פסק-דין בתיק ת.א. 374/05

1.         ביום 8.10.2002, במהלך טיול שנערך במסגרת העבודה, טיפס התובע על קיר טיפוס במתקן "טופ-רופ" בכפר בלום, החליק, נפל לארץ, ונפצע, (להלן - התאונה). התביעה מופנית כלפי הנתבעת מס' 1, העוסקת בהפעלת מיתקן הטיפוס, וכן כנגד מבטחתה, מנורה.

התביעה היא לפיצויים על נזקי הגוף שנגרמו לתובע בתאונה, לאחר שמן הנפילה נגרמו לו שברים מרוסקים בקרסול הרגל הימנית, וכן, לטענתו, חבלת ראש.

2.         הנתבעת, כפרה תחילה באחריותה לתאונה. הוחל בשמיעת הראיות באשר לאחריות, ונשמעה עדותה של הגב' שירלי בוז'ו, שהועסקה באתר הטיפוס על ידי הנתבעת כמדריכת הגלישה במיתקן, שאחזה בחבל אליו היה התובע קשור בעת הטיפוס, באמצעות מכשיר המיועד לכך. החבל והמכשיר נועדו להחזיק את המטפס באויר, במקרה של נפילה, תוך הורדתו לאט ובצורה מבוקרת אל משטח הבטון שעל פני הקרקע, בלא פגע. על המשטח לא היו פרוסים מזרונים כדי לרכך את המכה מרצפת הבטון במקרה של נפילה, והגב' בוז'ו עצמה התרשלה בהפעלת המכשיר, כמתואר בעדותה בעמ' 10 לפרוטוקול. הממונה עליה, העד גלובין, אישר כי התאונה ארעה מחמת משגה שהגב' בוז'ו שגתה בהפעלת מתקן הגריגרי המיועד להסדיר את השליטה בחבל אליו קשור המטפס במקרה של נפילה, תוך שחרורו אט אט לשם ירידה מבוקרת ובטוחה אל הקרקע (עמ' 5 - 6).

לאור זאת, ברור הוא כי הנתבעת אחראית כלפי התובע בנזיקין, והיא אישרה זאת כרשום בעמ' 14 לפרוטוקול. הנתבעת חייבת על כן לפצות את התובע על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, כרשום בפסק הדין החלקי מיום 25.4.08. מן הפיצויים המגיעים לו יש לנכות את התגמולים שהוא מקבל מן המוסד לביטוח לאומי, ומכאן גם חובתה של הנתבעת כלפי המוסד, בגין תביעת השיבוב שלו נגדה.  

3.         נסיבות התאונה אינן מצדיקות קביעה כי היתה מצד התובע רשלנות תורמת בגרימתה.

בעמ' 11 לפרוטוקטול (בישיבה מיום 15.2.07) נרשמה הצעת בית המשפט לקיצור הדיון כך שהנתבעת תודה באחריות כנגד הכרת התובע ברשלנות תורמת מצדו בשיעור של 5 אחוזים. שני הצדדים הודיעו שישקלו זאת, ובדיון מיום 25.4.07 הודיע ב"כ הנתבעת כי היא שקלה את הצעת בית המשפט ומודיעה על הכרה באחריות בנזיקין כלפי התובע "ובחבות לפצותו על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה מכח פק' הנזיקין ככל שנותרו עדיין נזקים מעבר לתגמולים המשולמים או שישולמו לתובע על ידי המל"ל" (עמ' 14).

על סמך האמור, ניתן במועד הנ"ל פסק דין חלקי ובו נקבע "כי על הנתבעת מס' 1 מוטלת אחריות בנזיקין כלפי התובע לפצותו על יתרת הפיצויים המגיעים לו לפי פסה"ד שיינתן בבוא העת בשאלת הפיצויים."

אמנם, בעמ' 13 לפר' נרשמה הפניית בית המשפט "להמלצתי בדבר הכרה באחריות כרשום בפרוט' של הישיבות הקודמות", ובסיכומיה מסבירה הנתבעת כי הסכמתה כוללת הכרה באחריות תוך לקיחה בחשבון של הרשלנות התורמת האמורה. כאמור לעיל, אחריות הנתבעת היא ברורה וחד משמעית; אין בסיס של ממש לקבוע כי היתה רשלנות תורמת של התובע, וההצעה לתרומה זו של רשלנות, לא זכתה לאישור מפורש לא של התובע ולא של הנתבעת. היה ברור לצדדים, כעולה גם מנוסחו של פסק הדין החלקי, כי ההכרה באחריות היא מלאה, ולפיכך אני דוחה את טענת הנתבעת בדבר הרשלנות התורמת.

4.         התאונה ארעה במהלך טיול במסגרת העבודה. היא הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. הוועדות הרפואיות של המוסד דנו ארוכות בעניינו של התובע שלא חדל מלהביא בפניהם עוד ועוד חומר רפואי וחוות דעת, עד כי החומר שעמד בפניהן תואר בפרוטוקול אחד הדיונים של הוועדה כ"3 תיקים עבי כרס שהובאו לוועדה במשקל 9 ק"ג" (ר' דו"ח מיום 27.5.07).

ביום 13.4.08 קבעה הוועדה הרפואית לעררים כי נכותו הזמנית של התובע, מיום 1.5.04 עד ליום 16.6.07 היא בשיעור של 40%, וכי נכותו הרפואית היציבה החל מיום 17.6.07 היא בשיעור של 27%. כמו כן הופעלה ברבע תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 כך שלצורך חישוב התגמולים הועמדה הנכות על 34 אחוזים. בעקבות זה משלם המוסד לתובע תגמולים: דמי פגיעה, דמי שיקום, וקצבת נכות, בסכום כולל של 1,241,062 ש"ח ליום 7.8.08. (ר' גם  את הערכת האקטואר שי ספיר מיום 14.3.07 לפיה תגמולי הנכות עולים לסך של 948,663 ש"ח למועד הנ"ל, וכן הערכת האקטואר טסיס מטעם המל"ל מיום 12.6.08 לפיה התגמולים עולים לסכום של 609,942 ש"ח ליום 1.4.08 והתשלום החודשי הוא בסכום של 2,781 ש"ח).

            הנכות שקבעה הוועדה הרפואית לעררים לאחר הליך ממושך בו מוצתה היטב בדיקתו של התובע ע"י רופאי המוסד, היא כדלקמן: 10 אחוזי נכות בתחום האורטופדי לפי ס' 48(3)א שבתוספת למבחנים בגלל ההגבלה הניכרת של התנועות בקרסול הימני; 10 אחוזי נכות לפי ס' 34ב' שבתוספת בגלל הפרעות פסיכונוירוטיות (תסמונת פוסטטראומטית), וכן נכות נוספת של 10 אחוזים לפי ס' 29(5)אI בגלל פגימות בעצבי המוח בצורה קלה המתבטאות ברדימות בחצי הפנים שהוכרה על ידי רופא בתחום הפה והלסת.

סה"כ, כאמור, נכות רפואית משוקללת בשיעור של 27 אחוזים.

5.         ממקום התאונה נלקח התובע באלונקה לאמבולנס שהסיעו למרפאה בקרית שמונה ובדו"ח הפינוי מיום 8.10.92 נרשם כי מדובר בנפגע "בן 37, נפל מגובה 2 - 3 מטרים, חשד לשבר בקרסול ימין, מתלונן על כאבים בחזה. מופנה לטיפול ... ." אחר כך הועבר לבית החולים "זיו" בצפת, שם נותח ברגלו ואושפז עד ליום 10.10.02. במועד האמור הועבר לפי בקשתו לבית חולים באזור מגוריו, ביה"ח הלל יפה בחדרה, להמשך טיפול, כשהוא בהכרה מלאה. ביום 14.10.02 שוחרר לביתו, וביום 17.11.03 אושפז שוב בחדרה עד ליום 19.11.03 לצורך ביצוע ארטרוסקופיה בקרסול ימין.

            התובע טופל גם בבית החולים ע"ש שיבא בתל השומר בקשר לפגיעתו בפה ובלסת.

6.         התובע טוען כי פגיעתו בתאונה הותירה בו נכות רפואית בשיעור של 89 אחוזים. הוא מסתמך, באשר למצבו ונכותו עקב התאונה, על חוות דעת אלו:

א.         ד"ר ויקטור בוצ'ומנסקי, אורולוג, נתן חוות דעת מיום 28.6.04. הוא ציין כי חלה התדרדרות במצבו הנפשי של התובע, המתבטאת בין היתר בדכאון ובחרדה. התובע התלונן כי הוא לא מצליח לקיים יחסי מין עקב כאבי גב בזמן הפעילות המינית, אך לא נמצאה הוכחה להפרעה אורגנית או הורמונלית הגורמת לאין אונות. להערכתו, "בשל פגיעה קשה יש לראות את התפקוד המיני הספונטאני (של התובע) כאבוד" עד כי "ניתן להשוות את המצב של התובע לאבדן חלקי של האיבר המין (Penis)." הוא העריך את נכותו הצמיתה של התובע בגלל הפגיעה המינית, בשיעור של 30% לפי סעיף 24(5)" למבחנים, המגדיר זכאות לנכות בשיעור האמור בגלל "אבדן חלקי של ה-Penis ".

ב.         ד"ר נתן שלמקוביץ רופא א.א.ג. נתן חוות דעת מיום 4.7.04. בחוות הדעת הוא כותב כי מדובר "בגבר צעיר שנפגע קשות בראשו .. (ו)מתלונן על ירידה בשמיעה מלווה בטינטון קבוע בעל עצמה משתנה והיפראקוזיס (רגישות יתר לרעש)." הוא הגיע למסקנה כי יש ממש בתלונות התובע על טינטון, ירידה בשמיעה, חוסר יציבות וסחרחורת, והעריך את נכותו של התובע בתחום א.א.ג., כדלקמן: בגלל חבלה אקוסטית + טיניטוס (מותאם) לסעיף 72(4)דII למבחנים בשיעור של 10% וכן בגלל פגיעה וסטיבולרית לפי סעיף 72(4)ב1 למבחנים גם כן נכות של 10%.       

ג.          ד"ר סבי רוג'ר, מומחה לכירורגיה אורטופדית, מפרט בחוות דעתו מיום 14.9.04 כי  לתובע נגרם שבר פריקה של קרסול ימין, שבר טרימלאולארי, עם קרע של הפינדסמיזיס. וכן חבלה בכף הרגל השמאלית. היה צורך בניתוח ובקיבוע הרגל בגבס עם קביים ללא דריכה, ובטיפולי פיזיוטרפיה. התובע התלונן גם על כאבי גב וצוואר, כאבי ראש, סחרחורות, בריחת שתן וירידה בתפקוד המיני. עוד התלונן על כאבים בזמן הדיבור ועל הפרעה באכילת מוצקים, טינטון ורגישות ניכרת לרעש. התובע התהלך בצליעה תוך שימוש בקביים קנדיות.

המומחה קבע לתובע נכויות אלה: בגלל כאבים והגבלה קלה בתנועות הצוואר, נכות של 10 אחוזים; כאבים והגבלה קלה בעמוד השדרה המותני, 10 אחוזים; שינויים קשים במפרק הקרסול הימני עם הגבלה בתנועה, 20 אחוזים, וכן עקב הגבלה בתנועות המפרק הסובטלרי, 20 אחוזים. סה"כ, נכות של 48 אחוזים.