פסק-דין בתיק ת.א. 20837/05

זהו פסק דין משלים לפסק הדין החלקי מיום 11/7/06, אשר נתן תוקף להסכם הפשרה שגובש בין הצדדים, בהמלצת בית המשפט.

מבוא ורקע

1.         בתאריך 1/12/99 נחתם הסכם מכר בין הנתבעת 3 (להלן: " הנתבעת") לתובעת, לפיו רכשה זו האחרונה את חלקה 4 בגוש 6779, המצוייה ברח' פרופ' שור 59, חולון (להלן: " הסכם המכר" או " ההסכם").

            שטחה הרשום של החלקה הינו 11,072 מ"ר, עליה בנויים מבנים ומחוברים אחרים (להלן: " המקרקעין").

2.         בסמוך לאחר חתימתו של ההסכם ותשלום התמורה על פיו, נמסרה החזקה במקרקעין לתובעת.

            יצויין, כי בעת מסירת החזקה כאמור, החזיקה, בחלק מהמקרקעין, חברת נ. פלדמן בע"מ (להלן: " החברה"), אותו שכרה מהנתבעת בשכירות חופשית.

3.         בשנת 2003, עת ביקשה התובעת למכור חלק מזכויותיה במקרקעין לצד ג' נתברר לה  להפתעתה, כי הנתבעים 1 ו-2 (להלן: " הנתבעים") פלשו למקרקעין - עת רבה טרם ביצוע עסקת המכר - והינם מחזיקים בשטח של כ- 90 מ"ר, בפאה הדרום מערבית של המקרקעין (להלן: " שטח התפיסה").

4.         מיד לכשנודע לה דבר הפלישה, פנתה התובעת לנתבעת בדרישה כי זו האחרונה תפעל לסילוק ידם של הנתבעים משטח התפיסה.

            משלא נעתרה הנתבעת לנדרש, הגישה התובעת את התביעה דנן.

העתירה וטענות הצדדים

5.         בתביעה שבכאן, טענה התובעת כי הנתבעת הפרה את הסכם המכר הפרה יסודית, בכך שלא מסרה לידיה את המקרקעין כשהם פנויים מכל אדם וחפץ, בניגוד להצהרותיה בהסכם (סעיף 3 שבו).

            לדברי התובעת, נוכח חזקתה של החברה בחלק מהמקרקעין, לא יכולה הייתה התובעת לגלות את דבר התפיסה בעת שקיבלה החזקה במקרקעין. דבר התפיסה נודע לה, כאמור, אך במהלך שנת 2003 עת ביצעה מדידה של המקרקעין לצורך מכירת חלק מזכויותיה בהם - לצד ג'.

            עוד טענה התובעת כי חזקת הנתבעים בשטח התפיסה גורמת לה לנזקים כספיים כבדים אותם העריכה לסך של 300,000 ש"ח, בערכי יום התביעה.

            נוכח האמור, עתרה התובעת בתביעתה, להורות על סילוק ידי הנתבעים משטח התפיסה ולחייב הנתבעת לפצותה בגין נזקיה - בסכום האמור.

6.         בכתב הגנתו הכחיש הנתבע 2 (להלן: " הנתבע") טענת התובעת להיותו מסיג גבול במקרקעין. לטענתו, סבו המנוח החזיק בחלק מהמקרקעין - ובכלל זה בשטח התפיסה - אשר שימש אותו לעסקיו.

            הוא עצמו - כך לנתבע - נמצא בשטח משחר ילדותו ועם מות סבו הוא בא בנעליו והמשיך להחזיק בשטח כבר למן היותו בגיל 13.

            לדבריו, השטח שימש אותו בעבר לעסק של גרירת מכוניות, וכיום הוא משמש לאחסנת חלקי חילוף של אביזרי רכב.

            לטענת הנתבע , הוא השקיע בשטח התפיסה כספים רבים בידיעת הנתבעת ובלא שזו מיחתה על השימוש שהוא עושה בשטח, משך שנים רבות.

            טוען, איפוא, הנתבע כי בנסיבות האמורות, הוא רכש מעמד של בר רשות ורשות זו בלתי הדירה היא.

            למצער טען הנתבע כי יש להתנות פינויו מהשטח בתשלום פיצויים, אשר הועמדו על ידו על סך 50,000 ש"ח.

            הנתבע הבהיר בכתב הגנתו, כי הוא היחיד בעל זכויות בשטח התפיסה ואילו לנתבע 1 אין כל זכות בשטח זה. לדבריו הנתבע 1 החזיק בשטח התפיסה תקופה קצרה (בשנת 2000) בהרשאתו, והוא איננו מחזיק בו עוד.