פסק-דין בתיק ת.א 221080/02

זוהי תביעה כספית שמקורה בהסכם לשכירת בית, בשכירות חופשית.

העובדות:

1.         התובעים הינם היורשים על פי צוואה של המנוחה ציציליה נויבויאר ז"ל (להלן - "המנוחה"), אשר הייתה, טרם פטירתה, בעלת זכויות החכירה של בית  צמוד קרקע וחדר נוסף הסמוך לו, המצוי ברח' הבעל שם טוב 10, ראשון לציון (להלן - "המושכר" או "הבית").

2.         בתאריך 06.06.97 נחתם הסכם שכירות בין המנוחה לנתבעת 1 (להלן - "הנתבעת") לפיה שכרה זו האחרונה את המושכר בשכירות חופשית לתקופה של 12 חודש, החל מיום 01.09.97 וכלה ביום 31.08.98 - לשם הפעלת עסק של גן ילדים (להלן - "הסכם השכירות" או "ההסכם").

            לנתבעת ניתנו 4 אופציות להארכת תקופת השכירות, בת 12 חודש כל אחת, כך שתקופת האופציה האחרונה, תחילתה מיום 01.09.01 עד ליום 31.08.02 (להלן- "שנת השכירות החמישית").

            דמי השכירות החודשיים נקבעו בהסכם לסך של 800 $ לשנת השכירות הראשונה, ובסך 926 $ לחודש בתקופת האופציה הרביעית.

            עוד נקבע בהסכם כי דמי השכירות ישולמו, באמצעות שיקים שינתנו מראש בכל שנת שכירות, ובתום כל רבעון ישולמו הפרשי הצמדה לדולר, באם יהיו כאלה (להלן - "הפרשי שער").

            הנתבעים 2 ו-3 ערבו, בערבות אישית, לכל התחייבות הנתבעת על פי ההסכם.

3.         בתום שנת השכירות הרביעית, לא הופעלה האופציה כמתחייב על פי הוראות ההסכם, והנתבעת - באמצעות הנתבע 2 (להלן - "הנתבע") - ביקשה להפחית את דמי השכירות לשנה החמישית, לסך של 410 $ בלבד.

            לאחר מו"מ שהתנהל בין הנתבע לתובע 1 (להלן - "התובע") הוסכם על הצדדים כי דמי השכירות לתקופת השכירות החמישית יעמדו על סך 880 $, תחת הסך של 926 $ הנקוב בהסכם.

4.         אין חולק על כך כי מפתחות המושכר נמסרו לתובעים בתום תקופת השכירות החמישית.

העתירה וטענות הצדדים.

5.         בתביעה שבכאן, עתרו התובעים לחייב את הנתבעים - יחד ולחוד - בתשלום פיצויים ודמי נזק בסכום כולל של 50,100 ש"ח, בגין אי תשלום דמי שכירות והפרשי שער ובגין הפרת ההסכם הפרות יסודיות.

            לטענת התובעים הנתבעת הפרה את ההסכם בכך שהותירה את המושכר במצב מוזנח ובלתי ראוי למגורים בניגוד להתחייבותה על פי סעיף 11 א' להסכם, לפיו היה עליה להחזיר המושכר במצב טוב ומשופץ - כפי שקיבלה אותו בתחילת השכירות.

            בשל ההפרות האמורות עותרים התובעים, לחייב הנתבעים בתשלום דמי השכירות והפרשי השער האמורים וכן פיצויים ודמי נזק בגין הפרת ההסכם, הכל כמפורט בסעיף 14 לכתב התביעה (שעוד ידובר בו).

6.         מנגד, טענו הנתבעים כי הנתבעת לא הפרה את ההסכם כלל ועיקר וכי אין היא חבה לתובעים סכום כלשהו בגין השכירות.

            לטענת הנתבעים, הנתבעת לא התחייבה בהסכם לשפץ את המושכר בתום תקופת השכירות, ואף לא התחייבה לבצע תיקונים ו/או שיפוצים במושכר במהלך תקופת השכירות.

            לדברי הנתבעים, הבית והמבנה (המחסן) שהושכרו להם, הינם מבנים ישנים מאוד אשר נבנו לפני כ-50 שנה ואלה לא היו בשימוש כשנתיים טרם השכרתם. בשל כך דאגה הנתבעת מתחילה, להטיל את האחריות לשיפוץ הנכס ולתיקונו על המנוחה.

            לטענת הנתבעים המושכר הוחזר לתובעים, בתום תקופת השכירות, בהתאם להוראות ההסכם, במצב טוב יותר מזה שנמסר להם.