פסק-דין בתיק ת.א. 48715/06

1.      מבוא

2.      המשיבה, עיסוקה בהפעלת מרכזים רפואיים, במסגרתם מעניקה היא שירותים רפואיים שונים. המערערת 1, שעוסקת גם היא במתן שירותי רפואה, פועלת מאז חודש אפריל 2004 במסגרת מרכז רפואי "מדיקל סנטר", שבניהול המשיבה.

3.      ביום 12.4.05, נחתם בין הצדדים הסכם לתקופה בת 48  חודשים (החל מיום 1.3.05 ועד ליום 28.2.09), לפיו תעמיד המשיבה לרשות המערערים במרכז הרפואי מדיקל סנטר, סל שירותים שכולל בין היתר שירותי משרד, גביית דמי טיפול  ממטופלים, שירותי שיווק ופרסום וכו' (להלן: " ההסכם"). בהתאם לתנאי התמורה עליהם סיכמו הצדדים בנספח ג' להסכם, על המערערים לשלם לידי המשיבה בגין כל חודש, עמלה בגובה 17% ממחזור הכנסותיהם במדיקל סנטר, אשר בכל מקרה לא תפחת מסך של  14,000 ש"ח. 

4.      המערער 2 , שהינו מנהלה ובעל מניותיה של המערערת 1, חתום על ההסכם עם המשיבה.      

5.       לאחר, שלטענת המשיבה, החלו המערערים שלא לשלם את עמלת המינימום בהתאם להסכם, הגישה המשיבה לבית משפט זה תביעות בגין כל חודש בגינו לא שולמה לידה העמלה ובסה"כ כתשע תביעות במספר.

6.      בשני הערעורים המונחים בפניי, הגישו המערערים ערעור על שתי החלטות נפרדות של הרשמת כוכבה לוי , בכל אחת מהן נדחתה בקשתם לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה.

7.      לאחר שקבעתי כי אין מקום לקיים דיון בערעורים שהוגשו, הוריתי לצדדים להגיש עיקרי טיעון מטעמם בשני התיקים ופסק הדין יינתן על סמך טיעונים בכתב. 

8.      כבר כאן, יצוין כי טענתם העיקרית של המערערים בשני הערעורים, הינה כי שגתה הרשמת בדחותה את בקשתם לביטול פסקי הדין שניתנו כנגדם במעמד צד אחד, כיוון שאלה הוגשו על ידי המשיבה שלא כדין, זאת לאחר שבדיון מיום 5.9.06 בפני כב' הרשמת ורדה שוורץ (בש"א 160562/06) הגיעו הצדדים להסכמה, אשר קיבלה תוקף של החלטה, לפיה תוגש בקשה לאיחוד כל התיקים המתנהלים בין הצדדים (למעט ת.א. 50472/06) וכי במידה וניתנו פסקי דין בתובענות האמורות, מסכים ב"כ המשיבה לביטולם (להלן: " ההסדר הדיוני").

9.      לנוכח כך שמדובר בערעורים הסובבים סביב אותה העילה, וכן לאור הטענות הזהות העולות בכל אחד משני הערעורים, מצאתי לנכון לכתוב פסק דין מאוחד בשני התיקים. טענות ייחודיות שהועלו בכל אחד מהתיקים יידונו להלן בנפרד ובמובחן.

10.  טענות מקדמיות שהועלו על ידי המשיבה בשני התיקים

א.    לטענת המשיבה, על המערערים היה להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות. בנוסף טוענת המשיבה כי לאחר שערעור שהוגש על ידי המשיבה לבית המשפט המחוזי נמחק - מקימה המחיקה מעשה בי-דין ואין להגיש הערעור מחדש.

ב.       דין טענות אלו להידחות. 

ג.        המשיבה מצטטת בעיקרי הטיעון שהוגשו מטעמה הלכות, לפיהן כל החלטה בבקשה לביטול פסק דין הינה בבחינת "החלטה אחרת" - תהא ההחלטה אשר תהא - וכי אין מדובר ב"פסק דין", כך מסיקה המשיבה כי יש צורך במתן רשות להגשת ערעור על ההחלטה. אם כי ההלכות המובאות על ידי המשיבה הינן נכונות, נעלמה מעיני המשיבה העובדה כי ההחלטות ניתנו על ידי רשמת. סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, קובע כי החלטה אחרת של רשם ניתנת לערעור בזכות בפני בית המשפט בו הוא מכהן כרשם.

המערערים אכן הגישו בתחילה ערעורים על החלטות הרשמת לבית המשפט המחוזי, תוך כך שסמכו ידיהם על תקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות").

ביום  10.3.08, התקיים דיון במעמד הצדדים בבית המשפט המחוזי, בפני כב' השופט ישעיהו שנלר (ע"א 2935/07, ע"א 3857/07). לאור המלצת בית המשפט לפיה הדרך הפרוצדוראלית הנכונה להגשת הערעור הינה בפני בית משפט השלום, הגישו המערערים הודעה לפיה קיבלו את המלצת בית המשפט והצעתו למחיקת הערעורים ללא צו להוצאות. (ראו פרוטוקול הדיון מיום 10.3.08, עמ' 4 סעיף 2).

יובהר, כי לא רק שערעורי המערערים לבית המשפט המחוזי  נמחקו והוגשו לבית משפט השלום, בהמלצת בית המשפט - אלא שב"כ המשיבה בעצמו הצטרף להמלצה זו, ועל כן טענתו לעניין חוסר הסמכות בעניין זה - נגועה במידת מה בחוסר תום לב. (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 22-23).

ד.     לסיכום, יאמר כי למערערים זכות קנויה לפי דין להגשת ערעור על החלטות הרשמת לבית משפט זה, וברי לכל שלעובדה שהוגשה על ידם תביעה עיקרית לאכיפת ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים (שתוצאה טבעית מקבלתה לדידם הינה סעד שמהותו ביטול פסקי הדין שניתנו בהיעדר הגנה מטעמם) - אין בה כדי לפגום בזכותם להגשת הערעורים שבפניי.

ה.    אשר על כן, דין טענותיה המקדמיות של המשיבה, בשני הערעורים,  להידחות.

11.  הערעור בתיק בש"א 158520/08 (ת.א. 36227/06)

12.  בתיק זה הגישו המערערים ערעור על החלטה הרשמת מיום 15.10.07 (בש"א 180571/06), לפיה נדחתה בקשת המערערים לבטל פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ביום 11.9.06, על ידי הרשמת מירב קלמפנר-נבון.