1. התובע, יליד אוגוסט 1976, נפגע בכל חלקי גופו, עת נהג ברכב ברח' אסתר המלכה בחיפה, ביום 30.7.01. בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, תובע התובע פיצויים לפי חוק הפלת"ד ממבטחות הרכב בו נהג בעת התאונה.
2. מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי (נוירוכירורג), לא העניק נכות רפואית בתחום הנוירולוגי לתובע, אך על פי המלצתו וממצאיו, מונו שני מומחים רפואיים מטעם בית המשפט - ד"ר אנגלשטיין בתחום האורולוגי, וד"ר אביב, בתחום הפסיכיאטרי.
המומחה בתחום האורולוגי קבע לתובע נכות רפואית בגין הפרעות בהטלת השתן בשיעור של 5% ובשיעור של 20% נוספים בגין פגיעה חלקית באונות ופגיעה ביכולת לקיים יחסי מין.
המומחה בתחום הפסיכיאטרי קבע לתובע נכות רפואית בשיעור של 30%בעקבות נזקים נפשיים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, שהם לדעתו נזקים ארוכי טווח ופרמננטיים.
3. עיקר המחלוקת בין הצדדים התמקדה בסוגיית נכותו הרפואית הפסיכיאטרית של התובע ובנכותו התפקודית כתוצאה מכך.
הנתבעות "הכירו", למעשה, בחוות דעתם של ד"ר רזון וד"ר אנגלשטיין וקיבלו את שיעורי הנכות הרפואית בתחום האורולוגי שנקבעה לתובע, אך חלקו על קביעתו של המומחה בתחום הפסיכיאטרי ועל שיעור הנכות שהעניק לתובע.
את שיעור הנכות בתחום הפסיכיאטרי, הגבוה יחסית, קבע ד"ר אביב על יסוד התרשמותו כי התובע סובל מהפרעה בתר חבלתית (DISORDER STRESS TRAUMATIC POST):
"המתבטאת במכלול סימפטומים וסימנים אופייניים: מחשבות חוזרות על התאונה ועל אסונות בכלל, סיוטים המעירים אותו משנתו, ירידה משמעותית בעניין כללי ותעסוקתי, תחושות ניתוק והזרה
ESTRANGEMENT)
) מהזולת, קושי לבטא רגשות חום ואהבה, רגזנות כללית ואימפולסיביות, התפרצויות זעם וקשיי ריכוז. ישנם גם סימפטומים דכאוניים של מצב רוח ירוד ומתמשך, ערך עצמי נמוך, חרדה קיומית וחוסר שמחת חיים. ישנה פגיעה משמעותית ביכולת ההתקשרות הבין אישית, היכולת ליצור קשר לוגי והיכולת התעסוקתית.
הפרעה בתפקוד המיני מהסוג שגיא סובל ממנה, עלולה להופיע בכל אחת מההפרעות הפסיכיאטריות הנ"ל. אחת התופעות החמורות הנובעת מההפרעה הבתר חבלתית והדיכאון, הינה פגיעה אינטלקטואלית משמעותית. תופעה זו מוגדרת בשפת הפסיכיאטריה "פסידו דמנציה", ומשליכה באופן ישיר על אפשרויות השיקום החברתי והתעסוקתי".
(עמ' 5 לחוות הדעת).
לקביעותיו אלו הגיע המומחה על יסוד עיון במסמכים רפואיים ועל יסוד התרשמותו משיחות שקיים עם התובע, מהן למד כי אורח חיין לאחר התאונה השתנה, וכי בשל מגבלותיו ומצבו הנפשי הוא אינו עובד ומבלה את מרבית שעותיו וימיו בביתו בחוסר מעש. קשריו החברתיים נפגעו כמעט לחלוטין. מגבלותיו בתחום היכולת המינית והצורך להשתמש בכדורי "ויאגרה" לצורך קיום יחסי מין, גם הם תרמו למצבו הנפשי הדיכאוני. אף מהורי התובע, עמם שוחח, התרשם המומחה כי התאונה שינתה לחלוטין את חיי בנם. מנער מקובל, חרוץ וחברותי, הפך לאדם מסוגר, הנתקף בהתפרצויות זעם וכעס, עד כדי התבטאות שלהם כי "איבדו" את הילד.
במהלך חקירת התובע והמומחה ע"י ב"כ הנתבעות, התברר כי לא הובאו לידיעתו של ד"ר אביב עובדות משמעותיות, שיש בהן, לכאורה, כדי להשפיע על התרשמויותיו וקביעותיו לגבי מצבו ו/או נכותו הרפואית הנפשית.
כך הוצגו בבית המשפט שני סרטונים בהם נראה התובע הולך באופן רגיל ומחליף גלגל ברכבו, ללא הזדקקות לעזרה, וזאת על אף טענותיו כי מוגבל הוא בהליכתו.
עוד התברר, והמומחה לא ידע על כך, כי מספר שבועות לאחר ביקורו ו/או בדיקתו ע"י ד"ר אביב, נישא התובע וכיום הוא אב לילדה שנולדה לו ולאשתו.
משנשאל ד"ר אביב, במהלך חקירתו בבית המשפט, האם יש בעובדות אלו כדי לשנות את חוות דעתו, הוא השיב בשלילה. לדבריו מדובר בהפרעה קונברסיבית פסיכיאטרית (ולא נוירולוגית), היכולה להשתנות באופן שבזמן נתון היא לא תגרום להפרעה בתנועה, ובזמן אחר היא תופיע.לדבריו:
"אין פה פגיעה בעצב, אלא חוויה סובייקטיבית של האדם" (עמ' 6 לפרוטוקול).
אף לגבי עובדת נישואיו של התובע, כשלושה שבועות לאחר ששוחח עם התובע, אינה מביאה, לדעתו, בדבר שיעורי הנכות שקבע, משום שעובדה זו אינה מצביעה לדבריו על החלמתו מההפרעה הנפשית בה לקה.
עם זאת, ובתשובה לשאלת ב"כ הנתבעות, עו"ד זילברברג, בדבר האפשרות כי ישנה את אחוזי הנכות הרפואית שקבע לתובע (30%) לאור העובדות שתוארו לעיל ואשר לגביהן לא היה למומחה מידע בעת שבדק את התובע ובעת שקבע בחוות הדעת את שקבע, השיב ד"ר אביב:
"ודאי, כי לא בדקתי אותו שוב. יכול להיות שהוא החלים, אני לא יודע. היום אני לא יודע אם הוא עובד או לא. עד שלא אבדוק אותו שוב בדיקה פסיכיאטרית מלאה, אני לא יכול לענות על הבקשה לשנות את אחוזי הנכות" (עמ' 10 לפרוטוקול).
כאשר אלה הם פני הדברים, היינו לנוכח קביעת שיעור נכות ע"י מומחה שלא הביאה בחשבון נסיבות, או עובדות שהתרחשו בתקופה מאוחרת יותר, יש לבדוק את תשובות התובע במהלך חקירתו הנגדית ואת הנסיבות שפורטו לעיל, לצורך קביעת נכותו התפקודית של התובע.