פסק-דין בתיק ת.א. 49046.1/05

1.    שיתוף פעולה עסקי במסגרת התובעת שכנגד 1 (להלן: "בי טו  בי") אשר החל במאי 2005, הופסק באחת, כ-4 חודשים לאחר מכן, משבוצע צו כינוס זמני שהוצא לבקשת הנתבעת שכנגד 1 (להלן: " אגאשא"), נגד בי טו בי. בסמוך לאחר ביצוע הצו, הוגשה על ידי אגאשא תובענה, אך זו נמחקה בשלב מסוים מחוסר מעש, ורק במרץ 2007 חזרה אגאשא והגישה, במסגרת הסכמה דיונית, כתב תביעה מתוקן נגד בי טו בי, ומי שנותרו בעלי מניות בה - התובעים שכנגד 2 ו-3. תובענה זו הועמדה על סכום של 516,736 ש"ח. בי טו בי שלא התאוששה מהליך הכינוס, וכן בעלי מניותיה, הגישו במסגרת אותה הסכמה דיונית תביעה שכנגד כשסכום התביעה בגין נזקי הכינוס הנטענים עומד על 2,000,000 ש"ח. גם התביעה שכנגד הוגשה במרץ 2007 וזו כוונה נגד אגאשא, והנתבעים שכנגד 2 ו-3. ואולם, עוד ההליכים הללו מתנהלים, נכנסה אגאשא להליכי פירוק, וכך אירע שההליכים בתיק נמשכו במסגרת התובענה שכנגד ונגד הנתבעים 2 ו-3 בלבד. להלן העובדות שברקע להליכים כאן, ביתר הרחבה.

2.    איזו ארן, הנתבע שכנגד 2 (להלן: " ארן"), העיד על עצמו שהוא היה יצרן של תכשיטים ובעלים של מפעל למחזור. אומנם באגאשא, ילדיו הם שהיו הבעלים הרשומים, במישרין ובאמצעות חברה אחרת בבעלותם, ומפרוטוקול של אגאשא מ-6.6.2005 (נספח א' 5 לסיכומי התובעים שכנגד) עולה לכאורה שהם גם כיהנו כמנהליה, אך לפי דו"ח רשם החברות מ-2008 (נספח א' 1 לתצהירי התובעים שכנגד), מנהליה הרשומים של אגאשא מעת יסודה ואילך, היו ארן ואחד מילדיו. כך או כך, אין חולק שארן הוא שניהל את החברה בפועל והיה הרוח החיה בה. בתצהירו ובחקירתו אישר ארן עצמו שהוא שימש מנכ"ל אגאשא, אם כי " ללא זכות חתימה בבנקים". את הסיבה לכך לא היה מוכן "להסגיר" (פרוטוקול מ-19.2.2009, עמ' 19). בתצהיר עדות ראשית אומר ארן שאגאשא עסקה בייצור ובמסחר של תכשיטי כסף וזהב. בחקירתו אישר שהוא רכש בשנת 2003 מפעל תכשיטים מכונס נכסים ואז חידש את הפעילות היצרנית שלו בתחום זה - מן הסתם באמצעות אגאשא. (פרוטוקול מ- 19.3.2009, עמ' 39). זו, סיפקה עוד קודם להתקשרות עם התובעים שכנגד, סחורות בקונסיגנציה לאחת החברות שבשליטת התובע שכנגד 3 (ושותפו אז). הלה שיווק באמצעות חברה בבעלותו, תכשיטי כסף בדוכני מכירה שהוצבו בסניפי המשביר לצרכן, וכך התוודע ארן לפעילות זו.

3.    התובעת שכנגד 1, " בי טו בי", הוקמה בתחילת שנת 2005 על מנת לעסוק ביצוא ויבוא של תכשיטים, כשבעלי מניותיה הם התובעים שכנגד 2 ו-3 (להלן: בהתאמה, " דינה" ו-" מוריס"). מוריס היה גם הבעלים של חברה בשם ג' אם אס מוצרי אופנה בע"מ (להלן: " ג'מס"), וזו הייתה בעלים של זיכיון להפעלת דוכנים לממכר תכשיטים ומוצרי אופנה בסניפי המשביר לצרכן החדש בע"מ (להלן: " המשביר"). ואולם, ג'מס שרכשה את הזיכיון בתחילת שנת 2004, נקלעה לקשיים כספיים; היקף חובה לספקים ונושים אחרים עמד לפי גרסת הנתבעים שכנגד על כ-2,000,000 ש"ח - ארן  טוען שהחוב הגיע לכ-3,000,000 ש"ח, אך לא הציג ראיות לאישוש טענתו; ספקים הטילו עיקולים והנהלת המשביר דרשה ממוריס: " תפתור את הבעיה או שתעזוב את הדוכנים" (פרוטוקול מ-22.9.2009, עמ' 89). על רקע זה נולד הרעיון להפעיל את הדוכנים באמצעות בי טו בי שזה מקרוב הוקמה, אך בגיבוי של שותף-משקיע.   

4.    במאי 2005 הסכימו אגאשא והתובעים שכנגד לשתף פעולה במסגרת בי טו בי, לאחר שזו תחתום עם המשביר על הסכם זיכיון בדומה להסכם שנעשה בזמנו עם ג'מס. בהסכם המכונה "הסכם למכירת מניות" אשר נעשה באותו חודש (להלן: " ההסכם"), נקבעה מתכונת זו: המלאי והכספים המגיעים מהמשביר לג'מס, יועברו לבי טו בי שתקבל על עצמה את חובותיה של ג'מס לרשויות המס וכלפי נושים אשר מחזיקים בערבות אישית של אנשי בי טו בי - דינה, מוריס ו-טובי חזן בנו (להלן: "טובי") - ותשתדל לפרוע גם את שאר החובות (ס' 3.10 להסכם); אגאשא תרכוש מדינה 60% ממניותיה ב-בי טו בי, תמורת ערכן הנקוב, כך שלאחר הרכישה, בעלי המניות ב-בי טו בי יהיו מוריס - 50%, דינה - 20%, אגאשא - 30%, אך שיעור חלקה של אגאשא ברווחי בי טו בי  יעמוד על שיעור גבוה מזה - 50% (סעיף 6 להסכם); אגאשא תספק לבי טו בי באורח שוטף סחורה בשווי של כ-500,000 ש"ח; התמורה בגין סחורה זו תשולם לאגאשא מיד עם מכירתה, כשאגאשא מצדה משלימה את המלאי עד לכמות של 500,000 ש"ח, וכל עוד לא תשולם לה התמורה - " יחשב הדבר כהלוואת בעלים" ל-בי טו בי (סעיף 9 להסכם); אגאשא תטפל בחוב של ג'מס מול הנושים השונים ותשתדל להגיע אתם להסכמים, אך בסילוק החוב תישא כאמור בי טו בי (ס' 8 להסכם). לפי ההסברים של התובעים שכנגד, לדינה לא היה עניין בפעילות של בי טו בי כבעלת זיכיון להפעלת דוכנים במשביר - העניין שלה בהקשר זה הצטמצם לפעילות של ספק "רגיל" - ואותן החזקות שנותרו ברשותה אמורות היו לשקף את הפעילות של יצוא ויבוא תכשיטים שבה היא כן הייתה מעוניינת. עם זאת, לדינה הייתה מן הסתם "סיבה טובה" נוספת להשאיר בידיה חלק מההחזקות ב-בי טו בי, משום שהיא הייתה בעלת חוב של ג'מס (ראה: מכתבה מ-4.9.2005 לעו"ד זבולוני - נספח ח' 1 לתצהירה), ובי טו בי הרי קיבלה על עצמה במסגרת ההסכם, לסלק אותם חובות של ג'מס שלהם בין היתר ערבה דינה. אשר לאגאשא - זו התחייבה לספק ל-בי טו בי סחורה בהיקף שיאפשר את הפעלת הדוכנים, ובגין כך הועמד חלקה ברווחי בי טו בי, על שיעור גבוה משיעור חלקה במניות החברה.

עם כל זה, ההסכם (ס' 12(4)), מקנה לאגאשא זכות לבטלו " מכל סיבה שהיא בהודעה שתמסר לחברה" שאז רשאית אגאשא לקבל לידיה " באופן מיידי את הסחורה שמסרה לחברה - התחייבות זו חלה ביחס לסחורה שאגאשא סיפקה בתנאי סעיף 9 להסכם - וכן זכאית היא לקבל לידיה את התמורה בגין סחורה שנמכרה, אך מנגד עליה לוותר על אחיזתה במניות שרכשה "ללא תמורה עפ"י הסכם זה". אציין בהקשר זה - ראינו שלפי סעיף 9 להסכם, הייתה אגאשא זכאית לתמורה בגין הסחורה שסופקה על ידה, רק עם מכירתה על ידי בי טו בי, כך שמדובר למעשה בתנאי קונסיגנציה, אך התובעים שכנגד אינם מסכימים עם ההגדרה הזו. לגישתם זכאותה של אגאשא לתמורה בגין הסחורה קמה רק בתנאי שהיא עמדה באופן שוטף במכסת האספקה המוסכמת של 500,000 ש"ח - מה שלטענתם, לא קרה בשום שלב. ואולם נראה, ש-בי טו בי לא יישמה את הגישה הזו בפועל כלפי אגאשא, משום שעבור מכירות החודשים מאי-יוני 2005 למשל, כן שולמה תמורה (מוצג נ/16).

5.    העברת המניות לאגאשא ומינוייה כדירקטור נוסף ב-בי טו בי, אושרו במוסדותיה של בי טו בי  ב-10.5.05 (ת/2). גם שטר העברת המניות מדינה לאגאשא נחתם, אם כי ללא תאריך להוציא השנה - 2005, כפי שעולה מנספח י' לתצהיר הנתבע שכנגד, אך דיווח לרשם החברות לא נעשה - ארן אגב, היה בטוח שהעברת המניות לא בוצעה וכך אמר: "אם נתתי הוראות, המניות היו מועברות. מכיוון שלא נתתי המניות לא הועברו. אחרי חודש ידעתי עם מי יש לי עסק" (פרוטוקול מ-19.2.2009, עמ' 16). ב-6.6.05 אף התקבלה באגאשא החלטה לערוב לחשבון בי טו בי בבנק לאומי ולשמש כבעלת זכות חתימה בחשבון זה באמצעות אחד ממנהליה (נספח א-5 לסיכומי התובעים שכנגד). ערבות זו שלטענת דינה נועדה להחליף את ערבותה שלה לחשבון בי טו בי בבנק לאומי - לא ניתנה, אבל סחורה ל-בי טו בי סופקה, אם כי, כטענת התובעים שכנגד, בכמות פחותה מזו שעליה הוסכם. ארן אישר זאת בחקירתו כשטען שהוא השלים את הכמות שהתחייב לה ואף הרבה מעבר לכך, בסחורות שאגאשא רכשה מספקים אחרים, עבור בי טו בי, כנגד עמלת תיווך בשיעור של 12% (פרוטוקול מ-23.12.2008, עמ' 19). מוריס טוען בתצהירו, שאספקת סחורה בדרך זו הכבידה על בי טו בי, ויש בטענה זו ממש, משום שהחבות בתשלום בגין סחורה זו קמה עם אספקתה לבי טו בי וללא קשר למכירתה על ידי בי טו בי - ולא כפי שנקבע בהסכם, עם מכירת הסחורה על ידי בי טו בי.

6.    כך או כך, לא חלפו אלא 4 חודשים, ובא כוחה של אגאשא, מונה לבקשתה של זו, לכונס נכסים זמני לצורך "איסוף סחורתה של המבקשת בדוכני המכירה". כחלוף מספר ימים, ב-15.9.2005, אסף הכונס מ-16 הדוכנים של בי טו בי בסניפי המשביר, סחורה שסופקה לבי טו בי על ידי אגאשא מהמלאי שלה לפי סעיף 9 להסכם (להלן: " סחורות בקונסיגנציה"), כמו גם סחורה שסופקה לבי טו בי בתיווכה של אגאשא (להלן: " סחורות תיווך"), ואף סחורה "שמצאה את דרכה" לדוכני בי טו בי בלי קשר לאגשא. כך אירע, משום שבמסגרת הכינוס נתפשו כל המוצרים שעליהם הוטבע קוד ספק ממספר 400 ועד 499, כאילו היו הם מוצרים של אגאשא. כפי שהתברר, לסחורות בקונסיגנציה הוקצו על ידי בי טו בי  רק שני מספרי קוד זיהוי: 406 ו-416, לסחורות תיווך הוקצו 5 מספרי קוד בלבד: 431 ,435 ,436 ,412 ,417 - כך לפי הדו"ח המשלים של הכונס, וכל יתר מספרי הקוד אשר מתחילים ב-400 - ומדובר לפי ת/17 ב-30 מספרי קוד - "התחלקו" בין ספקים אחרים (8), דינה פלר (16) ו-בי טו בי (6).

7.    כאמור, בשלב מתקדם למדי של ההליכים כאן, התברר שנגד אגאשא ניתן צו פירוק וכן שהכנ"ר מבקש לבחון באסיפות נושים של אגאשא את האפשרות של המשך ההליכים בתיק מטעמה. אי לכך, בדיון שהתקיים ב-9.3.2010 ניתנה החלטה לפיה בשלב זה, ימשכו ההליכים במסגרת התביעה שכנגד בלבד, כשאגאשא "מחוץ לתמונה". בשלהי חודש אוגוסט 2010 הוגשה מטעם הכנ"ר "הודעה משלימה" לפיה אין באפשרותו להמשיך את ניהול ההליך מטעם אגאשא ובית המשפט התבקש להורות על " מחיקתה מההליך". אלא שהתובעים שכנגד התנגדו למחיקה המבוקשת ובא כוחם אף הודיע שבדעתו לפנות לבית המשפט שלפירוק ולבקש את אישורו להמשיך בהליכים נגד אגאשא. בינתיים הוגשו סיכומים מטעם הצדדים בכללם - סיכומי תשובה מטעם התובעים שכנגד, אך לבית משפט זה לא הודע על כל פנייה לבית המשפט שלפירוק - לא כל שכן, על החלטה כלשהי בקשר להמשך ההליכים נגד אגאשא. לפנינו אם כן עתה רק תביעה שכנגד, ובהמשך להחלטתי מה-9.3.2010, הנני מורה על מחיקת התביעה ב-ת.א. 49046/05, ועל מחיקת אגאשא מהתביעה שכנגד.  ואם נחזור לצו הכינוס -

8.    הצו ניתן במעמד צד אחד ב-11.9.2005 ובוצע כאמור ב-15 לאותו חודש. התובעים שכנגד הגיבו בעתירה לסעד הצהרתי כי הצו בטל מעיקרו או ניתן לביטול (מוצג נת/2, שבפרוטוקול מ-23.3.2010 מופיע כנת/3), וחזרו על עתירה זו בדיון במעמד הצדדים ב-25.9.2005. בהחלטה שניתנה (מפי כב' השופטת ריבה ניב), בתום אותו דיון - העתירה לביטול הצו נדחתה. בית המשפט ציין כי לטענת המשיבים (התובעים שכנגד כאן), עקב תפיסת הסחורה המשביר כבר הודיע " על הפסקת ההתקשרות וביטול חוזה הזכיינות" וכי המשיבים מבקשים לראות את הסחורה כמכורה, אך הבהיר כי " הצו ניתן על פי החוזה למכירת המניות ועל פי בקשתה של המבקשת, לרבות החשש כי אם לא יינתן צו זה, תעמוד מול שוקת שבורה ולא תוכל לקבל את כספה ואף לא את הסחורה שסיפקה". עם זאת בית המשפט ראה להוסיף : "אם הטעתה המבקשת את בית המשפט או אם גרמה נזק מעבר למצופה, או מעבר לסביר, בנסיבות הענין, ואם גרמה לקריסתה הטוטלית של המשיבה, זכותה של המשיבה להגיש תביעה שכנגד ולעתור לחיובה של המבקשת נזקיה. מטעם זה הבקשה לביטול צו הכינוס נדחית".

עוד רשם בית המשפט לפניו " כי טענת ב"כ המשיבה הינה כי הסחורות כולן הינן בבעלות המבקשת, ומעמדן כסחורות שנמכרו. פירושו של דבר, כי הסעד המתבקש בסעיף 8.1.3 מתייתר". (בהחלטה הנ"ל המבקשת הינה אגאשא והמשיבה - בי טו בי).

9.    בסמוך לאחר מכן פנה ב"כ אגאשא, הוא הכונס והנתבע שכנגד 3 בהליך כאן (להלן: " הכונס"), בבקשה לתיקון פרוטוקול הדיון מיום 25.9.2005, על יסוד הטענה שמהחלטת בית המשפט, נשמטה הקביעה כי אגאשא רשאית " לקבל מכונס הנכסים את כלל הסחורות שנתפסו על ידיו במסגרת הליכי כינוס הנכסים עד כה", תוך שהוא "מזכיר" לבית המשפט כי בסעיף 8.1.3 שנזכר בהחלטה האמורה (מדובר ככל הנראה בסעיף 8.1.3 לכתב התביעה טרם תיקונו), התבקש בית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי כי התובעת זכאית להשבת כלל הסחורות המוחזקות על ידי כונס הנכסים. משלא באה כל תגובה מצד התובעים שכנגד לבקשה זו של הכונס - ניתנה ב-21.11.2005 החלטה "כמבוקש" (תיק בש"א 176307/05).

אציין כי בפתח הדיון מה-25.9.2005 אישר הכונס שבסחורה שנתפשה כלולה גם כזו שאינה שייכת לאגאשא " אך היא מוחזקת על ידנו, עשינו הפרדה ותוך יומיים שלושה נוכל להחזיר אותה למשיבים". בהמשך הסביר הכונס כיצד קרה שנלקחה גם סחורה כזו: " בנו של מר חזן הטעה את המבקשת ממנו קיבל מידע שקודים 400 הם סחורה של המבקשת, ולכן לקחנו סחורה זו" ואז חזר ואמר: " הסחורה שאיננה שייכת למשיבה תוקלד תוך יומיים ונוכל להחזיר אותה. איננו מקבלים את הטענה כי הסחורה הנ"ל נמכרה" (פרוטוקול מ-25.9.2005, עמ' 4). חרף זאת, בבקשתו לתיקון הפרוטוקול לאחר הדיון הנ"ל, התייחס הכונס ל-" כלל הסחורות שנתפסו", ועל המינוח הזה חוזרים הנתבעים שכנגד גם בכתב התביעה המתוקן שהוגש כשנה ומחצה לאחר הכינוס.

10.  ב-27.11.2005, מספר ימים לאחר שבית המשפט קיבל את בקשת הכונס לתיקון הפרוטוקול, הוגש על ידו  דו"ח חלקי. בדו"ח זה נמסרו נתונים מפורטים רק ביחס ל"סחורה מייצור עצמי" שהועברה על ידי אגאשא ל-בי טו בי, היינו ביחס לסחורות בקונסיגנציה, ולאלה בלבד. לפי הדו"ח, נתפשו על ידי הכונס סחורות כנ"ל בשווי של 288,103.31 ש"ח, ולאחר " הליך התפיסה" הוחזרו על ידי אגאשא סחורות כנ"ל בשווי כולל של 145,252.95. מדובר אם כן לכאורה בהחזר סחורות בקונסיגציה על ידי בי טו בי לאחר הכינוס, בשווי העולה על מחצית משווי הסחורה בקונסיגנציה שנתפשה במהלך הכינוס. מתצהירי התובעים שכנגד עולה אגב, שבי טו בי החזירה לאגאשא סחורות שקיבלה ממנה בקונסיגנציה, לאורך כל חודשי הפעילות המשותפת, לרבות בסמוך לצו הכינוס ואפילו ביום שבו בוצע - גם הכונס אישר: "ביום הכינוס, למיטב זכרוני, הגיעה עוד מנה קטנה של משהו בשווי של 15,000 ש"ח, עוד טיפה בים של תכשיטים" (פרוטוקול מ-23.2010, עמ' 185) - ומקובץ תעודות החזר (מוצג נ/16), עולה שעלות הסחורה שהוחזרה במהלך 4 חודשי הפעילות המשותפת, עומדת במחירי הנחה על 171,612 ש"ח. מכל מקום, הכונס מציין בדו"ח החלקי שלפי הרישומים של אגאשא, עובר להליכי הכינוס החזיקה בי טו בי בסחורות בקונסיגנציה בשווי כולל לפני הנחה, של 534,134.78, כך שלפי הנתונים המדווחים על ידו, קיים עדיין פער של כ-100,778 ש"ח בין שווי הסחורה בקונסיגנציה שסופקה ל-בי טו בי על ידי אגאשא מכוח התחייבותה החוזית, לשווי הסחורה מסוג זה, שחזרה לרשות אגאשא - בין שנתפשה על ידי הכונס ובין שהוחזרה על ידי בי טו בי. 

11.  דו"ח משלים הוגש על ידי הכונס במרץ 2006. בדו"ח זה נמסר פירוט ביחס לסחורות של ספקים אחרים, אשר הועברו ל-בי טו בי בתיווכה של אגאשא, היינו ביחס לסחורות תיווך. מחומר הראיות עולה שהנוהל ביחס לסחורות מסוג זה אמור היה להיות כדלקמן: הספק מוציא חשבונית לאגאשא כנגד שיק שלה, והסחורה מועברת על ידי הספק ישירות ל-בי טו בי; אגאשא מוציאה חשבונית ל-בי טו בי כשהסכום הנקוב בה כולל עמלה של 12% על הסכום התשלום לספק, ו-בי טו בי מוציאה לאגאשא שיק על הסכום האמור שתאריכו קודם ביומיים שלושה לתאריך השיק שהונפק על ידי אגאשא לספק. לפי הדו"ח המשלים, מקטגוריה זו חזרה לרשות אגאשא סחורה בשווי עלות של 96,287.6 ש"ח, כשבסכום זה כלולות סחורות שנתפשו כמו גם סחורות שהוחזרו לאחר התפישה. גם בהקשר לסחורות מקטגוריה זו נאמר בדו"ח שכמות הסחורות ש-בי טו בי החזיקה  עובר לכינוס הייתה גדולה מזו שהוחזרה לרשותה - כ-300,000 ש"ח לעומת פחות מ-100,000 ש"ח שהוחזרו - אלא שביחס לכמות עובר לכינוס אין נתונים מדויקים ומדובר בהערכה בלבד. כל כך משום שהסחורות עם תעודות המשלוח, הועברו ישירות ל-בי טו בי והספקים פשוט חייבו את כרטיס אגאשא אצלם. מכל מקום, מסקנת הכונס היא שאגשא זכאית עדיין להחזר של סחורות בשווי של כ- 300,000 ש"ח (כ-100,000 ש"ח לפי הדו"ח החלקי, ועוד 200,000 ש"ח לפי הדו"ח המשלים), מה שעל פניו  תמוה למדי, וממילא התביעה של אגאשא אינה לפני.

12.  קטגוריה נוספת שאליה מתייחס הדו"ח המשלים עניינה סחורות השייכות ל-בי טו בי "ו /או מי מטעמם", אלא שביחס לסחורות מסוג זה אין בדו"ח נתונים. הכונס מאשר שם ש" נותרו עוד מאות פריטים ויותר של סחורות שאינן מזוהות למבקשת (היא אגאשא - נ.ר.), והשייכות למשיבים (התובעים שכנגד כאן - נ.ר. ) ו/או מי מטעמם", אך טוען שהוא זקוק לספקי הסחורות על מנת שיזהו את סחורותיהם; כי הוא פנה למספר ספקים כולל לב"כ התובעים שכנגד (בהליך כאן), בדרישה לזיהוי סחורותיהם - ספק אחד נענה ומסר "דו"ח סחורות" - ושבכוונתו לפנות בהמשך בבקשה למתן " הוראות בקשר עם סחורות אלו וכל יתר הסחורות שזהותן תאותר". הצגת הדברים כך, מעוררת מיד אי נוחות משום שחלק מהסחורה היה לבטח ניתן לזיהוי - מספרי הקודים של הסחורה שסופקה על ידי דינה (התובעת שכנגד 2), וספקים אחרים הקשורים עמה, היו ידועים לכונס עוד מתגובת התובעים (המשיבים שם) לצו הכינוס אשר הוגשה לפני הדיון הראשון מה-25.9.2005 (סומנה נת/2), וכן משום שהפנייה/דרישה לזיהוי סחורות נעשתה רק ב- 13.2.2006, למעלה מ-4 חודשים לאחר הכינוס - לפחות ספק אחד, הודיע עוד קודם לכן שהחזרת התכשיטים כבר אינה רלוונטית " היות ועברנו את חנוכה וראש השנה האזרחי ואת יכולת המכירה של תכשיטים מעין אלו... ואנו דורשים לקבל את תמורתם תוך 10 ימים..." (תנ/5) - וגם הפנייה הזו נעשתה לשם השלמת הדו"ח בלבד. מכל מקום, אם מיד לאחר הדיון ב-25.9.2005 עמד הכונס על תיקון הפרוטוקול באופן שייכתב שאגאשא רשאית לקבל את כלל הסחורות שנתפשו, הרי בדיון שהתקיים כשנה לאחר מכן ב- 19.9.2006, התייחס הכונס לסחורה שאינה שייכת או קשורה לאגשא באומרו כך: "אין לנו התנגדות להעביר סחורה זו לבעליה, אולם הנתבעת איננה הבעלים, מדובר בסחורה בקונסיגנציה". בהחלטה שניתנה באותו דיון נקבע: " על מנת לצמצם נזקים, עו"ד כהן תספק את רשימת הלקוחות לכונס, אשר יפנה אל אותם ספקים לברר האם החזרת הסחורה רלבנטית. מוסכם כי ספק המעוניין לקבל חזרה את סחורתו, רשאי לקבלה, ולעניין זה אין צורך לשוב ולקבל רשותו של בית המשפט" (פרוטוקול מ-19.9.2006, עמ' 4).

13.  בסיכומים טוענים התובעים שכנגד כי בעטיו של הכינוס, נגרם לבי טו בי ולדינה אישית נזק בסכום מצטבר העולה על 7,000,000 ש"ח - בסכום זה כלולים: שווי מכירה של הסחורות שנתפשו על ידי הכונס בלא שהייתה להן זיקה לאגאשא, בכללן הסחורות שסופקו על ידי דינה; שווי דוכני המכירה של בי טו בי במשביר, שווי הזיכיון מהמשביר, וכן נזקים כלליים לדינה ולמוריס אישית, אך לצרכי אגרה הועמד סכום התביעה על 2,000,000 ש"ח. התביעה שכנגד והתובעים שכנגד יכונו מעתה " התביעה" ו-" התובעים בהתאמה, ולהלן תובא תמצית טענותיהם בלשונם:

" מרכז הטענות של התובעים שכנגד - התנהגות פושעת של איזו ארן ועורך הדין איינהורן. כינוס נכסים על פי מצגי שווא לבית המשפט, וללא הודעת ביטול בכתב להסכם המניות, וביצוע הכינוס בפראות ובחריגה מסמכות, ללא עילה, ללא צידוק משפטי וללא שום הצדק מעשי פרט לשאיפות אישיות של איזו ארן להשתלט על הדוכנים של ביטובי במשביר החדש. איזו ארן ואיינהורן גרמו ישירות ובכוונה (או בכוונה של איזו ארן ו"רק" ברשלנות פושעת מצידו של איינהורן) לחיסול החברה ביטובי ונכסיה (תכשיטים ודוכנים בשווי מליוני שקלים חדשים), וכל זאת בהיותה של החברה ביטובי בשליטה מעשית וניהולית של איזו ארן".

14.  במה שנוגע למצגי השווא המיוחסים לארן - אין חולק על כך שהוא היה זה שפנה לעו"ד איינוהרן; שטח בפניו את העובדות כפי שנראו לו; ביקש את עצתו, ותצהירו הוא שתומך בבקשה למינוי כונס (להלן " בקשת הכינוס"). לכן, בניגוד לנטען בהרחבה בסיכומים מטעם ארן, העובדה שהוא אישית אינו צד להסכם; שמי שמונה דירקטור ב-בי טו בי, הייתה אגאשא ולא איזו ארן אישית; שהוא אף לא היה זה שמונה נציג מטעמה לעניין זכויות החתימה ב-בי טו בי, וכן שאגאשא ולא כל שכן שארן אישית, לא נטלו על עצמם התחייבויות כלשהן כלפי דינה - אינה מעלה או מורידה. מצגים שקריים ככל שנעשו ושימשו בסיס לבקשת הכינוס - נעשו על ידו, וגם אם הם נעשו בכובעו כנושא תפקיד באגאשא - אני סבורה שהוא נושא באחריות אישית בגינם.

15.  אשר למצגי השווא הנטענים - התובעים מצביעים בעיקר על אלה: