פסק-דין בתיק ת.א. 21407/03

בפני שלוש תביעות שהדיון בהן אוחד, ואשר עניינן, חיוב הנתבעים בתשלום כספים שמקורם בחוזה שכירות של דירת מגורים - כדלקמן:

(א)    ת.א. 21407/03 - בה עתרו התובעים לסילוק יד הנתבעת 1 (להלן: " הנתבעת") וחיוב הנתבעים - יחד ולחוד - בתשלום חוב דמי השכירות ובפיצוי המוסכם על פי החוזה.

(ב)    ת.א. 39601/05 - תביעה שטרית כנגד הנתבע 2 (להלן: " הנתבע") בגין שטרי חוב עליהם חתם, במסגרת ערבותו לחוזה השכירות.

(ג)      ת.א. 25249/06 - עתירה לחיוב הנתבע בהוצאות שהושתו על הנתבעת, בהליך שלא היה צד לו.

על פי החלטת סגנית הנשיאה (כבוד השופטת ש. אלמגור) מיום 28/9/05, אוחד הדיון בשלושת התביעות גם יחד, בפני מותב זה.

הנסיבות

1.         התובעים, בעל ואישה, הינם הבעלים של דירה הידועה כחלקת משנה 121/25 בגוש 6127 והמצוייה בקומה ב', בבניין הבנוי ברחוב ביאליק 63 ברמת-גן (להלן: " הדירה" או " המושכר").

2.         ביום 14/2/02 נחתם הסכם שכירות בלתי מוגנת (להלן: " חוזה השכירות הראשון" או " החוזה") בין התובעים לבין הנתבעת, לפיו שכרה האחרונה מהתובעים את הדירה לתקופה של 12 חודשים, החל מיום 15/2/02 וכלה ביום 14/2/03 (להלן: " תקופת השכירות"). דמי השכירות החודשיים נקבעו לסך השווה בש"ח ל-510 דולר ארה"ב, לתשלום מדי חודש מראש, בכל 15 בחודש (להלן: " דמי השכירות").

3.         לנתבעת ניתנה הברירה (אופציה) להאריך את תקופת השכירות ב-12 חודשים נוספים עד ליום 14/2/04 (להלן: " האופציה"), זאת בכפוף להתקיימותם של תנאים, ובכלל אלה קיום כל התחייבויותיה על פי חוזה השכירות.

4.         עוד הוסכם בחוזה, כי בתום תקופת השכירות ובכפוף למימוש האופציה תפנה הנתבעת את הדירה ותחזיר החזקה בה לתובעים כשהיא פנוייה מכל אדם וחפץ השייך לנתבעת, שאם לא כן, תעמוד לתובעים הזכות לתבוע פינוי הדירה והנתבעת תחוייב בתשלום פיצוי מוסכם ומוערך מראש, בסך השווה ל-60 דולר ארה"ב בגין כל יום של איחור בפינוי (להלן: " הפיצוי המוסכם").

5.         הנתבע, אביה של הנתבעת, חתם על כתב ערבות להתחייבות הנתבעת על פי חוזה השכירות (להלן: " כתב הערבות") וכן על 2 שטרי חוב על סך 10,000 ש"ח כל אחד, ללא ציון זמן פירעון (להלן: " שטרי החוב").

6.         עקב פיגור בתשלום דמי השכירות, ואחר משלוח מכתב התראה לנתבעת, הודיעו התובעים, ביום 19/9/02, לזו האחרונה על ביטול חוזה השכירות החל מיום 1/10/02 (להלן: " הודעת הביטול" ו" מועד הביטול" בהתאמה).

לאחר שיגור מכתב התראה נוסף שילמה הנתבעת ביום 1/12/02 חלק מחוב דמי השכירות, אולם לא השלימה את פיגור התשלומים. גלל כן, הודיעו לה התובעים ביום 10/2/03 כי עליה לפנות את המושכר בסיום תקופת השכירות, קרי: 14/2/03.

            הדירה לא פונתה על ידי הנתבעת בתום תקופת השכירות, ומכאן התביעות.

העתירות וההליכים הדיוניים

התובענה בת.א. 21407/03

7.         התובעים הגישו תביעתם בתיק הנ"ל ביום 5/3/03 בהליך של סדר דין מקוצר ועתרו לפינוי הנתבעת ולחיובה בתשלום סך של 15,638 ש"ח המהווה יתרת חוב דמי השכירות בגין 9 חודשי שכירות (עד למועד הגשת התביעה) בניכוי הסכום אשר שולם על ידה. כן עתרו התובעים לחייב הנתבעים בתשלום הפיצוי המוסכם, החל ממועד הביטול ופקיעת חוזה השכירות (1/10/02), ועד ליום הגשת התביעה (150 ימים) העולים לסך של 59,513 ש"ח.

            בנוסף עתרו התובעים בתביעתם [סעיף 16(ג) לכתב התביעה] לחייב הנתבעים בתשלום הפיצוי המוסכם (60$ ליום), וכן סך של 82 ש"ח דמי שכירות, עבור כל יום מיום הגשת התביעה ועד הפינוי בפועל.

8.         ביום 3/7/03 ניתן פסק דין (פסיקתא) כנגד הנתבעים, בהעדר הגנה, לפיו הורה בית המשפט (כבוד הרשם יוחנן גבאי) על פינוי הנתבעת מן הדירה וחיוב הנתבעים, יחד ולחוד, על מלוא סכום התביעה כמו גם תשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין (להלן: " פסק הדין").

            הדירה פונתה בפועל על ידי הנתבעת ביום 15/9/03 (להלן: " מועד הפינוי").

9.         הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק הדין. בין יתר טענותיו, בבקשה ובתצהיר הנלווה לה, טען הנתבע כי לאחר ביטול חוזה השכירות, חזרו התובעים מדרישתם לפינוי הנתבעת  מהמושכר והתקשרו עמה ביום 25/11/02 בחוזה שכירות שני (להלן: " חוזה השכירות השני") לתקופת שכירות נוספת של 12 חודשים, מיום 15/2/03 ועד ליום 14/2/04.