פסק-דין בתיק ת.א. 180644/02

1.    התובע, דני מורן, תובע מהנתבעים סכום של 217,500 ש"ח כ"שכר ראוי" והחזר הוצאות בגין פעילותו במסגרת מיזם משותף לו ולנתבעת 2 (להלן: " הנתבעת") - חברה בבעלות ובשליטה של הנתבע 1.

תביעה זו הוגשה כתביעה שכנגד לתביעה שבה נתבע דני מורן בגין הלוואה בסכום של 60,000 ש"ח שנטל מיהודה פלקוביץ, הנתבע כאן. ב-15.6.2005 ניתן פסק דין בתביעה המקורית אשר מחייב את התובע במלוא סכום התביעה.

את התביעה שכנגד העמיד התובע כאן, על סכום של 217,500 ש"ח, לאחר שניכה מהסכום שהוא דורש כשכר ראוי, את הסכום של 60,000 ש"ח שלווה מהנתבע, ואשר לטענתו שולם לו כמקדמה על חשבון הסכומים שיגיעו לו מהמיזם המשותף. 

2.    הטענה המרכזית שבפי התובע היא, כי משלא נחתם ההסכם המתוכנן בעניין המיזם האמור, מנועים הנתבעים מלהסתמך על תנאיו ואילו לו עומדת הזכות לשכר ראוי, שהאחריות לתשלומו חלה הן על הנתבעת 2 והן על הנתבע 1.

את האחריות האישית של הנתבע 1 לתשלום השכר הראוי משתית התובע על התנהלות שלא בתום לב כלפיו מצד הנתבע; עוולות מסוג גזל ותרמית שביצע כלפיו הנתבע, וכן על דיני הרמת מסך. לטענת התובע, הנתבע  נמנע במתכוון מלחתום על ההסכם להקמת המיזם המשותף, ובה בעת הניח לתובע להשקיע במיזם הזה מזמנו, מרצו וכישוריו.

3.    וזה בקצרה הרקע שהצמיח תביעה זו.

התובע והנתבע קיימו קשרי חברות במשך שנים ארוכות. בקיץ 2000 פנה התובע אל הנתבע וביקש את סיועו בהעמדת הלוואה ובמציאת תעסוקה. הנתבע, שהוא כאמור בעל השליטה בנתבעת, חזר אל התובע בהצעה עסקית לפיה יחברו התובע והנתבעת למיזם משותף בתחום של מוצרי מיגון. לנתבעת היה למן תחילת שנות ה-90 עסק של שיווק בגדי מיגון ובדים חסינים לאש ולחומרים שונים, ועל התשתית הזו בקשו הצדדים לכונן את המיזם המשותף.

העקרונות על פיהם אמור היה אותו מיזם להתנהל, גובשו במסגרת טיוטות חוזה שהוחלפו בין הצדדים מאוקטובר 2000 כשבמקביל, התובע לומד את העסק ומטפל בארגון המיזם המשותף.

במרץ 2001 אישרו התובע והנתבע זה לזה שהטיוטה מקובלת עליהם וכי הם נכונים לחתום על החוזה (נספח ת/8 לתצהיר התשובה של הנתבע ונספח כ"ז לתצהיר עדות ראשית של התובע).

אף על פי כן החוזה לא נחתם.

כל צד מטיל את האחריות למחדל הזה על משנהו, אלא שהתובע רואה עצמו כמי שהולך שולל על ידי הנתבע  - הוא, כאמור, סבור שכלל לא היה בכוונת הנתבע לחתום על ההסכם.

בפועל, מכל מקום, התובע והנתבעת, ב"ליווי" צמוד של הנתבע, שיתפו ביניהם פעולה בענייני המיזם, במתכונת שהותוותה בהסכם, והלכה למעשה התנהלו ביניהם כאילו ההסכם נחתם.

כאמור, התובע החל לעסוק בענייני המיזם באוקטובר 2000, ועד לחודש מרץ 2001 התנהלו הדברים ללא שיבושים מיוחדים. בתקופה הזו, הוא למד בעיקר את הנושא כפי שהעיד (פרוטוקול מ27.9.2005 עמ' 7), וההסכם אומנם מתייחס למחצית השנה הראשונה כאל " התקופה הראשונה" שבמהלכה אמור היה התובע לעסוק בארגון המיזם מביתו (סעיף 6 להסכם).

במרץ 2001 מונה התובע למנכ"ל של חברה בשם טליה בע"מ - מינוי שהיה צפוי מראש כפי שאישר התובע בעדותו (שם, בעמ' 8).

התפקיד החדש דרש מטבע הדברים חלק ניכר מזמנו וממרצו  - הוא אכן מאשר שמאותה עת מעורבותו במיזם המשותף אומנם פחתה. עם זאת, במתכונת צנועה המשיך התובע לעסוק בענייני המיזם עד לחודש פברואר 2002 ,שאז נותקו קשריו עם הנתבעת  - לגרסתו, ביוזמת הנתבע.

בזה, לטענת התובע, סוכלו ציפיותיו להכנסות גבוהות מהמיזם המשותף שהיה למעשה רק בתחילת דרכו, אך כבר הניב בזכות מאמציו הכנסות שלדבריו עלו על סך כל ההכנסות שהופקו על ידי הנתבעת  מאותו עסק למן הקמתו.

התובע טוען אפוא, שעבור התקופה שעד מרץ 2001 שבמהלכה היה שקוע רובו ככולו במיזם המשותף, הוא זכאי לשכר ראוי לפי 25,000 ש"ח לחודש ואילו עבור התקופה שממרץ ועד תחילת פברואר 2002 הוא זכאי לשכר ראוי על בסיס של  10,000 ש"ח לחודש, ובסך הכל 270,000 ש"ח (קרן) - סעיפים 18.3-18.5 לסיכומים.

בסיכומיו מסביר התובע שהסכומים האמורים נדרשים על בסיס השתכרותו של התובע בעבר כיועץ בחברה אחרת - שם שולם לו  סכום של 5,000$ לחודש עבור 20 שעות עבודה חודשיות, ואילו למיזם המשותף הקדיש במחצית השנה הראשונה כ-50 שעות בשבוע, ובמהלך השנה שלאחר מכן - כ- 10 שעות בשבוע (סעיף 18.8 לסיכומי התובע).

אפשרות נוספת אשר מוצעת בסיכומי התובע היא - פסיקת " שכר ראוי מינימלי" על בסיס השכר הממוצע במשק: 7,000 ש"ח לחודש, עבור 18 חודשים ובסך הכל 126,000 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד (סעיף 18.8 לסיכומים).