1. תביעת נזיקין נגד המועצה אזורית תעשייתית רמת חובב (להלן - "
המועצה") ומדינת ישראל (להלן - "
המדינה"), בגין מחלות מהם סובלים התובעים, המתגוררים בסמיכות למועצה, ואשר לטענתם נגרמו עקב החשיפה לחומרים המזהמים הנפלטים בתחומי המועצה, על ידי מפעלים שונים.
רקע
2. תחילתה של התביעה בשלוש תביעות נזיקין שהוגשו נגד המועצה והמדינה (ת.א. 1069/07; ת.א. 1070/07; ת.א. 1144/07) ביום 28.3.07 ו- 13.6.07, כולן בשל נזקי גוף נטענים, שנגרמו לתובעים בשל קרבתם לאתר רמת חובב. עילת התביעה כלפי הנתבעות מקורה באי מילוי חובתן על פי דין לפקח על המפעלים באתר רמת חובב.
3. ביום 21.5.08 הגישה המועצה הודעת צד ג' נגד המפעלים באתר רמת חובב - תרכובות ברום בע"מ, אקוסול פתרונות אקולוגיים בע"מ, טטראברום טכנולוגיות בע"מ, כיקונטקט ישראל בע"מ, לוכסמבורג תעשיות בע"מ, מטל טק בע"מ, מכתשים מפעלים כימיים בע"מ, כימאגיס בע"מ, קופולק בע"מ, טבע אסיא תעשיות כימיות בע"מ, פטרוכים רמת חובב בע"מ, החברה לשירותי איכות הסביבה בע"מ, וחברת חשמל לישראל בע"מ (להלן - "
הצדדים השלישיים" ו/או
"המפעלים"). כמו כן, הוגשה הודעת צד ג' נגד הורי התובעים הקטינים. הודעה דומה נשלחה על ידי המדינה ביום 23.11.08 ואליה צורפו התבעות נוספות והן המשיבות 14 - 17. הדיון בתביעות אוחד בהחלטתו של כב' הנשיא פלפל מיום 18.11.08. התיק הועבר לטיפולי בסמוך ליום 30.12.08.
4. בדיון מיום 4.2.09 קבעתי כי הדיון בתביעה יהא פרטני, כאשר על כל תובע "
להוכיח באופן פרטני את הקשר הסיבתי שבין חומר זה או אחר המיוצר במפעלים בתחומי הרשות, לבין מחלתו וכן עליו להוכיח את חשיפתו לחומר זה" (עמ' 17 לפרוטוקול).
לאחר שהתקיימו ישיבות רבות במסגרתם הוגשו למעלה ממאה חוות דעת של מומחים בתחומים שונים מטעם הנתבעות והצדדים השלישיים (להלן - "
הנתבעים"), ולאחר שסיכמו הצדדים באריכות את עמדותיהם, הגיעה עת ההכרעה.
טענות התובעים
5. התובעים סבורים כי המפעלים פולטים חומרים מסוכנים לאוויר, לקרקע ולמקורות המים באזור המועצה במשך שנים ארוכות, וכי המועצה והמדינה כשלו בתפקידן לפקח על פליטות אלה. בשל התנהלות זו נגרמו לתובעים, לטענתם, פגיעות קשות, הבאות לידי ביטוי במחלות שונות.
התובעים מצביעים על אחריותה של המועצה, לכשל בהפעלת מתקן הטיפול בשפכים, הפעלת פתרונות יעילים לסילוק חומרים מסוכנים ואי הקמת תחנות ניטור נדרשות; כן הם מצביעים על אחריותה של המדינה, אשר היתה מודעת - לשיטתם - לחריגות ברמות הפליטה במפעלים אולם בחרה להעלים עין מכך. מעשים אלה מהווים הפרה של עוולת הרשלנות, שבסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח - 1968 (להלן - "
פקודת הנזיקין"), וכן של עוולות נוספות בפקודה זו.
6. לשיטת התובעים, אין לקבל את חוות דעתם של מומחי הנתבעים. מומחים אלה, בין היתר, מעולם לא נתנו חוות דעת הקושרת בין חומרים מזהמים למחלות התובעים ואינם מומחים לחשיפה סביבתית; חלק מהמומחים אינם רופאים בהכשרתם ולחלקם קשרים עם צדדים לתביעה; באי כוח הנתבעים התערבו בתוכן חוות הדעת טרם חתימתם; המומחים אינם מכירים את סביבת רמת חובב ואת החומרים הנפלטים בה.
7. התובעים טוענים כי לא ניתן לדעת מה היתה רמת זיהום האוויר ברמת חובב, שכן אין כלל נתונים באשר לניטור האוויר ברמת חובב בשנים 1975-1995. באשר לשנים 1995-2006 נוטרו 6 חומרים בלבד וגם כיום הניטור אינו כולל את כל האזורים הרלוונטיים. לא ניתן להסתמך על רמות הפליטות הנמוכות, הנטענות על ידי ד"ר לביקי וד"ר מרמור המומחים מטעם הנתבעים, בין היתר, כיוון שמדובר בניטורים חלקיים בלבד.
8. התובעים סבורים כי הוכיחו קיומו של קשר סיבתי בין החומרים שנפלטים מרמת חובב לבין תחלואתם של התובעים. מסקנה זו עולה מחוות דעתו של פרופ' הוד, המומחה מטעם התובעים, מומחה אקדמי, אשר ערך ניסויים רבים בתחום זה, וחוות דעתו עדיפה על זו של רופאים מטפלים אשר עיסוקם אינו בהשפעת חומרים על בריאות האדם. מסקנתו נתמכת מנתוני ה- IARC וה- NIH, המוכרים כגורמים ברי סמכא בתחום הרפואה. מסקנה זו עולה גם מדברי ד"ר מלנקי, מומחה התובעים, אשר פירט כי החומרים הנפלטים מרמת חובב גורמים לשלל מחלות, וגם מהודאת בעל דין של המועצה עצמה, אשר מפרסומיה עולה כי היא מנטרת 83 חומרים מזהמים שונים אותם מפיצים המפעלים לאוויר.
לשיטת התובעים, חוות דעתו ועדותו של פרופ' הוד מוכיחים קיומו של קשר בין החומרים המופצים באתר רמת חובב לבין מגוון מחלותיהם של התובעים וביניהם סרטן, מחלות נשימה, מחלות עיניים, מחלות כליות, הפלות, מומים מולדים, מחלות לב ועוד. קשר סיבתי זה עולה גם מהדו"ח המדעי המסכם בנושא "הערכת ההשפעה האפשרית של פליטות מאתר רמת חובב על בריאות האוכלוסייה הגרה באזור" (להלן - "
דו"ח סרוב"), שנערך על ידי הפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון. דו"ח זה מצא קשרים חיוביים בין הקרבה לאתר רמת חובב לבין מחלות בדרכי הנשימה, מומים מולדים, תמותה טרם הלידה, תחלואת סרטן ועוד.
התובעים מוסיפים ומדגישים כי החומרים השונים הנפלטים ברמת חובב יוצרים סינרגיזם, הגורם להשפעה גדולה מזה של כל חומר בנפרד. מכאן המסקנה היא כי חומר הנפלט לאוויר - בכל ריכוז שהוא, גם אם נמוך הוא ובסף הנדרש - עלול לגרום למחלות התובעים. לא קיימת ודאות ברפואה ולא ניתן לשלול האפשרות כי חשיפה לחומרים שנפלטו ברמת חובב - גם בהנחה שמדובר בריכוזים נמוכים - הובילה לתחלואה.
9. התובעים סבורים כי עמדו בנטל ההוכחה ברמה של מאזן ההסתברויות. לחילופין, הם סבורים שיש להקל על נטל זה לאור הקושי הגדול בהוכחת תביעות בגין זיהומים סביבתיים, קושי הנובע - בין היתר - מהעדר ידע מדעי באשר להשפעות של חומרים מזהמים שונים ומהקושי בהוכחה, כי מחלה מסוימת נגרמה דווקא בשל החומר המזהם ולא בשל גורמים אחרים. קושי זה בא לידי ביטוי בע"א 1639/01
קיבוץ מעיין צבי נ' קרישוב, פד"י נח(5) 215, 284 (2.6.04) (להלן - "
פס"ד קרישוב"), שם נקבע כי ניתן להגיע למסקנה משפטית על בסיס מארג הראיות ומשקלן גם כאשר המחקר הרפואי טרם הגיע למסקנות חד משמעיות.
את בעיית חוסר הודאות ניתן לפתור באמצעות פיצוי בגין עצם הגברת הסיכון, גם ללא התרחשותו של נזק. כמו כן, ניתן לפסוק פיצויים על פי הסתברות, כלומר - לחייב את המזיק בפיצוי לפי ההסתברות שגרם לנזקם של התובעים. אפשרות זו הוכרה בדנ"א 4693/05
בית חולים כרמל נ' מלול (פורסם בנבו) (29.8.10) (להלן - "
דנ"א מלול"), אשר הכיר באחריות ובפיצוי לפי הסתברות במצב של הטיה נשנית, ואף הזכיר תביעות סביבתיות כמקרה המובהק המתאים להחלת כלל זה.
פתרון אפשרי שלישי הינו העברת נטל הראיה, כאשר במקרה זה יש ליישם את סעיף 38 לפקודת הנזיקין, המעביר את הנטל להוכחת הרשלנות במקרה של נזק הנגרם על ידי דבר מסוכן בבעלות התובע; את סעיף 41 לפקודת הנזיקין, המעביר את הנטל להוכחת רשלנות במקרה של 'הדבר מעיד על עצמו'; ואת הכלל של נזק ראייתי, מאחר והנתבעות והמפעלים לא ערכו את הבדיקות הנדרשות.
10. הטלת אחריות על הנתבעים תואמת את כלל 'המזהם ישלם', לפיו על יוצר הזיהום לשאת בעלויות הנובעות ממנו. הטלת אחריות תואמת גם את עקרון הזהירות המונעת, לפיו אין להמתין להוכחות חד משמעויות לפני שנוקטים בצעדי מניעה והגנה, מחשש שוודאות מדעית תתקיים רק כאשר לא יהא ניתן יותר למנוע את הנזקים.
התובעים מצביעים על הסכמת תרכובות ברום בע"מ, אחת מהצדדים השלישיים, לשלם פיצוי לתובעים ולהפחית את הזיהום במסגרת התובענה הייצוגית (ת.א. (מחוזי - ב"ש) 1263-07), הסכמה המלמדת על הכרה באחריות.