פסק-דין בתיק ת.א. 30760/06 - פסקדין

מבוא ורקע

1.         התובע והנתבעים הינם מהבעלים, במושעא, של המקרקעין המצויים ברח' יואל 2, בתל ^-אביב הידועים כחלקה 24 בגוש 6569 (להלן: " המקרקעין").

            התובע הינו הבעלים הרשום של ¼ חלקים (25%) מזכויות הבעלות במקרקעין ואילו הנתבעים ^-אם ובנה ^- הינם הבעלים של 2/3 חלקים בם.

            יתרת זכויות הבעלות במקרקעין, 1/12 חלקים, רשומות על שם אחי התובע, מר יוסף זייגר.

2.         על המקרקעין בנוי בניין בן שתי קומות הכולל 4 יחידות דיור, שתיים בכל קומה (להלן: " המקרקעין") כדלקמן ^-

            בקומה הראשונה (קומת פרטר), דירה בת 3 חדרים בה מתגורר התובע למן שנת 1992 (להלן: " דירת התובע") ודירת 2 חדרים המושכרת על ידי הנתבע 1 (להלן: " הנתבע") בשכירות חופשית (להלן: " הדירה המושכרת").

            בקומה השנייה, דירת 3 חדרים בה מתגוררת הנתבעת (להלן: " דירת הנתבעת") ודירת 2 חדרים נוספת אשר זה שנים (למן 1995) לא נעשה בה כל שימוש (להלן: " הדירה הנעולה").

3.         לשלמות התמונה העובדתית יצויין כי בשנת 1959 רכשו הנתבעת ובעלה המנוח (להלן: " הורי הנתבע") מחצית מזכויות הבעלות בחלקה, כאשר המחצית השנייה הייתה רשומה על שם דודו של התובע, המנוח מר אריה זייגר ז"ל (להלן: " המנוח").

            בשנת 1987 רכש הנתבע 1/12 מזכויות הבעלות במקרקעין, ומני אז הנתבעים הינם בעלי 2/3 מהזכויות, כאמור.

            התובע אף הוא רכש את זכויותיו במקרקעין לשיעורין. חלקן (1/12) בשנת 1977 מכוח ירושת המנוח וחלקן (2/12) נרכשו על ידו בשנת 1989.

העתירה וטענות הצדדים

­4.         בתביעה שבכאן עתר התובע לחייב הנתבעים בתשלום סך 114,000 ש"ח, בערכי יום התביעה, בטענה כי הוא זכאי, כבעלים משותף, לחלקו בדמי השכירות הראויים בגין שתי דירות 2 החדרים (שייקראו להלן יחדיו: " הדירות").

            לטענת התובע, הנתבעים השתלטו על הדירות שלא כדין, עושים בהן שימוש ייחודי בלא הסכמתו ומונעים ממנו את הזכות לשימוש וחזקה בהן, ולהנאה מפירות השכרתן.

            בהתנהגותם האמורה, עוולו הנתבעים כלפיו ^- כך על פי הטענה ^- בעוולות של הסגת גבול במקרקעין, עיכוב וגזל כספי התובע, הפרת חובה חקוקה ועשיית עושר ולא במשפט.

            נוכח השימוש הייחודי שהנתבעים עושים בדירות והפקת רווח כספי מהן, חייבים האחרונים לשלם לתובע את חלקו היחסי ברווח הנטען, לתקופה של 7 שנים שקדמו להגשת התביעה.

            התובע העמיד תביעתו, כאמור, על סך 114,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

5.         הנתבעים מצידם טענו כי יש לסלק התביעה על הסף בהיותה חסרת בסיס משפטי, קנטרנית וטורדנית.

            לשיטתם, התובע מחזיק ועושה שימוש בלעדי בדירת 3 חדרים בקומה הראשונה בבניין, המהווה 30% משטחו של הבניין כולו, בעוד שבעלותו משתרעת אך על 25% מהזכויות בו.

            הפועל היוצא מהאמור הוא כי התובע הוא זה החב להם דמי שימוש ראויים בגין החלק היחסי העודף בו הינו עושה שימוש ייחודי.

            הנתבעים טענו עוד, כי כבר למן שנת 1959, עת רכשו את מחצית הזכויות במקרקעין, זכויות החזקה והשימוש נחלקו באופן שהורי הנתבע החזיקו בלעדית בדירת הנתבעת ובדירה המושכרת,  ואילו המנוח החזיק ייחודית בדירות התובע ובדירה הנעולה.