פסק-דין בתיק ת.א. 59987/06

1.         ערעור על החלטתה מיום 26.7.07, של כב' הרשמת לימור בן שמן לפיה הורתה על בטול פסק הדין שניתן כנגד המשיבים ביום  8.1.07, בהעדר הגנה מטעמם.

            ההחלטה בדבר בטול פסה"ד ניתנה לבקשתו של המשיב במסגרת בש"א 155280/07.

            פסה"ד בוטל מפאת שיקול הדעת של ביהמ"ש ולא מחובת הצדק ועל כן נדרש ביהמ"ש לבחון את סיבת מחדל אי ההתגוננות, ובנוסף את סיכוייהם של טענות ההגנה להתקבל, כאשר סיכויי ההגנה הינם השיקול המכריע לביטולו של פסה"ד.

2.         המערערת הינה כונסת הנכסים למימוש זכויותיה של המנוחה שושנה גיל ז"ל, במחצית דירת מגורים ברמת גן.

            המחצית השנייה של הזכויות בדירה היו של בן זוגה המנוח יובל גיל ז"ל שנפטר אחריה.

            הצו למנויה של המערערת בתור כונסת נכסים ניתן ע"י ראש ההוצל"פ, והמשיבים הינם ילדיהם של המנוחים.

            בין המשיבים מתנהל הליך משפטי כאשר המשיבה הגישה התנגדות לקיום צוואות המנוחים, בקשה שהוגשה ע"י המשיב ולפיה הינו הזוכה בעזבון המנוחים מכוח הצוואה.

            הבקשה לבטול פסה"ד כמו גם הערעור הינם הליכים שבין המערערת למשיב כאשר המשיבה לא מצאה עניין בהליכים ולא התערבה.

3.         עיקר המחלוקת מתמקדת בחלק המשפטי של ההחלטה נשוא הערעור, בשאלת ההגנה וסיכוייה, ונראה שאין ערעור של ממש על כי הציג המשיב נימוק למחדלו כאשר טען להיסח הדעת עקב פטירת הוריו, ומצבו הנפשי והבריאותי וכי אין מדובר בזלזול בהליכי  ביהמ"ש או בהתעלמות מהם.

            בגין מחדלו חויב המשיב בתשלום הוצאות למערערת, ללא תלות בתוצאות ההליך העיקרי וחיוב כספי זה יישאר בעינו ללא קשר לתוצאות פסק הדין.

4.         בהחלטתה דחתה הרשמת הנכבדה את טיעוניו של המשיב כי פסה"ד האמור הינו פס"ד מותנה וקבעה כי פסק דין  לפירוק שיתוף הינו פס"ד לכל דבר ועניין.

            קביעה זו מקובלת עלי והבאתיה משום סעיף 5 לאותו פס"ד הקובע כי המחזיק בנכס וכל הטוען לזכות במקרקעין רשאי להגיש התנגדותו להליך הפינוי בתוך  30 יום מיום ההמצאה.

            עיקר טיעונו של המשיב, כפי שאף עולה מעיקרי הטיעון של פרקליטו מכוון לדרישה לפנותו מהדירה ויכול היה המשיב במקום לבקש ביטולו של פסה"ד, להגיש התנגדות לפינוי ובמסגרת זו להעלות את כל טענותיו העובדתיות והמשפטיות אותן העלה בבקשה לבטול פסה"ד.

            דומני כי זהו ההליך הנכון שראוי היה לנקוט בו ולאפשר בירור יסודי של הטענות ושלא על דרך של בקשה לבטול פסק דין.

5.         באשר לזכויותיו של המשיב בדירה מתייחס סעיף 5 להחלטה.

            קובעת כב' הרשמת (על קביעותיה העובדתיות אין ערעור ואין להתערב) כי מחקירתו של המשיב התברר כי נכנס להתגורר בדירה לפני  8 שנים, מבלי שהיו לו זכויות בעלות בדירה ומטרת מגוריו בדירה הייתה כדי לעזור להוריו ולטפל בהם וכדי שהם יעזרו לו עקב בעיה רפואית.

            בהמשך לקביעה העובדתית דלעיל, נקבע בהמשך ההחלטה כי גרסתו של המשיב באשר לקיומן של זכויות קניניות והיקפן לא הוכחה כהגנת בדים, ומטעם זה יש לקבל את בקשתו.

            בכל הכבוד אני סבור כי המסקנה מהעובדות הינה הפוכה באופן שע"פ העובדות האמורות לא הראה המשיב שום זכות קניינית העומדת לו בדירה, והטיעון לא יכול לשמש הגנה לבטול פסה"ד.

            הניתוח המשפטי בהודעת הערעור בסעיפים  4 ו- 5 מקובל עלי כנכון וכמשקף את המצב המשפטי ואין צ ורך לחזור על הנטען.