פסק-דין בתיק ת.א. 17170/06

מבוא

זוהי תביעה כספית כנגד שוכר דירה והערבים לחיוביו.

התביעה כנגד הערבים נסמכת על שלשה שטרי חוב עליהם חתומים - כך על פי הטענה - הערבים, אשר ניתנו להבטחת חיובי השוכר כלפי המשכיר.

פסק דין זה מתייחס אך לנתבעת 4 (להלן: "הנתבעת"), שכן כנגד הנתבעים האחרים ניתנו זה מכבר פסקי דין.

השאלה העיקרית העומדת להכרעה בתיק זה הינה האם - אם לאו - חתמה הנתבעת על שטרי החוב וכפועל יוצא,  האם חבה היא לחיובי השוכר מכוח  ערבותה - אם לאו.

הנסיבות, העתירה והטענות

1.         התובעת הינה הבעלים של דירת מגורים המצוייה בבניין הבנוי ברח' ברקן 2, חולון (להלן: "הדירה" או "המושכר").

2.         בתאריך 4.7.05 נחתם הסכם שכירות בין התובעת לנתבע 1 (להלן: "השוכר"), לפיו שכר האחרון את הדירה, בשכירות חופשית, לתקופה של 12 חודש החל מיום 15.7.05 וכלה ביום 14.7.05 (להלן: "הסכם השכירות או "ההסכם").

דמי השכירות נקבעו בהסכם לסך בש"ח השווה ל-600 $ לחודש, שאמורים להשתלם מידי חודש מראש.

3.         הנתבעים 2 -4  ערבו - כך על פי הטענה - לחיובי השוכר על פי ההסכם, באמצעות חתימה על 3 שטרי חוב שנמשכו על ידי השוכר, כאשר סכומם הוגבל לסך של 100,000 ש"ח (להלן: "שטרי החוב").

4.         בתביעה שבכאן, טענה התובעת כי השוכר הפר את ההסכם הפרה יסודית, בין היתר, עת חדל מלשלם את דמי השכירות והמיסים השוטפים (מים, וארנונה, חשמל וועד בית) החל מיום 15.10.05.

עוד טענה התובעת כי השוכר הפר התחייבותו להתקנת מזגן מפוצל בדירה (להלן: "המזגן"), שבגינה הופחתו דמי השכירות החודשיים.

בשל ההפרות האמורות - כך הטענה - זכאית התובעת, בנוסף לסעד של פינוי השוכר מהדירה, לתשלום חוב דמי השכירות וכן לפיצויים המוסכמים הקבועים בסעיף 17 להסכם בסך 50 $ לכל יום של אי פינוי הדירה, החל מיום 10.1.06.

התובעת עתרה, איפוא, בתביעתה להורות על פינוי השוכר מהמושכר ולחייבו בתשלום סך של 21,238 ש"ח, הכוללים: חוב דמי שכירות עד ליום 30.1.06 (9,660 ש"ח), הפרשי דמי שכירות בגין העבר (740 ש"ח), פיצוי בגין אי התקנת המזגן (6,000 ש"ח),  חוב  לחברת  החשמל

(1,300 ש"ח), חוב מים וארנונה (2,438 ש"ח), חוב גז (600 ש"ח) וועד בית (500 ש"ח).

לשיטת התובעת, בהיות הנתבעת ערבה למלוא חיוביו של השוכר על פי ההסכם בתוקף חתימתה על שטרי החוב - יש לחייבה בתשלום מלוא סכום התביעה, כמו גם בהוצאות ובשכ"ט עו"ד.

5.         הנתבעת, בכתב הגנתה, הכחישה חתימתה על שטרי החוב וכפועל יוצא כפרה בערבותה לחיובי השוכר.

לשיטת הנתבעת היא מעולם לא חתמה על שטרי החוב, חתימתה על גביהם זוייפה, וממילא לא ערבה מעולם להתחייבויות השוכר על פי הסכם השכירות, אותו לא קראה מעולם.

לגירסת הנתבעת, הגם שהיא נתבקשה על ידי השוכר - שהינו דודה, אחי אמה - להעביר פרטיה על מנת שתחתום כערבה לחיובי האחרון, הרי שבסופו של יום היא לא חתמה על השטרות ואף לא נתנה הרשאה למאן דהוא לחתום עליהם תחתיה.

הנתבעת הוסיפה וטענה, לחילופין, כי רכיבי החוב על פי התביעה חורגים, בחלקם, מהיקף ערבותה (אם ייקבע שהייתה כזו) על פי שטרי החוב והוראות הסכם השכירות.

עוד טענה הנתבעת טענות שונות ומשונות בדבר היות השטר פגום ועל היותה בבחינת "ערב יחיד" - טענות אשר נזנחו בסיכומיה בכתב, כך שפטורים אנו מלדון בהם לגופן (ראה: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 251 והאסמכתאות שם).