פסק-דין בתיק ת.א. 1758/00 - פסקדין

התובע נפגע בתאונת צניחה.

נושא חלוקת החבות נדון בחלק הראשון של התובענה, ונקבע כי התובע ישא ברשלנות תורמת של 40% לתאונה שקרתה לו.

הנושא לדיון עתה הוא גובה הנזק.

ב.         עובדות רלבנטיות

העובדות הרלבנטיות לענין גובה הנזק הן כדלקמן:

התובע הינו יליד 1960, ונפגע בתאונת הצניחה ביום 2.8.1994.

כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בשני הקרסולים. לעדותו הוא החל לעבוד בבנין מגיל צעיר.

לעדותו הוא הקים חברה חדשה ביום 15.3.1994 ביחד עם אחיו אשר רכשה מגרש בראשל"צ לצורך הקמת 400 יחידות דיור. (עמ. 10) לפני כן עבד בבניה במסגרת חברה משפחתית. הקמת חברה זו היתה אמורה להיות יציאתו לחיים עצמאיים בתחום.

אחרי פציעתו, הוא לא יכול היה לעשות הרבה בחברה החדשה. אביו ואחיו שהיו בעלי מניות בחברה המשפחתית, לקחו אותו לעבודה בה, ושם עבד את השעות שיכול היה לעבוד במסגרת המשרד. לפעמים היה זה יותר, ולפעמים פחות, ולפעמים בכלל לא. (עמ.11).

את חלומו להקמת עסק עצמאי, לאור הנזקים שנגרמו בבנין בראשל"צ, - היה צריך לזנוח.

החברה המשפחתית עצמה קרסה בשנת 1999 - 2000 (ס' 33 לתצהיר התובע).

המומחים לתחום האורטופדי מטעם שני הצדדים פרופ' נרובאי מטעם התובע וד"ר צ'צי'ק מטעם הנתבעים קבעו כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 10% בגין הפגיעה בקרסול שמאל.

המחלוקת ביניהם הינה ביחס לפגיעה בקרסול ימין, קרי: האם נגרם לתובע "קשיון נח" כעמדת מומחה ההגנה, או שמא נגרם לו "קשיון לא נח" כעמדת מומחה התביעה.

ג.          אחוזי הנכות ומהותה

מה ההבדל בין קשיון נח לבין קשיון לא נח?

ד"ר צ'צ'יק הסביר בעדותו כי קשיון לא נח משמעותו שמנח הקרסול נמצא בעיוות שמפריע לתפקד במידה משמעותית. כאשר קיים טווח תנועה מסוים של הקרסול, פירושו שהקרסול אינו נמצא בקשיון מוחלט. (עמ. 23).