פסק-דין בתיק ת.א. 236/06

1.         הנתבעת חבה בפיצויים המגיעים לעזבונו ולתלוייו של המנוח באסם נזאל ז"ל (להלן - המנוח) שנפגע קשות בתאונת דרכים מיום 12.12.05 ונפטר מחמת פציעתו ביום 26.12.05.

2.         המנוח נולד ביום 10.2.1972, היה כבן 33 שנה + 10 חודשים בעת פטירתו, והשאיר אחריו את אלמנתו אמאל, ושלושה ילדים קטנים: סלמה שהיתה כבת 9 שנים בעת התאונה, ואיל שהיה אז כבן 8 שנים, ופאדי, יליד 20.9.04 שהיה בעת פטירתו כבן שנה ושלושה חודשים.

            אלמנתו והילדים הם גם יורשיו: לאלמנה 1/2 מן העיזבון ולכל ילד 1/6.

            המנוח התגורר עם בני משפחתו בישוב ואדי חמאם שליד טבריה. באותו הישוב מתגוררים גם הוריו, שכיום הם כבני 65 שנה. 

3.         עובר לתאונה היה המנוח עובד קבוע במפעל לעיבוד תמרים באזור התעשיה בצמח. הוא היה עובד חרוץ, עבד גם שעות נוספות, ומשכורתו במשך השנה שקדמה לתאונה עלתה לכדי סכום ממוצע של 6,670 ש"ח לחודש ברוטו. המעביד גם הפריש בעבורו הפרשות לקרן השתלמות ובעבור קצבה מקיפה בסכום כולל של 6,160 ש"ח (ר' נ/2), כך שבסך הכל ניתן להעמיד את השתכרותו של המנוח עובר לתאונה, לכדי הסך של 7,200 ש"ח לחודש.

            בגין השתכרות זו היה על המנוח לשלם סכום של כ - 600 ש"ח לחודש למס הכנסה, כך שהפסד ההשתכרות המשמש בסיס לחישוב הפיצויים שנגרם עקב פטירתו מסתכם בסכום של 6,600 ש"ח לחודש.  להיום, שווה השתכרות זו לכדי 6,735 ש"ח לחודש. 

4.         אלמנתו של המנוח, ילידת 26.9.1976, עבדה קודם לתאונה בבית מלון "נוף גינוסר" כחדרנית, והשתכרה כדי 4,000 ש"ח לחודש מעבודתה. עם פטירת המנוח, נפל עליה נטל הטיפול בילדים, ובהם הקטן פאדי, ומאז אין היא יוצאת לעבוד מחוץ למשק ביתה, ומתמסרת לבית ולילדים. נראה, כי אין לשלול את האפשרות כי לאחר התבגרותם, תצא שוב לעבוד כחדרנית או בעבודה דומה.

5.         הוריו של המנוח מתייצבים מאחורי  תביעת האלמנה והילדים התלויים במנוח והיורשים אותו.

            מחומר הראיות עולה כי ככל הנראה עזר המנוח גם להוריו, אם בכסף או בעזרה ובקניית מצרכי מזון. האב עובד חלקית בנהיגת משאית; ההורים לא היו תלויים במנוח, ולא השתכנעתי כי מוצדק שאנכה את מה שנהג המנוח ליתן להורים, מהשתכרות המנוח ועזרתו לאלמנתו ולילדיו.

            האלמנה והילדים והעיזבון איבדו, עם מותו, את מלוא השתכרותו, בניכוי ידת המנוח. מזה יש לנכות, ברגיל,  את ה"חיסכון" המתבטא בידת המנוח בהשתכרות האלמנה. אולם, במקרה דנן, אין הצדקה לכיר בחיסכון זה משום שעקב התאונה חדלה התובעת מהשתכרות מחוץ למשק ביתה, אם כי אכיר בחיסכון מסוים לאור האפשרות כי בעתיד, לאחר התבגרות הילדים, בכל זאת תעבוד ותשתכר.

            האלמנה והילדים איבדו גם כן את שירותי האב והבעל, עקב פטירתו. היקף העזרה היה מוגבל, לאור עבודתו בהיקף משרה מלא ובשעות הנוספות, במפעל התמרים. הם זכאים לפיצוי מתאים בגין אובדן זה, וכך גם לגבי רבע מן הסכום המקסימלי, והוצאות קבורה ומצבה.

6.         האקטואר שי ספיר ערך את החשבונות הנדרשים לשם חישוב הפסדי העיזבון, על פי שיטת הידות (ר' נ/3), ליום 1.11.2006. סה"כ ההפסד לעבר ולעתיד הוא 209.61 ש"ח לכל שקל של השתכרות המנוח. ידת המנוח בהכנסת האלמנה היא 56.18 ש"ח לכל שקל בהכנסתה.

            כמו כן העריך שי ספיר את קצבת השאירים המשולמת לאלמנה ולילדים בסכום של 509,378 ש"ח. יש לקחת בחשבון גם תשלום של 70,000 ש"ח ששולם לשאירים כפיצויי פיטורים לאחר ועקב פטירתו.

7.         לאור כל זה אני מעריך כי התובעים זכאים לפיצויים אלה:

            א.         רבע מן הסכום המקסימלי בצירוף ריבית מיום התאונה, היינו 37,456 ש"ח..

            ב.         הוצאות קבורה ומצבה אותם אני מעריך לסכום של 7,500 ש"ח.

ג.          הפסד השתכרות בשנים האבודות לפי 6,735 ש"ח לחודש, ולפי מקדם ההכפלה שקבע שי ספיר (209.61), היינו 1,411,723 ש"ח. מזה אפחית 100,000 ש"ח כאומדן הנגיסה בעתיד לאחר התבגרות הילדים עם יציאת האלמנה לעבודה, אף שאין לדעת אם כך יהיה, ונותר הפסד של 1,311,723 ש"ח. 

ד.         אובדן שירותי בעל ואב, לאורך התקופה שעד להתבגרות הילדים, ובאשר לאלמנה גם לאחר מכן, בסכום אותו אני אומד לסך של 250,000 ש"ח.

8.         מתקבל איפוא הפסד כולל של 1,606,679 ש"ח. מזה יש להפחית את קצבת השאירים בסך של 509,378 ש"ח ואת פיצויי הפיטורים בסכום של 70,000 ש"ח.