פסק-דין בתיק ת.א. 38315/06

1.         ערעור על החלטתה מיום 20.6.06 של כב' הרשמת ורדה שוורץ (בש"א  159913/06) לפיה נדחו שתי הטענות המקדמיות של המערערים.

            מערער 2 סבור שאין למשיבה עילת תביעה שטרית כנגדו ולכן דינה של הבקשה להמחק כנגדו על הסף ומערערת 1 סבורה כי יש להורות על העברת הדיון לביהמ"ש השלום בפ"ת שלו מוקנית סמכות השיפוט המקומית.

            אין מחלוקת כי סמכות השיפוט המקומית של ביהמ"ש זה מקורה בקביעת מקום שיפוט מקומי מוסכם בכתב הערבות של מערער 2.

2.         אם תמחק בקשת הביצוע כנגד מערער 2, יש להעביר הדיון בעניינה של מערערת 1 לביהמ"ש השלום בפ"ת ואולם אם תדחה הטענה אזי די כי יש לביהמ"ש זה סמכות שיפוט מקומית לגבי מערער 2 על מנת שהתובענה כולה תידון כאן ולמעשה אין למערערים טענה להעברת הדיון לביהמ"ש אחר, גם אם נדחית הטענה למחיקה על הסף של הבקשה כנגד מערער 2.

            לעניין זה של העברת הדיון מביהמ"ש השלום בת"א לביהמ"ש השלום בפ"ת, ראוי לציין את מורת רוחם של בתי המשפט לבקשות מעין אלו, כאשר הן נעדרות נימוק של ממש לנזק שייגרם אם לא יועבר הדיון כמבוקש.

            ראה בעניין זה בבר"ע 6920/94 יאיר לוי נ. צבי פולג.

3.         המדובר בתביעה שטרית שהוגשה בדרך של בקשה לבצוע שטר בין צדדים קרובים לשטר. מערערת 1 היא מושכת השיקים לפקודת המשיבה ואילו עילת התביעה כנגד מערער 2 מבוססת על כתב ערבות מתמדת במסמך נפרד שצורף לבקשה וחלקו הרלוונטי מובא בהחלטה נשוא הערעור.

            מחלוקת משפטית בין הצדדים האם כתב הערבות ממלא אחר דרישות סעיף 57 לפקודת השטרות (נוסח חדש) וככזה מאפשר פניה ישירה בדרך של בקשה לבצוע בלשכת ההוצל"פ.

            ב"כ הצדדים מסרו עמדותיהם המפורטות בעיקרי הטיעון שהגישו, עפ"י החלטתי מיום 17.7.06.

4.         המחלוקת המשפטית מבוססת על מחלוקת עובדתית ועל פרשנות כתב הערבות ומשכך לא תוכל להיות מוכרעת בשלב המקדמי של דיון בהתנגדות.

            ב"כ המערער 2 טוען כי הערבות הינה ערבות חוזית רגילה המוגבלת אך ורק לחוב המבוסס על "הרשומים המופיעים בספרי החברה שלכם".

            ב"כ המשיבה מבסס את עמדתו על המילים "מכל סוג ומקור שהוא" המופיע בנוסח כתב הערבות ומכאן שהערבות כוללת גם חוב שטרי ומכל מקום המערער בבקשתו לא טען כי הערבות לא חלה על חוב שטרי.

5.         סעיף 57 (ב) לחוק קובע כי הערבות השטרית יכולה להנתן גם במסמך נפרד. הערבות השטרית נוצרת על ידי הבטוי BON POVR AVAL או ביטוי אחר שווה לו.

            כוונת הסעיף היא לבטוי המביע את כוונתו של החותם לערוב לפרעון השטר וכפי שמביא פרופ' לרנר בספרו בעמ' 311: "הוכחה או ראשית הוכחה בכתב בדבר כוונת הערבות".

            כפי שציינתי לעיל קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי אילו חיובים התכוון מערער 2 לערוב, עפ"י כתב הערבות.

            המילים "מכל סוג ומקור שהוא" מאפשרות פרשנות הכוללת גם חיוב שטרי והנוסח "עפ"י הרשומים המופיעים בספרי החברה" איננו שולל את האמור וניתן לראותו כראייתי ולא כמהותי.

            אני סבור כי הדרישה הצורנית איננה חזות הכל והנוסח האמור של כתב הערבות לא שולל, מניה וביה, ערבות גם לחיוב שטרי, וכאמור המחלוקת היא עובדתית, ערבות לגבי אילו חיובים קיבל על עצמו מערער 2 בעת שחתם על כתב הערבות, ומחלוקת זו תוכל להתברר במהלך המשפט.

6.         באשר לסילוק תובענה על הסף, הנחיה כללית בפסיקה שיש לראות בה את המדיניות השיפוטית הרצויה היא כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף "הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה" (ע.א. 693/83 שמש נגד רשם המקרקעין).

            די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המצויות והמהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תמחק באיבה ויש להעדיף תמיד את הדיון הענייני ואת ההכרעה בסכסוך לגופו של עניין.