פסק-דין בתיק ת.א. 21201/05

בפני תביעה כספית ע"ס 172,306.57 ש"ח שעניינה תביעת חובו של הנתבע כערב לחובותיה של חברת פריס דליס בע"מ (להלן "הנתבעת") כלפי בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן "התובע").

כללי

1.         הנתבעת נהלה חשבון חוזר דביטורי בבנק התובע חשבון שנפתח בתאריך 13.6.99 ומנהלה מר חשיבון אעיני, נתבע מס' 3 בכתב התביעה, ערב לכל חובותיה של הנתבעת, ללא הגבלה בסכום וכפי שנמסר בדיון עזב את הארץ ולא אותר.

הנתבעת לא התגוננה ובתאריך 11.10.05 ניתן כנגדה פס"ד על סכום התביעה.

הנתבע, אחיו של מנהל הנתבעת הגיש בקשה למתן רשות להתגונן ובהחלטה מיום 9.2.06 נתנה לו רשות להתגונן בטענה יחידה לפיה חתם על כתב ערבות בחודש נובמבר 2000, בכפוף לכך שהתובע יגדיל לנתבעת את מסגרת האשראי וכל עוד לא הוגדלה המסגרת אין לערבותו כל תוקף מחייב.

טענות התובע

2.         התובע טוען כי העניק לנתבעת אשראי ויתרת חובה ליום 31/5/04 עומד על סך של  169,815.14ש"ח כאשר הריבית מחושבת עד ליום 31.3.04.

הריבית המוסכמת על הסכומים הנ"ל הינה 14.25% לשנה.

לטענת התובע, חתם הנתבע על כתב ערבות מתמדת ושיפוי מוגבל בסכום לפיו הוא ערב לכל חובות החייבת עד לסכום של 200,000 ש"ח בתוספת ריבית.

התובע טוען, כי מאחר והנתבעת לא שילמה את חובה לתובע, פנה האחרון לנתבע וביקש ממנו לשלם את סכום החוב מכוח היותו ערב כלפי חובות הנתבעת.

על אף דרישות חוזרות ונשנות מצד התובע, לא שילם הנתבע את חוב הנתבעת.

לטענת התובע, במעשיו ובמחדליו, הפר הנתבע את התחייבויותיו כלפי התובע על פי כתב הערבות שחתם.

לאור כל האמור לעיל, טוען התובע כי הנתבע חייב לשפותו בסכום האמור בכתב התביעה.

טענות הנתבע

3.         הנתבע טוען כי חתם על כתב ערבות כלפי חובות הנתבעת המותנה בהגדלת מסגרת האשראי של הנתבעת. דהיינו, על מנת להקים את חובתו של הנתבע מכוח כתב הערבות, יש לעבור תנאי סף לפיו תוגדל מסגרת האשראי שתוענק לנתבעת. מאחר ולטענת הנתבע לא הוגדלה בפועל מסגרת האשראי, אין נפקות להיותו חתום על כתב הערבות ואין לחייבו בגינה.

הנתבע אף טוען כי נציג הבנק הודיע לו שמאחר ולא ניתנה המסגרת ולא הוגדל האשראי בטלה ערבותו והוא מוזמן לקחת את טופס הערבות.

הנתבע אף טוען כי העובדה שלא הוזמן להסדר פריסת החוב של הנתבעת מצביעה על כך כי גם התובע לא ראה אותו כערב ותומכת בטענתו לפיה הערבות לא נכנסה לתוקף.

דיון והכרעה

4.         אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע חתם ביום 28/11/00 על כתב ערבות לטובת התובע להבטחת חובותיה של הנתבעת. הדבר נועד לחזק את הבטחונות הקיימים בחשבון הנתבעת ולאפשר את הגדלת מסגרת האשראי שלה.

            כתב הערבות נחתם במסגרת של הגדלת האשראי לנתבעת.

במחלוקת בין הצדדים עומדת שאלה מרכזית והיא: האם השכיל הנתבע להרים          את הנטל המוטל עליו ולהוכיח כי התנאי הניצב בבסיס כתב הערבות לא התקיים וכי התובע לא הגדיל את מסגרת האשראי לנתבעת ובשל כך אין לערבות כל תוקף מחייב ולא ניתן לחייב את הנתבע על פיו.

נטל הראיה

5.         כפי שצוין לעיל, טענתו של הנתבע היא כי הערבות שנתן לנתבעת הינה ערבות מותנית. טענה זו נכללת בגדר טענות מסוג "הודאה והדחה".