פסק-דין בתיק ת.א. 38274/04

זוהי תביעה לפינויים של הנתבעים ממושכר המוחזק על ידם בשכירות מוגנת.

הנסיבות

1.         רשות הפיתוח (להלן: " התובעת") הינה הבעלים של מבנה הבנוי על חלקה 88 בגוש 7053, המצוי ברח' הרצל 154, תל אביב יפו (להלן: " הנכס" או " המושכר") המנוהל, על פי דין, על ידי מינהל מקרקעי ישראל באמצעות עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: " עמידר").

2.         בתאריך 18/3/79 נחתם חוזה בין התובעת לנתבעים לפיו שכרו האחרונים את הנכס בשכירות מוגנת, למטרת עסקים (להלן: " חוזה השכירות" או " החוזה").

3.         למן שנת 1984 הושכר הנכס, בהסכמת התובעת, לצדי ג'.

            בשנת 1989, בעוד הנכס מוחזק על ידי צד ג', כאמור, פרצה בו שריפה אשר גרמה לנזקים כבדים כך שזה לא היה עוד ראוי לשימוש.

4.         למן  המועד  בו  פרצה  השריפה  חדלו  הנתבעים  לעשות  שימוש  כלשהו  בנכס, ולמן שנת 1994 נמנעו מלשלם את דמי השכירות המוגנים בגינו, ומכאן התביעה.

העתירה וטענות הצדדים

5.         בתביעה שבכאן, עתרה התובעת להורות על פינויים של הנתבעים מהמושכר וכן עותרת היא לחיובם בתשלום סך 63,366 ש"ח, בערכי יום התביעה.

            תביעת הפינוי נסמכת על שתי עילות (ולמעשה שלוש הן במספר) חילופיות.

            האחת, אי תשלום דמי שכירות המגיעים מהדיירים, עילות פינוי על פי סעיפים 131(1) ו ^-131(2) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב ^-1972 (להלן: " חוק הגנת הדייר" או " החוק").

            השנייה, נטישה, שהיא עילת פינוי יציר הפסיקה.

            הסעד הכספי לו עותרת התובעת מושתת על חוב דמי השכירות המוגנים אשר לא שולמו משך 7 השנים שקדמו להגשת התביעה.

6.         הנתבעים מצדם טענו כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות, שיהוי, ויתור ומניעות.

            לגופה של התביעה טענו הנתבעים, כי הגם שלא שילמו דמי שכירות תקופה ארוכה, אין בכך די להוות הפרה של החוזה שכן זה סוכל בעקבות השריפה.

            לשיטת הנתבעים, התובעת ^- באמצעות עמידר ^-התחייבה כלפיהם להשתתף במחצית עלות שיקום הנכס ולהשמישו ליעודו, ברם לאחר מכן חזרה בה מהתחייבותה.

            עוד טענו הנתבעים כי התובעת ויתרה מפורשות על דמי השכירות נוכח אי עמידתה בהתחייבותה להשתתף במחצית עלות שיפוץ הנכס.

            באשר לעילת הנטישה טענו הנתבעים, כי נוכח העובדה כי לא ניתן להשתמש בנכס לייעודו בעקבות השריפה, אין לראות באי השימוש בו כנטישה, מה גם שהתובעת סירבה במפגיע לאפשר השכרת הנכס לצד ג'.

            לבסוף טענו הנתבעים כי אין לפנותם מהנכס בלא שיפוצו על מלוא זכויותיהם בנכס כדיירים מוגנים, כמו גם בגין השקעתם בו.

            נישולם מהנכס בלא פיצוי כאמור מהווה עשיית עושר ולא במשפט על חשבונם.