה את התביעה ובית המשפט המחוזי בע"א 1208/97 קיבל חלקית את הערעור, בקובעו כי הנתבעת הפרה את החוזה עת ערכה שינויים בדירה, ברם הוענק לנתבעת סעד מן הצדק תמורת תשלום סך 3,000 ש"ח (להלן: " פסק הדין בערעור").

טענות הצדדים וגדר המחלוקת

5.         בכתב התביעה, המתוקן יש לומר, טען התובע כי הנתבעת פיגרה בשנים 2003 ^-1994 בתשלום דמי השכירות, כמו גם שילמה דמי שכירות מופחתים מאלה אותם היה עליה לשלם על פי החוזה והתקנות לשינוי דמי השכירות היסודיים (להלן: " התקנות המשנות" או " התקנות").

            בנסיבות אלה קמה לתובע, לטענתו, עילה לפינויה של הנתבעת מכוח החוק [סעיף 131(1) שבו] ועקב הפרת הוראות חוזה השכירות [סעיף 131(2) לחוק].

            יתרת חובה של הנתבעת בגין דמי השכירות עמד ^-כך על פי הטענה ^- על סך 1,194 ש"ח בערכי יום התביעה.

            עוד טען התובע כי הנתבעת ביצעה שינויים בדירה ללא הסכמתו ובניגוד לדעתו. בתוך כך החליפה הנתבעת את דלת הכניסה, שינתה מיקום המגזן והרכיבה מזגן מפוצל, ערכה שינויים במטבח, באמבטיה וחדר השירותים ובחדרי הדירה.

            התובע הוסיף וטען כי הנתבעת הפרה את הוראות חוזה השכירות עת חדלה להתגורר בדירה למשך תקופת השיפוץ.

            לטענת התובע, חייבה אותו עיריית תל ^-אביב לשפץ את הבניין לאור מצבו הרעוע. הנתבעת מסרבת לשלם את חלקה בשיפוץ בסך 17,033 ש"ח, מחדל המקים כנגדה עילת פינוי מכוח החוק והחוזה.

            עוד טען התובע כי הנתבעת מפרה את החוזה בכך שמתירה היא לידוע בציבור שלה, מר יחזקאל כהן ולבאים לבקרה, להחנות את מכוניותיהם בשטח שבחזית הבניין, השייך לתובע.

            הנתבעת מפרה את חוזה השכירות אף בכך שמנעה מהתובע להיכנס לדירה ולבדוק את מצבה.

            לבסוף טען התובע כי הנתבעת נוקטת בכל דרך על מנת להטריד ולהרגיז אותו ואת בני משפחתו המתגוררים אף הם בבניין, ומכאן קמה כנגדה עילת פינוי נוספת בגין הטרדה והרגזה.

6.         מנגד טענה הנתבעת כי התובע מגיש, חדשות לבקרים, תביעות חוזרות ונשנות כנגד הדיירים בבניין, מתעמר ומערים קשיים יום יומיים על הדיירים מתוך מגמה לפנותם.