פסק-דין בתיק ת.א. 51089/03

העובדות

1.         בשנת 1993 הקימו הצדדים שותפות עסקית במסגרתה מכרו אביזרי אמבטיה שונים אשר יובאו ע"י חברת א.מ.י הומלי (1990) בע"מ, עפ"י הסכם זיכיון .

            השותפות פעלה בחנות בקניון בת ים,  עפ"י הסכם שותפות מיום 16.12.93 (להלן:"שותפות הומלי").

            בנוסף היו הצדדים, ביחד עם אחרים, שותפים בחברה בשם הומלייט בע"מ אשר עסקה באביזרי תאורה, (להלן:"חברת הומלייט).

            בחודש יוני 1996 פורקה השותפות בהסכמה באופן  שהנתבע פרש מהשותפות הומלי והעביר את מניותיו בחברת הומלייט לתובעת.

            למרות פירוק השותפות בשני הגופים הנ"ל נמשכו הקשרים בין הצדדים והנתבע עבד כשכיר בחנות שהקימה התובעת בראשל"צ, ניהל את החנות תמורת שכר חודשי בסיסי ואחוזים מרווחי החנות.

            כשנה לאחר מכן נסגרה החנות בשל העדר רווחיות והקשר העסקי בין הצדדים נותק.

            התביעה מבוססת על טענתה של התובעת כי לאחר התחשבנות לגבי תקופת השותפות הגיעו הצדדים להסכמה לפיה על הנתבע לשלם לתובעת סך של 82,000 ש"ח, ועל בסיס הסכמה זו מסר שני שיקים בהתאם, ואולם  שיקים אלו לא נפרעו.

התביעה

2.         לגרסתה של התובעת, לאחר פירוק השותפות ביוני 1996, נפגשה עם הנתבע כדי להסדיר את ההתחשבנות שנותרה פתוחה עם פירוק השותפות.

            בסוף שנת 1997 ובתחילת שנת 1998 נפגשו אצל רו"ח עזרא ארנון אשר רשם סכומים וחישובים, נספח א 1 ו- א 2 לתצהירה מתאריכים 28.11.97 ו- 16.3.98.

            על בסיס רישומים אלה נפגשו הצדדים ביוני 1998 וערכו את נספח ב' בכתב ידו של הנתבע ולפיו חובו לתובעת היה 150,000 ש"ח ומסכום זה הופחתו תשלומים שהנתבע טען כי מגיעים לו לרבות בשל עבודתו בחנותה של התובעת בסך כולל של 68,000 ש"ח ונותר חייב סך של 82,000 ש"ח.

            באותו מעמד מסר לתובעת, שיק ע"ס 32,000 ש"ח ושיק נוסף ע"ס 50,000 ש"ח משוכים ע"י חברת יומר השקעות בע"מ, שבשליטתו, ולבקשתה של התובעת רשם את השיקים לפקודתו וחתם חתימת הסבה בגב השיקים.

            השיקים הופקדו בחשבונה של התובעת בבנק כשיקים מעותדים ואולם בסמוך לפני מועד הפירעון שהיה רשום בהם (ספטמבר 1998) ביקש הנתבע למשוך אותם בטענה שלא יפרעו והתחייב לפרוע את החוב בהקדם והתובעת פעלה כבקשתו.

            לאחר שפנתה לנתבע מספר רב של פעמים ע"מ שיפרע את חובו והוא התחמק בטענות שונות החליטה להגיש את התביעה כנגדו.

            גרסתה של התובעת נתמכת בגרסתו של בנה המעיד כי נפגש עם הנתבע ושוחח עמו על החוב, והנתבע לא הכחיש קיומו של החוב אך טען שיש להפחית סכום מסוים מסכום החוב, וכי אין לו יכולת לשלם באותה עת.

            כן אישר  העד כי אמו פנתה לנתבע פעמים רבות לפני הגשת התביעה כדי שיפרע את החוב והנתבע שידע על קיומו של החוב לא שילם.

הגנת הנתבע

3.         הנתבע מאשר כי השותפות עם התובעת פורקה בחודש יוני 1996, על בסיס ידידותי לאחר שלא היה באפשרותו הכלכלית לשאת בהקמת חנות נוספת ורכישת זיכיון נוסף, כפי שבקשה התובעת.

            לטענתו העברת המניות בחברת הומלייט ללא תמורה לתובעת היוותה את ההסדר הכספי עם פירוק השותפות.

            מאחר והתובעת השקיעה בשותפות יותר מהנתבע הרי העברת המניות ללא תמורה מקזזת את ההפרש הכספי ואף צד לא צריך לשלם למשנהו תשלום כלשהו.

            לאחר שפורקה השותפות לא ערכו הצדדים כל התחשבנות בנוגע או בקשר לפירוק השותפות, ולראיה שהמשיך לעבוד כשכיר בחנותה של התובעת בראשל"צ.