פסק-דין בתיק ת.א. 5134/03

התובענה, ההגנה, התביעה שכנגד והליכים נוספים

1.         התובעת - הנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת") הינה יצרן של פרופילי אלומיניום לבנייה, לתעשייה ולשימושים אחרים.

2.         הנתבעת - התובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת") הינה סוחרת בפרופילי אלומיניום, אשר עיקר שימושם לתעשייה ולעיבוד שבבי. הנתבעת מוכרת את המוצרים אותם היא רוכשת מהתובעת לשני סוגי קניינים: לסוחרים העוסקים במכירה ללקוחות קצה וללקוחות הקצה עצמם.

3.         ביום 24.3.03 הגישה התובעת תובענה זו כנגד הנתבעת לתשלום סך של         3,185,488 ש"ח, ליתן צו למתן חשבונות לרכישות הנתבעת בשנים 2000-2002 שלא בוצעו אצל התובעת ולאחר מכן לאפשר לתובעת לתקן תביעתה בהתאם, ולמנות את באת-כח התובעת ככונסת נכסים למימוש נכסיה המשועבדים של הנתבעת.

4.         בכתב התביעה מפרטת התובעת את הקשרים המסחריים שהתקיימו בין הצדדים, לפיהם סיפקה לנתבעת מוצרים שונים, והנתבעת התחייבה לשלם תמורתם על פי הסדרי תשלומים שסוכמו בין הצדדים. לטענת התובעת, משנת 1999 ואילך לא מילאה הנתבעת אחר ההסדרים הללו. בהמשך נעשו הסדרי תשלומים חדשים להקל על הנתבעת לפרוע חובה לתובעת, אך גם בהם לא עמדה הנתבעת.

5.         החוב הכספי של הנתבעת נוצר, על פי כתב התביעה (סעיף 17), מהמחאות שמסרה הנתבעת לתובעת על חשבון רכישות שוטפות עד למועד הגשת התובענה, אשר לא כובדו והוחזרו על ידי הבנק; מהמחאות שחזרו לאחר פריסת חוב שעליה הסכימו הצדדים; ממכירת כלים ופרופילים שלא שולם עבורם; מחוב עבור רכישות שוטפות שבגינן ניתנה המחאה דחויה על סך 278,945 ש"ח, שמועד פירעונה טרם הגיע; מחוב עבור המחאות שנמסרו לתובעת על ידי הנתבעת שמועד פירעונן טרם הגיע, על סך של 1,200,964 ש"ח; ומהפרשי הצמדה וריבית לסכומי הפיגורים שמועד פירעונם חלף.

6.         בכתב התביעה (סעיף 18 ואילך) מציינת התובעת, כי הנתבעת מודה בחוב בסך של 3,177,899 ש"ח (סכום שהינו בקירוב לסכום הכספי שפורט בתובענה כחובה של הנתבעת לתובעת), אולם הנתבעת מסרה לתובעת הודעת קיזוז בגין נזקים שנגרמו לנתבעת, לטענתה, בסכום עודף של למעלה מ-9 מליון ש"ח (נספח ח' לכתב התביעה), וכי התובעת דוחה טענת קיזוז זו.

7.         בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת הוכחשו טענות התובעת כלפיה. בנוסף, טענה הנתבעת טענת קיזוז ופירטה, כי התובעת גרמה לה לנזקים כוללים העולים על סך של 19 מיליון ש"ח. מלבד טענת הקיזוז הגישה הנתבעת גם תובענה שכנגד.

8.         בכתב התביעה שכנגד הועמד סכום התביעה שכנגד לצורכי אגרה על סך של חמישה מיליון ש"ח בלבד, מסכום כולל של כ-17 מליון ש"ח לאחר קיזוז החוב לתובעת. לטענת הנתבעת, היא הגיעה להסכם עם התובעת לבלעדיות בשיווק והפצה של מוצרים שונים עד לסוף חודש אפריל 2005, הסכם שהופר, והנתבעת הפסידה הכנסות צפויות של כ-1.3 מיליון ש"ח. עוד נטען, כי על התובעת לפצותה בגין דמי הודעה מוקדמת שלהם היתה זכאית; פיצויי הסתמכות ביחס למכבש חדש שהיה על התובעת להפעיל, ואשר לא הופעל לבסוף, והנתבעת השקיעה השקעות שירדו לטימיון על יסוד מצגי השווא של התובעת; הפרת זכות הבלעדיות ביחס לפרופילים ייחודיים שפיתחה הנתבעת ואשר נמכרו על ידי התובעת ללקוחות אחרים; פגיעה במוניטין; הפרת זכויות קניין רוחני ועוד.

9.         בכתב ההגנה לתביעה שכנגד הכחישה התובעת את כל טענותיה של הנתבעת כנגדה.

            הנתבעת הגישה כתב תשובה לכתב ההגנה.

10.       לעת שמיעת הראיות מטעם הצדדים לא שילמה הנתבעת את חלקה השני של האגרה בגין התביעה שכנגד שהגישה. בקשה שהוגשה לפוטרה מתשלום יתרת האגרה נדחתה ביום 25.3.07, ונקבע, כי אם לא תשולם האגרה עד ליום 15.4.07 תימחק התביעה שכנגד (בש"א 4207/07).

            ביום 3.6.07, לאחר שכבר נשמעו העדים מטעם התובעת, הגישה הנתבעת בקשה לתקן את כתב התביעה שכנגד ולהעמיד הסכום הנתבע על סך של 2.5 מיליון ש"ח בלבד, כך שהסכום ששולם כמחצית הראשונה של האגרה יכלול גם את המחצית השניה של האגרה (בש"א 5801/07). הנימוק המרכזי שניתן לבקשה זו הוא, כי מנהלה ובעליה של הנתבעת, מר ציון צדוק ז"ל, הלך לעולמו, הנתבעת חדלה מפעילותה ולמעשה הפכה לחדלת פירעון, ובנסיבות אלה אין בידה היכולת הכלכלית לשלם את המחצית השניה של האגרה.

            התובעת התנגדה לבקשה זו בהתבססה על האמור ברע"א 2623/02 סיס עיצוב ריהוט ציבורי בע"מ נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(1) 717           (2002)). עוד נטען, כי במסגרת החלטת בית המשפט בבש"א 4207/07 נקבע, כי אם לא תשלם הנתבעת את האגרה - תימחק התביעה שכנגד. לפיכך, כך הטענה, בקשה מאוחרת למועד בו אמורה היתה להתבצע המחיקה אינה יכולה להחיותה.

אציין כבר עתה, כי לאור התוצאה הסופית שאליה הגעתי - קבלת התובענה ודחיית טענות הקיזוז, אשר כללו את הטענות שנכללו בתובענה שכנגד - אין מקום לדון כלל בבקשת הנתבעת בדבר הקטנת הסכום של התביעה שכנגד, ולפיכך, דינה של התובענה שכנגד להימחק מחמת אי תשלום אגרה מספקת (תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

למעלה מן הצורך אוסיף, כי לדעתי, הדין עם התובעת. כאמור, בהחלטה בבש"א 4207/07 נקבע, כי אם לא תשלם הנתבעת את האגרה, תימחק התביעה שכנגד. הנתבעת לא שילמה את האגרה, ומשכך דינה של התביעה שכנגד להימחק. זאת ועוד. על פי ההלכה שנקבעה ברע"א 2623/02 האגרה אשר חייב התובע לשלם מחושבת לפי סכום התביעה ביום הגשתה, אף אם בהמשך מקטין התובע את סכום תביעתו. בית המשפט חזר על הלכה זו בע"א 4453/02 מדינת ישראל נ' רואש שיווק סיגריות בע"מ (טרם פורסם, פסק דין מיום 19.1.2003). השווה גם: ע"א 10537/03 מדינת ישראל נ' יש-גד תעשיות לתשתית (1993) בע"מ, פ"ד נט(1) 642, 647-648 (2004).

על הראיות

11.       מטעם התובעת הגישו תצהירי עדות ראשית והעידו מר עלי טחורש, אשר שימש  מנכ"ל התובעת עד לשנת 1999, שנה בה התמנה כונס נכסים לתובעת, וכן היה בעל מניות עד לרכישתה על ידי הבעלים הנוכחי בשנת 2000. כן העיד מר אבי קינצלינגר, שהינו מנהל הכספים של התובעת מאז חודש מאי 2001 וטיפל בענייניה הכספיים של התובעת מול הנתבעת. נציין, כי לתקופת הביניים, בעיקר שנת 2000, מעת שטחורש סיים תפקידו כמנהל התובעת, ועד לתקופה בה החל קינצלינגר לשמש כמנהל הכספים, בשנת 2001, סמכה התובעת ראיותיה על מסמכים כתובים שהוחלפו בין התובעת לנתבעת, ואלו צורפו לתצהיר קינצלינגר.

12.       מטעם הנתבעת הגישו תצהירי עדות ראשית והעידו מר משה צדוק, שעבד אצל  הנתבעת עד לשנת 2002, והינו בנו של מייסד הנתבעת, מר ציון צדוק ז"ל, שהלך לעולמו בחודש ספטמבר 2003; הגב' דליה עמרה, ששימשה כאחראית ומנהלת המחסן של הנתבעת; וכן מר נפתלי יהודה שהיה מנהל תיכנון הייצור אצל התובעת בין השנים 1990 - 2000, ובמסגרת תפקידו, על פי תצהירו, היה "אחראי על המכירות, על ההזמנות, על המשלוחים, על תיכנון היצור, על מחשוב פעולות המפעל ביצור  ולמעשה ניהלתי בפועל חלק גדול מפעילותה של אקסטל".