פסק-דין בתיק ת. א 40799/05

התביעה העיקרית הינה תביעת שיבוב בגין נזקים שנגרמו לרכב שבוטח על ידי התובעת (להלן: "הרכב הנפגע"), בתאונה מיום 11.8.04 (להלן: "התאונה"), בה היו מעורבים הרכב הנפגע ורכב נהוג על ידי הנתבע (להלן: "הרכב").

ביום 11.4.07  ניתן פסק דין בתביעה העיקרית, בו נקבע שהנתבע נושא באחריות בשיעור של 85% לנזקים שנגרמו לרכב הנפגע, בתאונה. 

כעת מתבררת בפני התביעה על פי הודעת צד ג', שהוגשה על ידי הנתבע, כאשר המחלוקת הדורשת הכרעה בתביעה זו היא שאלת קיומו של כיסוי ביטוחי לנתבע , מטעם צד ג' (להלן: "כלל בע"מ"), המכסה את הנזקים שנגרמו לרכב הנפגע בתאונה.

יצוין כי הפוליסה שרכש הנתבע אצל כלל בע"מ (להלן: "הפוליסה") אינה פוליסה המקנה כיסוי ביטוחי מסוג ביטוח צד ג' לנהיגה ברכב ספציפי, אלא הינה פוליסה אישית, המכסה נהיגתו של הנתבע, בכל רכב, כל עוד  נהיגתו הינה למטרות סחר ברכב.

להלן עיקר טענות הצדדים:

טענות הנתבע:

לטענת הנתבע, רכש הרכב ממגרש רכבים בפתח תקווה ע"ש יוסי כהן ועובר לתאונה היה בדרכו מכפר עילוט לאזור המרכז, במסגרת עבודתו כסוחר רכב - (יחד עם שותפו מר אפרים עודה ועם בנו), על מנת  להראות הרכב לקונה פוטנציאלי המתגורר ברחוב סלאח א- דין בירושלים.    

לטענתו, מאחר והוכח באמצעות עדות הנתבע ומר אפרים עודה, שהנסיעה ברכב הייתה למטרת סחר ברכב, הרי שיש כיסוי ביטוחי מכוח הפוליסה לנזקים שנגרמו לרכב הנפגע, בתאונה.

עוד מוסיף הנתבע לחיזוק טענתו, שהימנעות החוקר מטעם כלל בע"מ מלחקור את בעל המגרש מפתח    תקווה, הרוכש הירושלמי, את מר עודה ואת נהג הרכב הנפגע,  פועלת לרעת כלל בע"מ ומחזקת את טענת הנתבע שהנסיעה אכן הייתה במסגרת עבודתו כסוחר רכב.

ועוד טוען הנתבע, שהימנעות כלל בע"מ מהגשת בקשה לבית המשפט למתן צו לקבלת פירוט שיחות הטלפון שביצע הנתבע ביום התאונה, פועלת לרעתה ומחזקת הטענה שאכן היה הנתבע בדרכו לירושלים, על מנת להראות הרכב לקונה פוטנציאלי.

טענות צד ג':

לטענת צד ג' - כלל בע"מ, אין כיסוי ביטוחי בפוליסה לנזקים שנגרמו בתאונה לרכב הנפגע,  מאחר והנתבע נסע ברכב למטרות פרטיות ולא במסגרת עבודתו כסוחר רכב.  טענה זו מוצאת ביטוי בעובדות הבאות:

א.         עדויות הנתבע ומר עודה אינן מהימנות, לאור סתירות בגרסאותיהם ביחס למועד רכישת הרכב וביחס לזהות הנוסעים ברכב במועד התאונה:

הנתבע טען בעדותו שרכש הרכב יום יומיים לפני התאונה בעוד שלחוקר מטעם כלל בע"מ מסר שרכש הרכב כחודש לפני התאונה.

מר אפרים עודה העיד תחילה שהרכב נקנה ביום התאונה ולאחר מכן שינה גרסתו וטען שאינו זוכר מתי נרכש הרכב.

            הנתבע העיד שבעת התאונה נסעו עמו ברכב בנו ומר אפרים עודה, בעוד שמר אפרים עודה העיד תחילה שברכב נסעו הנתבע ומר עודה בלבד, ואחר כך משעומת עם גרסת הנתבע, שינה מר עודה עדותו על מנת להתאימה לגרסת הנתבע.

ב.         לא הוכח שהנסיעה הייתה למטרת סחר רכב, משלא הובאה כל ראיה (זיכרון דברים, חשבונית מס) שתוכיח כי הנתבע ומר עודה רכשו הרכב כטענתם, ומשלא הובאה כל ראיה שתוכיח קיומו של קונה פוטנציאלי בירושלים, אליו  נסע הנתבע, כטענתו, להראות לו את הרכב, משלא נמסר שמו  של אותו קונה פוטנציאלי, כתובתו או כל פרט אחר באמצעותו ניתן לאתרו.

ג.          עצם נוכחותו של בן הנתבע ברכב, וניסיונו של מר אפרים עודה להסתיר את עובדת היות בן הנתבע ברכב, מחזקת המסקנה שאין עסקינן בנסיעה למטרת סחר רכב אלא נסיעה למטרה פרטית.

ד.         הרכב לא נשא לוחיות סחר כמתחייב מתקנה 295 לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), וכן אין תיעוד לנסיעה, בניגוד לתקנה 297 (א) לתקנות התעבורה , המחייבת עריכת רישום ביומן נסיעות של כל נסיעה למטרת סחר -  וזאת כראיה לכך שהנסיעה לא הייתה למטרת סחר ברכב.