פסק-דין בתיק ת.א 14724/03

זוהי תביעה  להחזר כספים, לפיצויים ודמי שימוש, שמקורה בשכירות של מבנה.

העובדות.

1.         התובע  הינו הבעלים של מבנה המצוי ברח' האילנות 64, במושב גת רימון (להלן - "המבנה" או "המושכר").

2.         בתאריך 28.04.91 נחתם חוזה שכירות, (להלן - "חוזה השכירות" או "החוזה") בין התובע לבין הנתבע מכון התקנים הישראלי (להלן - "הנתבע" או "המכון"), לפיו שכר זה האחרון את המבנה לתקופה של 12 חודש החל מיום 20.04.91 וכלה ביום 19.04.92.

            לנתבע ניתנו 2 ברירות להאריך את תקופת השכירות, כל אחת לתקופה של 4 שנים, כך שתקופת השכירות על פי החוזה אמורה הייתה להסתיים ביום 19.04.99 (להלן - "תקופת השכירות").

            דמי השכירות נקבעו בהסכם לסך של 1,400 $ + מע"מ לחודש, אשר אמורים להשתלם מידי שנה מראש, כשהם צמודים למדד המחירים לצרכן.

            מטרת השכירות לא הוגבלה בחוזה, והמכון רשאי היה להשתמש בו לכל מטרותיו.

3.         משתמה תקופת השכירות על פי החוזה, נחתם הסכם בין הצדדים, בסוף חודש מאי 1999 או בסמוך לו, לפיו הוארכה תקופת השכירות על פי החוזה ל-12 חודש, עד ליום 19.05.00 (להלן - "הסכם ההארכה" או "ההסכם").

            על פי ההסכם, נותרו כל הוראות חוזה השכירות בתוקפן, לבד מדמי השכירות החודשיים אשר הופחתו לסך של 930 $ + מע"מ (להלן - "דמי השכירות המופחתים").

            לנתבע ניתנה האופציה לשכור את המושכר לתקופה נוספת של 3 שנים. הלכה למעשה, הוארכה תקופת השכירות, מידי שנה עד לחודש מאי 2003.

העתירה וטענות הצדדים.

4.         בתביעה שבכאן, טען התובע כי עובר לחתימת הסכם ההארכה, התחייב המכון לשפץ ולהשביח את המבנה והחצרים סביבותיו, בעלות אשר אמורה הייתה לשקף את ההפרש בין דמי השכירות על פי החוזה, לאלה שנקבעו בהסכם.

            לדבריו, הסכמתו להפחית את דמי השכירות - משך 4 שנים החל מחודש מאי 2000 ואילך - לסך של 930 $ בלבד, הייתה בתמורה להתחייבות המכון להשביח המבנה והחצרים, בסכום ההפרש האמור, העולים ליום הגשת התביעה לסך של 265,444 ש"ח (להלן - "עלות ההשבחה").

            לטענת התובע, חרף התחייבותו המפורשת של המכון לבצע את ההשבחה בעלות האמורה, ולמרות שדמי השכירות הופחתו למעשה, הפר הנתבע את התחייבותו ולא ביצע את שהתחייב, לבד מהשקעה שולית.

            התובע עותר, אפוא, בתביעתו להשבת הפרש דמי השכירות, בין זה הקבוע בחוזה (1,400 $ + מע"מ) לזה שנקבע בהסכם ההארכה (930 $ + מע"מ), זאת לתקופה של 4 שנים, החל מחודש מאי 1999 וכלה בחודש מאי 2003.

            עוד טען התובע, כי נוכח העובדה שהמכון ניהל את עסקו במבנה, בלא שדאג לקבלת רישיון עסק מן הרשויות המוסמכות, הועמד התובע לדין פלילי והושת עליו קנס בסך 10,000 ש"ח.

            לדבריו, כתב האישום הוגש כנגדו, עקב השימוש שעשה המכון במושכר משך שנים בלא רישיון עסק, דבר שנתגלה לתובע אך בחודש אוגוסט 2000.

            בשל כך, עותר התובע בתביעתו להשבת הקנס ששולם על ידו בסך 10,000 ש"ח, כמו גם לפצותו בגין הוצאות ועוגמת נפש, בסך כולל של 60,000 ש"ח.

            לבסוף עתר התובע לחייב המכון בתשלום דמי שימוש ראויים, בגין מכולה שהציב זה האחרון בחצרים הסמוכים למבנה.