פסק-דין בתיק ת"א 43887-01-13 אם.אל.ג'י.איי מימון והשקעות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (סניף נווה ים)

זוהי תובענה למתן צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבע לסגור את חשבון הבנק של התובעת אצל הנתבע מפאת אחת מעילות הסגירה שידונו בהליך זה וכן למתן צו עשה המורה לנתבע להמשיך ולכבד את המשך פעילות התובעת בחשבון בתנאים ובאופן שבו התנהלה פעילות זו עובר להגשת התובענה. 

1.         רקע:

(א)               התובעת היא חברה פרטית המאוגדת בישראל ועוסקת במתן שירותי מטבע כמשמעות מונח זה בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן:- " חוק איסור הלבנת הון" או " החוק"). לפי הנטען בתובענה, התובעת בעלת רישיון, רשומה אצל רשם נותני שירותי מטבע ומחדשת את רישומה מדי שנה תוך עמידה דווקנית בדרישות החוק בכל הנוגע לחובות הרישום והדיווח. כן נטען, שלתובעת פעילות ענפה הכוללת בעיקר ניכיון שיקים, העברות בנקאיות, פירעון במזומן ועוד, ופעילותה מפוקחת באופן שוטף על ידי הרשות להלבנת הון ומימון טרור, לה מדווחת התובעת דיווחים שוטפים הן על פעילות חריגה מצד לקוחותיה הן על פעולות רגילות.

הנתבע (להלן:- " הנתבע" או " הבנק") הוא תאגיד בנקאי כמשמעותו בחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן:- " חוק הבנקאות").

(ב)                לפי הנטען בתובענה, התובעת מנהלת אצל הנתבע חשבון חוזר דביטורי (חח"ד) החל מחודש מרץ 2011, היא נחשבת ללקוחה מועדפת ומוענקים לה תנאים פיננסיים מיטיבים.

במקביל, מנהלת התובעת חשבון בנק נוסף בבנק דיסקונט לישראל בע"מ, ולדידה מדובר בחשבון עזר בלבד, כאשר החשבון המשמעותי והעיקרי שלה הוא אצל הנתבע.

(ג)                 ביום 22.10.12 שלח הבנק לתובעת מכתב הכולל עדכונים לגבי הכללים החלים על חשבון עסק מסוג "נותני שירותי מטבע" (נספח ד' לתובענה). לטענת התובעת, היא פעלה על-פי המכתב בקפדנות.

(ד)                לטענת התובעת, ביום 6.12.12, ללא כל הכנה מוקדמת, פנה אליה הבנק במכתב נושא הכותרת "הודעה על סגירת חשבון" (להלן:- " הודעת הסגירה" - נספח א' לתובענה) בו נכתב שבהתאם למידע שבידי הבנק, יכול שבחשבון התובעת מתנהלת פעילות חריגה שאינה תואמת את רישיון התובעת כנותנת שירותי מטבע ולכן הבנק החליט לסגור את החשבון תוך 30 יום. התאריך הכתוב על גבי המכתב הוא 29.11.12.

(ה)               למקרא מכתב זה, פנה מנכ"ל התובעת, מר אולג טריף (להלן:- " מר טריף")  לסניף הבנק בו מתנהל חשבון התובעת וביקש לדעת מה פשר ההודעה המפתיעה. לדבריו, נמסר לו שמדובר ב"הוראה מלמעלה" של הנהלת הבנק הראשית, ושלסניף אין ידיעה על מניעיה. בירורים נוספים שניסתה התובעת לבצע בסניף הנתבע העלו חרס.

(ו)                 משכך, פנתה התובעת ביום 16.12.12 באמצעות בא כוחה דאז, עו"ד אלעד רוט, במכתב ליועץ המשפטי של הנהלת הבנק בו התבקש האחרון לפרט על איזה מידע נסמכת הודעת הסגירה ומהי אותה "פעילות חריגה" נטענת, זאת כדי לאפשר לתובעת להתמודד ולהגיב על הטענות הנטענות נגדה ומאחר שנוסח הודעת הסגירה אינו ברור ואין בו כל הסבר להחלטה לסגור את החשבון. במכתב אף הבהיר עו"ד רוט, שהודעת הסגירה שוללת מהתובעת כל אפשרות להסרת כל מחדל או טעות אם נתגלו כאלה בפעילותה, כאשר לתובעת ברור שלא נפל רבב בהתנהלותה. לבסוף, התבקש הבנק במכתב זה, להאריך את התקופה שנקצבה לסגירת החשבון ל - 60 יום ולהימנע מנקיטת פעולות חד צדדיות הפוגעות בניהול חשבון הבנק של התובעת (העתק המכתב - נספח ה' לתובענה).

(ז)                 ביום 7.1.13 שלח הבנק מכתב תגובה לעו"ד רוט, בו חזר הבנק על דבריו בהודעת הסגירה ולא שפך אור נוסף על הפעילות החריגה. הנתבע ציין במכתב הנוסף שבחשבון התובעת התגלו חריגות שאינן מותרות לנותני שירותי מטבע ואינן עולות בקנה אחד עם חוק איסור הלבנת הון ופעולות אלו נוגדות את התנאים להפעלת החשבון ומקימות עילה לסגירת החשבון. בסוף מכתב זה נכתב שבכפוף לקבלת הודעה מהתובעת על הסכמתה לבצע כל האמור בסעיף 3 להודעת הסגירה (סעיף בו נדרשה התובעת לבצע פעולות מסוימות המקדימות את סגירת החשבון), הבנק יסכים להאריך את המועד לסגירת החשבון עד ליום 31.1.13 (העתק מכתב הבנק - נספח ו' לתובענה).

(ח)               לטענת התובעת, ביום 21.1.13 הודיעה לה מנהלת המחלקה העסקית בסניף, בעל-פה, שהבנק מסרב לקבל העברה מלקוח לחשבונה של התובעת בסכום של 100,000$ ושהוא מחזיר את הכספים שהועברו בחזרה לחשבון המעביר וזאת מהטעם ש"אלו ההוראות".

(ט)               משכך, הגישה התובעת את התובענה דנן בה טוענת שמאז מתן הודעת הסגירה וחרף ניסיונותיה לברר את פשרה, הבנק לא הצביע על התנהלות בעייתית כלשהי מטעמה, מה גם שהתובעת לא שינתה במאומה את פעילותה מאז פתיחת החשבון.

בד בבד עם הגשת התובענה, הגישה התובעת אף בקשה למתן סעדים זמניים במעמד צד אחד (להלן:- " הבקשה") בה עתרה להורות לבנק להימנע מלסגור את החשבון עד למתן החלטה בתובענה העיקרית ולהמשיך לכבד את המשך פעילות התובעת בחשבון בתנאים ובאופן בו התנהלה פעילות זו עובר להגשת התובענה.

(י)                 הבנק מצידו הגיש תשובה לבקשה למתן סעד זמני, מבלי שצורף לה תצהיר התומך בטענות העובדתיות הכלולות בה, ובה טען שהתובעת מבצעת פעולות חריגות המהוות הפרה בוטה של כל פעילות בנקאית ולא קיבל על כך הסבר למרות שפנה לתובעת בניסיון להבין את פעילותה. הבנק פירט בתשובתו הפקדות של שלושה גורמים שונים בחשבון התובעת המהוות לדעתו דוגמאות לפעולות האסורות הנעשות על ידיה. 

(יא)             בדיון שהתקיים לפניי ביום 27.1.13 קיבלו ב"כ הצדדים את הצעתי שלפיה בשלב זה ועד להחלטה אחרת החשבון לא ייסגר ושהם ינהלו משא ומתן ויודיעו לבית המשפט אם הגיעו להסכמה או שיש צורך בקביעת מועד לדיון.

(יב)             בהמשך, הודיעה התובעת שהצדדים לא הגיעו ביניהם להסכמות ובמקביל הגישה תשובה לתשובת הבנק לבקשה למתן סעדים זמניים בה הגיבה לטענות הבנק בתשובתו ואף טענה בצדק, שיש למחוק את התשובה על הסף בהעדר תצהיר התומך בה.

(יג)               בהמשך לכך, הגיש הבנק, ללא רשות, תשובה נוספת לבקשה (להלן:- " התשובה השנייה") בה עדכן אף הוא שאין הסכמות בין הצדדים והוסיף לראשונה טענות חדשות. כך למשל, טען הבנק בתשובה זו, שחומרת העניין היא שמתנהל אצל התובעת בנק פרטי הכולל חשבונות משנה רבים והכל ללא הצהרות נהנים ושיש חשיבות להפסקת פעילות זו שהתובעת סוברת שהיא ראויה. לתגובתו זו, צירף הבנק תצהיר מטעם משה אלמליח (להלן:- " מר אלמליח"), מנהל מדור במחלקת איסור הלבנת הון בבנק הפועלים, ובו אימת אף את הטענות שנכללו בתשובתו הראשונה לבקשה.

(יד)             כתוצאה מכך ביקשה התובעת, להתיר לה להגיש תשובה מטעמה לתשובת הבנק הנוספת בו תתייחס לטענות החדשות שהעלה הבנק לראשונה.