פסק-דין בתיק ת.א. 164018/02

1.    " שטר חוב לביטחון" שתאריך עשייתו הוא 27.2.1996 (להלן: " השטר"), הוגש לביצוע על ידי התובעת ב-3.8.2001 כנגד 4 חייבים - אחד מהם הוא הנתבע כאן.

השטר נעשה לטובת מעוז חברה לבטוח בע"מ ו/או מגדל ליסינג בע"מ, ומצוין בו כי התמורה התקבלה " בחוזה ליסינג לרכב מיום 1.3.1996".

לפי הבקשה לביצוע, הסכום הנתבע הוא 72,101.98 ש"ח, אך סכומו הנקוב של השטר הוא 94,620 ש"ח.

2.    הנתבע טוען שהשטר כלל אינו חתום על ידו - לדבריו, הוא ראה את השטר לראשונה רק לאחר שהוחל בנקיטת הליכי הוצאה לפועל נגדו, והפרטים הקשורים בו נודעו לו לראשונה מפי נציגי התובעת שאליה פנה בעקבות הודעות בדבר עיקולים שהוטלו לבקשתה - אך הוא מנמק את התנגדותו לביצוע השטר גם בפגמים שנפלו בו, ובהתנהלותה של התובעת כלפיו. 

טרם שאדרש לטענות הצדדים, ראוי להביא כאן תיאור של השטר (סומן כמוצג ת/4), ושל המסמכים שבקשר אליהם נעשה.

3.    לפי הרישום שבחזית השטר, עושי השטר הם ארבעה: חברה בשם " מ.י.א.ר חברה לייזום פרוייקטים בבניה בע"מ" (להלן: " מ.י.א.ר. או "החברה"), הורמן שמואל, הורמן רונית ו-וקסלר רון - הנתבע כאן. שלושת האחרונים רשומים בשטר גם כערבים לו, והם חתומים עליו הן כעושי השטר וכן כערבים. בכובעו כערב, חתם הנתבע לכאורה אפילו פעמיים: פעם אחת במקום המיועד לחתימות הערבים, ופעם שנייה במקום המיועד לציון מספר הטלפון שלו, לצד שם הערב וכתובתו.

לפי הפירוט שעל גב השטר אשר "מוקדש" ל-" אישור חתימות", עושי השטר הם רק שניים: שמואל הורמן ורונית הורמן, ולשטר ערב אחד בלבד - הוא הנתבע. שם מאשר החתימות הוא דני צור, ותאריך אישורן הוא ה-11.2.96 - כשבועיים לפני תאריך עשיית השטר.

אף שהשטר מעיד על עצמו שהוא נעשה בקשר ל" חוזה ליסינג לרכב" מיום 1.3.1996, חוזה הליסינג שצורף על ידי התובעת לתצהיר עדות ראשית מטעמה הוא " חוזה ליסינג לרכב" מיום 27.2.96. לחוזה זה מצורף נספח  (להלן: " הנספח"), שממנו עולה כי: סוג הרכב נשוא עסקת הליסינג הוא הונדה סיויק; עלותו המשוערת היא 96,585  ש"ח; שכירות הליסינג היא לתקופה של 60 חודשים, ודמי השכירות החודשיים הם 1,577 ש"ח בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה למדד (חוזה הליסינג הנ"ל והנספח לו סומנו ת/5). 

הצדדים לחוזה הליסינג ולנספח הם הצדדים לשטר: מעוז חברה לביטוח בע"מ ומגדל ליסינג בע"מ (שיכונו להלן: " המשכירות"), ו-מ.י.א.ר. אשר מכונה בחוזה הנ"ל " השוכר". על חוזה הליסינג מופיעות חתימות של 3 ערבים אשר אינם מזוהים בשמם. לפי צורתן, אלה הן לכאורה החתימות של שמואל הורמן, רונית הורמן ושל הנתבע.

בשולי הנספח בחזיתו, מאשר דני צור את חתימתו של שמואל הורמן - הלה חתום על המסמכים הללו הן בשם מ.י.א.ר. והן כערב. גם כאן התאריך הוא 11.2.96 אשר קודם בשבועיים לתאריך המסמך שאת החתימות עליו מאשר דני צור. 

על גב הנספח מופיע נוסח של " כתב ערבות אישית". הערבים הם הורמן שמואל, הורמן רונית ו-רון וקסלר. דני צור חתום כמי שמאשר את זהות הערבים.

4.    מר דני צור, שהעיד לתובעת, התייחס בתצהירו לעובדה שתאריך חוזה הליסינג ותאריך השטר מאוחרים מתאריך אישור החתימות, וכך נאמר שם:

"אימות החתימה במסמכים הנ"ל בוצע על ידי בעת חתימתו של הנתבע על המסמכים. התאריך המופיע על גבי המסמכים אינו משקף את מועד החתימה ואימותה, וכנראה נכתב בטעות לאחר מכן".

בחקירה נגדית התבקש העד להבהיר למה בדיוק כיוון באמירה הזו. הוא נשאל: "מה נכתב בטעות" ועל כך השיב : "התאריך של אישור החתימה". ההסבר הזה למצער מביך, משום שבתצהירו אומר העד במפורש שהמסמכים נחתמו בפניו ב-11.2.96, וקשה להימנע מהמסקנה שאין כאן אלא ניסיון מאולץ של התובעת ושל העד מטעמה, להסביר את פערי הזמנים שבין תאריך עשיית המסמכים לבין מועד חתימתם.

זאת ועוד. העד מפרט בתצהירו את המסמכים שעליהם חתם הנתבע בפניו, ביום 11.2.96. הראשון בין המסמכים הללו למרבה התמיהה הוא " הסכם משכון, ושעבוד בעסקת ליסינג" שעליו חתומה כמובן מ.י.א.ר. לבדה, שהרי היא בעלת הרכב הממושכן והיחידה שיכולה למשכנו. לחותמת של מ.י.א.ר מצורפת חתימת ידו של מר שמואל הורמן. אין על ההסכם הזה שום חתימה שניתן לייחס אותה לנתבע. 

בהנחה שחוזה הליסינג ת/5 מה-27.2.96, הוא בכל זאת החוזה שבקשר אליו נעשה השטר, אף שהשטר עצמו מפנה כאמור לחוזה ליסינג מיום 1.3.96 - הסכום הכולל של דמי השכירות בתקופת הליסינג מתאים בדיוק לסכום השטר - המעט שניתן לומר על המסמכים הנזכרים הוא, שהם נערכו ברישול ממש.

5.    דומה שמי שערך את המסמכים, נמנע מלקבוע את מעמדם המדויק של האנשים הפרטיים שאותם החתים על השטר, משום שהם מופיעים בשטר הן כעושי השטר והן כערבים לו, אך נראה שהכוונה הייתה לראות בהם ערבים - כך למצער ניתן להסיק מיתר המסמכים. מה שמכל מקום ברור הוא, שבהבדל משמואל ורונית הורמן שהם ככל הנראה בעלי השליטה בשוכרת, מ.י.א.ר - לנתבע אין זיקה לחברה זו.

ואשר לזיקה של הנתבע לעסקת הליסינג שבקשר אליה נעשה השטר -

לגרסת הנתבע, שמואל הורמן שחתימתו מתנוססת על כל המסמכים ואשר חתם עליהם בשם מ.י.א.ר, היה בתקופה הרלבנטית אחד מבעלי השליטה במלון בשם "סאן סוויט" באילת.