פסק-דין בתיק ת.א. 17919/06

1.         בפני ערעור על החלטתו מיום  20.3.07 של כב' הרשם עודד מאור בבש"א  184364/06 לפיה נדחתה בקשתו של המערער לבטל את פסה"ד שניתן נגדו ביום  11.12.06, במעמד צד אחד.

            ב"כ הצדדים הגישו עיקרי טיעון ופירטו בהם את טענותיהם.

            יצוין כי לעיקרי הטיעון של המשיב צורף תצהיר השליח, מסמך שלא הוגש במסגרת הדיון ולא היה ראוי לצרפו לערעור ואין להתייחס למסמך.

2.         מקובלת עלי מסקנתו של הרשם הנכבד ולפיה אין לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. נימוקיו של הרשם הנכבד למסקנה האמורה נכונים ואין למצוא פגם שורשי ומהותי, בגינו יש לבטל את פסה"ד מטעמי צדק.

            בין הצדדים מחלוקת האם נעשתה מסירה של התביעה למערער ביום 4.6.06, עפ"י אשור המסירה על בסיסו ניתן פסה"ד.

            המערער טוען כי פסה"ד שניתן על בסיס המסירה וללא תצהיר השליח צריך להביא לבטולו של פסה"ד מעיקרו.

3.         אינני מקבל את הטענה כי תצהיר שליח הינו תנאי למתן פסק דין.

            תקנה  490 לתקנות סדה"א קובעת כי שליח בי- דין שהמציא כתב לפי התקנות ירשום על גבי עותק הכתב את זמן ההמצאה ודרכה ופרטים נוספים שאינם רלוונטיים לעניינינו שכן השליח רשם כי מסר את ההזמנה לידיו של המערער.

            אין בתקנה דרישה לתצהיר דווקא ובאישור המסירה רשומים הפרטים הדרושים לצורך מתן פסק דין.

            לפי תקנה  491 רשאי ביהמ"ש אך איננו חייב לחקור את השליח בדבר פעולותיו, ובעניין זה רשאי לבקש תצהיר.

            גם המערער יכול היה להזמין לדיון את השליח כדי לחקור אותו בדבר המסירה, אם אכן מכחיש את המסירה ואולם לא כך נהג.

4.         המערער הודה בתצהירו כי קיבל את כתב התביעה, במועד שאיננו מציין, ללא ציון מספר תיק או מדבקה וסבר שאין המדובר בתביעה שהוגשה לבית המשפט, אותו כתב תביעה נטען לא צורף לבקשה כדי לתמוך בטענה.

            המערער אף העיד כי קיבל הודעות על הטלת עיקולים כנגדו ופעל והגיש בקשה למתן רשות להגן, טרם שידע כי קיים פסה"ד ואח"כ הגיש את בקשתו לבטול פסק הדין ומכאן שידע על התביעה וההליכים ובדין החיל הרשם הנכבד את עקרון "הידיעה" שנקבע בפסיקה השקול להמצאה פורמאלית על פי התקנות.

            הערעור בכל הקשור לבטול מחמת הצדק נדחה.

5.         בחלקה השני של ההחלטה בחן הרשם הנכבד את האפשרות לבטל את פסה"ד מכוח שיקול הדעת של ביהמ"ש והגיע למסקנה שגם מכוח עילה זו אין לבטל את פסק הדין.

            בכל הכבוד אינני מקבל את התוצאה ולטעמי יש לבטל את פסה"ד במסגרת שיקול הדעת של ביהמ"ש.

            מההחלטה עולה כי הרשם קיבל את ההסבר לסיבת המחדל וקבע כי המערער לא התעלם מההליך, והתנהגותו לא עולה כדי זלזול בסדרי הדין.

6.         השיקול העיקרי בבקשה לבטול פסה"ד מכוח שיקול הדעת של ביהמ"ש הינו סיכויי ההגנה, כפי שעולים מהבקשה ומדובר בהגנה לכאורית, בהגנה אפשרית.

            בבקשה לא הציג המערער את נימוקי הגנתו והפנה לטענות שבתצהיר הבר"ל, בקשה שהוגשה כאשר היה קיים פסק דין וטרם בוטל, ואף מדובר בתצהיר המפנה למסמך אחר, דרך פסולה להצגת טענות.