פסק-דין בתיק ת"א 2130.1-01

א.        רקע

1.         התובעת (והנתבעת שכנגד מס' 1 - להלן: "התובעת") היא חברה יצרנית שייצרה בלעדית תכשיר הזנה לצמחים, המכיל מתכות, תחת השם המסחרי "מוריקל" (להלן גם: " מוריקל", "המוצר" או "התכשיר") שמנהליה ובעלי מניותיה הם הנתבעים שכנגד 2 ו-3 ה"ה אהרון בנימין (להלן גם: "בני"  או "בני אהרון") וויקטור חיים (להלן גם: "דנה" או " דנה חיים"), בחלקים שווים.

2.         הנתבעת (והתובעת שכנגד) (להלן: "הנתבעת") היא חברה העוסקת בשיווק והפצת מוצרים לחקלאות.

3.         התביעה העיקרית היא תביעה נזיקית כספית ע"ס 1,500,000 ש"ח, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה, אשר הוגשה עוד ביום 13/11/2001, בגין נזקים נטענים שנגרמו לתובעת מעסקת מסירת שיווק המוריקל, באופן בלעדי, לנתבעת, בארץ ובחו"ל, למעט מספר מדינות (להלן גם: "העסקה") מכוח זיכרון דברים שנחתם בין התובעת לנתבעת, ביום 1 בנובמבר 1994 (להלן גם: "זיכרון הדברים") והתנהלות הצדדים לפני ואחרי החתימה עליו.

4.         התביעה שכנגד, היא תביעה נזיקית כספית, על סך 500,000 ש"ח, בגין נזקים נטענים שנגרמו לנתבעת, בגין אותה עסקה, והיא הוגשה גם כנגד בעלי המניות והמנהלים של הנתבעת שכנגד, בעילה של "הרמת מסך" מבוקשת.

5.         הצדדים מעריכים את נזקיהם, כתוצאה מן העסקה, בסכומים גבוהים בהרבה מן הנתבע בתביעותיהם וטוענים כי סכומי התביעות נקבעו בחסר, "מטעמי אגרה".

6.         בזיכרון הדברים נקבע במפורש, כי הוא יוחלף ב "הסכם מלא ומפורט", עד ליום 31/3/95, אולם הסכם כאמור (להלן גם: "ההסכם") לא נחתם, למרות שנוסחה טיוטת הסכם שהועברה בין הצדדים.

7.         בית המשפט ניסה, מספר פעמים, להביא את הצדדים לכלל הסכם פשרה ובמסגרת זו הפנה אותם לניסיון גישור בפני מגשר שהוצע על ידם ובהמשך לניסיון נוסף, עם השלמת פרשת התביעה, אולם המאמצים לא נשאו פרי והמגעים בין הצדדים, מחוץ לכותלי בית המשפט, לא צלחו.

8.         מטעם התביעה העידו: שני בעלי המניות והמנהלים של התובעת, ה"ה בני אהרון וויקטור (דנה) חיים; ממציא המוריקל - הד"ר יורם צביון - ומטעם ההגנה העידו": מי שהיה בתקופות הרלבנטיות לתובענות מנהל המחלקה החקלאית בנתבעת, מר דוד רוזנברג, והפורמולטור הראשי בנתבעת הד"ר שלמה וינדרייך.

ב.         טיעוני התביעה (וההגנה שכנגד)

1.         לטענת התובעת, התחייבה הנתבעת, בזיכרון הדברים, למכור את המוריקל (להלן גם: "המוצר") בכמות מינימלית של 200,000 ליטר, בעונה הראשונה בחו"ל - ועוד 50,000 ליטר בישראל.

2.         לטענת התובעת, התחייבה הנתבעת, בנוסף לביצוע המכירות והפצת המוצר, גם לפתח אותו ולהרחיב את התוית - וזאת, על חשבונה.

3.         לטענת התובעת, הרווח שאמור היה להיוותר בידיה ממכירת כל ליטר מוריקל,  עומד על 1.35$ ומאחר ומשך ההתקשרות, עד לביטולה על ידי הנתבעת, היה שנה ומחצה, עומד נזקה, מהעדר המכירות, על 506,250$.

4.         עוד טוענת התובעת, כי בשל אי עמידת הנתבעת בהתחייבויותיה ואי שיווקה את המוצר, נגרמו לה נזקים בשל אי יכולתה להתקשר עם אחרים, לצורך שיווקו, והיא נאלצה לבסוף למכרו ב"נזיד עדשים".

5.         לטעמה של התובעת, קיימים בעסקה שני מסמכים מהותיים שדי בהם כדי להכריע במשפט:

א.         מכתב של מר בני אהרון למר דוד רוזנברג, בו הוא מפרט "עקרונות לזיכרון הדברים" כפי שרואה אותם התובעת, והוא מהווה בעצם את המצגים שהיו בפני הנתבעת קודם ההתקשרות בזיכרון הדברים (להלן גם: "מסמך העקרונות").

ב.         זיכרון הדברים עצמו, מיום 1/11/95, שנוסח על ידי הנתבעת.

6.         לטענת התובעת, ברור  ממסמך העקרונות, כי מדובר בהצעה להתקשרות לתקופה של 12 חודשים; כי מדובר במוצר בלתי מיוצב שיש לייצבו וכי אין למוצר עדיין "איזו" ("iso") והוא איננו עומד בתקן מסודר; כי המוצר צריך עדיין בדיקות וניסויים אותם נטלה על עצמה הנתבעת; וכי התובעת איננה מעניקה לגביו כל אחריות והנתבעת אמורה לשפרו ולדאוג לכך שיעמוד בתקן מסודר.

7.         לטענת התובעת, זיכרון הדברים הוא מסמך שנוסח על ידי הנתבעת, בעקבות מסמך העקרונות, במסגרתו ערכה הנתבעת שינויים ותוספות בהצעת התובעת, אשר התאימו לצרכיה, לתנאים ולאופן שבו ראתה את ההתקשרות בין הצדדים ובהעדר הסכם, מהווה זיכרון הדברים הסכם מחייב לכל דבר.