פסק-דין בתיק ת.א 2011/99 - פסקדין

(בשאלת גובה הנזק)

1.         ביום 8.5.01 ניתן על-ידי פסק-דין בשאלת האחריות ובו קבעתי שרק נתבע 2 אחראי לתאונה שהתרחשה ביום 7.8.97 וגרמה לתובע נזקי גוף.

            את התביעה נגד נתבע 1 - דחיתי.

            התובע ערער לבית המשפט העליון (ע"א 3805/01) ובפסק-הדין שניתן ביום 27.4.03 בערעור, נקבע ש "מלחי אחראי, אפוא, בצוותא עם מזרחי, לנזקי הגוף שנגרמו למערער". כב' השופט ריבלין קבע בסיפת פסק-דינו: "התיק יוחזר לבית המשפט קמא על מנת לדון בשאלת חלוקת האחריות בין בעלי הדין ובסעדים להם זכאי המערער".

            הצדדים אכן חזרו לבית משפט זה אך נתגלעו ביניהם חילוקי דעות באשר לפרשנות פסק-דינו של כב' השופט ריבלין והוגשו על-ידיהם בקשות שונות בהקשר לפרשנות. במקביל הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית וקבעתי את התיק להוכחות.

            בישיבה שנקבעה להוכחות ליום 28.4.04 נדחה הדיון לבקשת ב"כ נתבע 1 ל-23.6.01, אלא שבמועד זה לא התייצב ב"כ נתבע 1, והוריתי על קיום ההוכחות בהעדרו. נתבע 2 שנכח באולם שאל את התובע שתי שאלות והוריתי על הגשת סיכומים בכתב.

            ב"כ התובע הגיש סיכומיו ב-7.7.04, ב"כ נתבע 1 הגיש סיכומיו ב-29.7.04 וב"כ התובע הגיש סיכומי התשובה שלו ב-8.9.04. במועד זה היה התיק בשל, לכאורה, לכתיבת פסק-דין. אלא שב-20.9.04 הגיש ב"כ נתבע 1 בקשה לדחיית מתן פסק-דין ובקשה לאיחוד הדיון של תיק זה עם תיק נוסף שהגיש המוסד לביטוח לאומי נגד נתבע 2. בקשה זו נקבעה לדיון ליום 25.1.05 אלא שבמועד שנקבע התייצבו ב"כ התובע וב"כ המוסד לביטוח לאומי והודיעו על הסכמתם למחיקת הבקשה. ב"כ נתבע 1 לא התייצב גם בישיבה זו.

2.         פירטתי באריכות מה את השתלשלות העניינים בשל העובדה שהשתלשלות זו חריגה משהו. מכל מקום, הגיעה העת להשלים את המלאכה וליתן פסק-דין בעניין הנזק שנגרם לתובע:

(א)        ביום 7.8.97 בעת שעבד התובע, עת היה קטין, באתר בנייה ברח' ביאליק 50 בחולון (להלן: - " אתר הבנייה") הוחלט לפרק תומכות טלסקופיות ממתכת הקרויות "רגליים" שהיו על גג הבניין באתר הבניה. נתבע 2 עלה לגג הבניין כדי לפרק את הרגליים והורה לתובע להשאר למטה כדי לקבל אותן. רגל אחת שמשקלה 15 ק"ג - שהושלכה ע"י הנתבע 2 מגובה 7 מ', נפלה על ראשו של התובע וגרמה לו לנזקי גוף.

(ב)        התובע הובהל מאתר הבנייה לבית חולים "שיבא" כשהוא מחוסר הכרה ופגוע בראשו, בחזה, בצוואר, בעמוד השדרה ובחלקים נוספים. הוא אושפז לכתחילה במחלקה לטיפול נמרץ ובהמשך במחלקת שיקום.

            במהלך אשפוזו הוא נותח להסרת שברי עצם ולניקוז דימום מוחי, ונותר מחוסר הכרה 5 ימים. מאוחר יותר עבר ניתוח נוסף לסגירת החסר הגרמי בגולגלתו.

(ג)         המוסד לביטוח לאומי (להלן: - " המ.ל.ל") קבע שנותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 100%.

(ד)        פרופ' שקד, נוירוכירורג, שבדק את התובע, העריך את נכותו הצמיתה בשיעור של 91.5% לפי החלוקה הבאה:

            אא.       שיתוק ספסטי קשה בפלג גוף שמאלי - 80%.

            בב.       שבר בעצמות הגולגולת וחסר נרחב שתוקן בניתוח - 15%.

            גג.         הפרעות קוגנטיביות והפרעה פסיכונוירוטית נלווית - 50%.

3.         התובע, יליד 24.8.81, היה תלמיד עובר לתאונה, וסיים את כיתה י'. הוא התכוון לקבל תעודת בגרות וללמוד מקצוע - מכונאות רכב.

התובע היה גם ספורטאי מצטיין והתכוון להיות שחקן מקצועי (ת/7).

מאז התאונה, שהתרחשה בעת שהיה בן 16 ועד היום, עת הוא כבר בן 23 ומעלה - לא עובד התובע (סע' 9 לת/7). חישוב נזקיו ייעשה לפי 100% נכות תפקודית.