פסק-דין בתיק ת.א. 1061/02 - פסקדין

א.         רקע עובדתי

      1.     התובעים עתרו לקבלת סעד הצהרתי, לפיו שטר מישכון הזכויות במקרקעין מיום 30.10.97, לפיו מישכנו את זכויותיהם בביתם לטובת הנתבע, בנק המזרחי המאוחד (להלן: " הבנק"), הינו בטל, וכי הם פטורים מלמלא אחריו. לחלופין, עתרו התובעים להצהרה כי הם זכאים להגנת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972, ולהגנת סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, חרף האמור בשטר המשכון, ועל כן אין לפנותם מן הבית. לחלופי חלופין, ביקשו התובעים כי יוצהר שהסכום לו ערבו עמד, נכון ליום 28.2.01, על סך 213,161 ש"ח, או על סך 402,926.25 ש"ח, או על סך 663,290 ש"ח (שאינו כולל ריבית חריגה), או על סך 853,055 ש"ח (הכולל ריבית חריגה). עוד ביקשו התובעים כי יוצהר שסכום הערבות על פי שטר המשכון מוגבל ל- 750,000 ש"ח (סכומן המקורי של שתי ההלוואות בגינן ניתן המשכון), ואינו כולל הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן עתרו התובעים לחייב את הבנק לשלם להם פיצוי בסך 200,000 ש"ח בגין עגמת נפש שגרם להם.

      2.   ביום 30.10.97 חתמו התובעים על שטר מישכון זכויות במקרקעין לטובת הבנק, המתייחס לבית מגורים ברח' אילות 4 בראש העין, הידוע כחלקה 232 בגוש 5490 (נספח א' לתצהיר התובע, להלן: " השטר" או " שטר המשכון"). המשכון ניתן לבנק להבטחת שתי הלוואות. הלוואה אחת בסך 600,000 ש"ח ניתנה לחברת מוצרי מזון והשקעות בע"מ (להלן: " החברה"). הלוואה שניה בסך 150,000 ש"ח ניתנה למר יוסף יעקובוביץ (להלן: " יעקובוביץ"), אחד משני מנהליה ובעליה של החברה, שהוא בן זוגה לחיים של בתם של התובעים ואבי נכדיהם (החברה ויעקובוביץ' יקראו להלן: "הלווים"). שתי ההלוואות ניתנו ביום 2.11.97 (נספחים א' ו-ב' לתצהיר הגב' איריס נחמיאס, מטעם הבנק) (להלן: " ההלוואות" ו" נחמיאס").

3.         עובר לחתימת התובעים על שטר המשכון, התנהל משא ומתן על תנאיו בין הבנק לבין עורך דינם של התובעים, שאת שירותיו שכר יעקובוביץ. בעקבות הערותיו של עורך הדין, הוכנסו שינויים בנוסח השטר (סעיף 50 לתצהיר התובעים).

      4.   כבר ביום 30.11.97, היינו כחודש לאחר מתן ההלוואות, החלו הלווים לפגר בפרעון ההלוואות. אך הבנק נהג בלווים באורך רוח, ונמנע מלהעמיד את ההלוואות לפרעון מיידי, ולממש את המשכון, עד לשנת 2001.

      5.   בשל אי-פרעון ההלוואות כסדרן על ידי הלווים, שלח הבנק לתובעים ביום 27.3.01 מכתב התראה לפני מימוש משכון. ביום 30.4.01 הגיש הבנק בלשכת ההוצאה לפועל  בקשה למימוש המשכון, בגין יתרת חוב בסך 1,225,780 ש"ח נכון ליום 28.2.01. ביום 28.2.02, בעקבות בקשה שהגישו התובעים בבית משפט זה לעיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדם (תיק מס' 7-01-34552-01), ניתן צו בדבר עיכוב כל ההליכים בתיק הנ"ל, לרבות עיכוב הליכי מכירת הבית ופינוי התובעים ממנו (בש"א 2075/02).

6.         התובעים הגישו את התביעה בתיק זה ביום 15.1.02, ולאחר מכן קיבלו רשות לתקן את כתב התביעה. בכתב התביעה המתוקן נטען כי הבנק הפר חובות הגילוי כלפי התובעים כאשר לא הסביר להם את פרטי שטר המשכון ואת המשמעויות המשפטיות והעובדתיות הגלומות בו, וכאשר לא גילה להם את שיעור הריבית השנתית בה יחוייבו הלווים, תקופת החיוב, סכומי פרעון הקרן והריבית, מועדי הפרעון, ועוד. בדומה, הפר הבנק חובתו כאשר לא גילה לתובעים את מצבם הכלכלי של הלווים במועד החתימה על שטר המשכון, וכאשר לא יידע אותם לאחר מכן כי ההלוואה אינה נפרעת כסדרה. לו היו התובעים יודעים כי חשבונות הלווים מצויים ביתרת חובה, לא היו חותמים על שטר המשכון, ואילו היו יודעים במועד כי ההלוואות אינן נפרעות, היה ביכולתם לפעול להקטנת החוב, מה גם שערך ביתם אז היה גבוה יותר. מחדל נוסף של הבנק הוא בכך שלא הסביר לתובעים את משמעות סעיף הויתור על ההגנות הנתונות להם בחוק הגנת הדייר ובחוק ההוצאה לפועל, סעיף אשר לטענת התובעים מהווה "תנאי מקפח" בחוזה אחיד, בדומה לסעיפים אחרים בשטר המשכון. כמו כן, הפר הבנק חובותיו כלפי התובעים בכך שלא נקט הליכים נגד הלווים, ולא מימש בטחונות נוספים שהיו לו להבטחת ההלוואות, ובכך שלא העמיד ההלוואות לפרעון מיידי, כאשר הלווים הפסיקו לפרוע אותן. עוד נטען כי הבנק דחה הצעת יעקובוביץ בשנים 1998-2000 לשלם תשלומים על חשבון ההלוואות, ודרש ממנו לפרוע תחילה את יתרת החוב בחשבונות הלווים.

אשר לגובה החוב, נטען בכתב התביעה המתוקן כי על פי הסכם המשכון לא ערבו התובעים לכל תשלום ריבית או הפרשי הצמדה, אלא לקרן ההלוואה בלבד. עוד נטען כי ההלוואות נפרעו למעשה, שכן חיוב חשבון החח"ד של הלווים מהווה פרעון ההלוואות.

7.         התובעים צירפו לכתב התביעה חוות דעת מומחה שנערכה בידי הגב' חן ביטון מחברת "שגיא", בה נאמר כי יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת ליום 28.2.01 היתה 853,055.09 ש"ח בלבד, מהם 189,765 ש"ח בגין ריבית פיגורים. בדיון מיום 3.5.04 הסכים הבנק, על מנת לזרז ההליכים בתיק, לאמור בחוות דעתה של הגב' ביטון לעניין גובה החוב, ולפיכך ויתר על חקירתה הנגדית (ראה גם עמ' 11 לפרוטוקול). מאותו הטעם, הסכים הבנק כי התובעים יחוייבו אך ורק בתשלום קרן ההלוואות (750,000 ש"ח) והריבית בגינן על-פי הסכמי ההלוואה, להבדיל מריבית חריגה בחשבון (סעיף 84 לסיכומי התובעים). לענין גובה חובם של התובעים, הסכמה זו תחייב את הבנק על אף שהחלטתי לדחות את התביעה.

8.         בכתב ההגנה טוען הבנק כי התובעים ידעו על מצבם הכלכלי של הלווים, והבינו היטב את תנאי שטר המשכון, כולל ההגנות שבחוק הגנת הדייר וחוק ההוצאה לפועל. השטר נחתם לאחר משא ומתן ארוך שבו היו התובעים מיוצגים על ידי עורך דין, ואף הביא להכנסת שינויים רבים בנוסח השטר. אשר לטענת התובעים בענין העיכוב במימוש המשכון, טוען הבנק כי הלווים והתובעים היו אלו שביקשו לדחות את מימוש המשכון. הבנק לא דחה את בקשת הלווים לשלם על חשבון ההלוואות - נהפוך הוא. לענין גובה החוב טוען הבנק כי כתב המשכון, ככתוב בו, מבטיח לא רק את הקרן כי אם גם את הריבית. כך גם נטען כי חיוב חשבון הלווים איננו יכול להיחשב כפרעון ההלוואות, כאשר החשבון היה ביתרת חובה.

9.         מטעם התובעים הוגש כעדות ראשית אך ורק תצהירו של התובע, אף שהוא מתייחס בתצהירו לעניינים הנוגעים לידיעת התובעים שניהם. בנוסף הוגשה חוות דעתה של הגב' ביטון, שלגביה אין מחלוקת. מטעם הבנק הוגשה עדותה של הגב' איריס נחמיאס (להלן: "נחמיאס"), שהיא מנהלת לקוחות עסקיים בסניף הבנק בו התנהלו חשבונות הלווים, והיא גם זו שטיפלה בשטר המשכון נשוא התביעה. התובע ונחמיאס העידו בפני.

אקדים ואומר כי עדותה של נחמיאס היתה מהימנה, ובנקודות עיקריות היא נתמכת בראיות נוספות. לעומת זאת, התברר כי התובע איננו יכול להתייצב מאחורי סעיפים לא מעטים המופיעים בתצהירו, וטענות עובדתיות לא מעטות שהעלה בתצהירו מופרכות, ופוגמות משמעותית במהימנות גרסתו. במהלך חקירתו הנגדית של התובע הסתבר שהוא לא בדק את הדברים שנרשמו בתצהירו, ואיננו מסוגל להסביר חלק ניכר מהם (עמ' 17-20). כל אלו יפורטו בחלק הדן בתשתית הראייתית.

ב.         דיון בטענות התובעים

      (1)  נסיבות חתימת שטר המשכון

10.        הנתבע טוען בתצהירו בסעיף 5: "ביום 30.10.97 הוחתמנו על ידי הנתבע על שטר משכון זכויות". כך גם טוען התובע בסעיף 40 לתצהירו, כי " הנתבע, כאשר החתים אותנו על שטר המשכון, לא גילה לנו פרטים מהותיים" באשר למצבם הכלכלי של הלווים, וכי " קיים סיכוי סביר כי סכומי ההלוואות לא יוחזרו". כך גם טוען התובע (סעיפים 51-52 לתצהירו), כי " כאשר הוחתמנו על שטר המשכון" - לא הסביר הבנק לתובעים את משמעות הויתור על ההגנות המוקנות להם בחוק הגנת הדייר ובחוק ההוצאה לפועל. הבנק אף לא יידע אותם כי ערבותם חלה לא רק על קרן ההלוואה, אלא גם על הריבית והפרשי ההצמדה, ולא גילה להם את שיעור הריבית השנתית בה יחוייבו הלווים; תקופת החיוב; סכומי הפרעון ומועדיהם; ועוד (סעיפים 13, 41 לתצהיר ועמ' 13, 16 לפרוטוקול). התובע מוסיף ואומר בסעיף 51: "החתימה בוצעה אצל הנתבע במהירות רבה וללא שניתנו לנו הסברים כלשהם". התובע טען בסעיף 50 לתצהירו כי אין הוא מכיר כלל את הגב' נחמיאס, אשר היתה פקידת הבנק שטיפלה בשטר המשכון מול התובעים ועורך דינם. מטענה זו חזר בו התובע בעת עדותו, כאשר ניצב מול הגב' נחמיאס (עמ' 20). התובע אמנם מאשר בתצהירו (סעיף 50) כי הלווים נעזרו בעורך דין אשר " העיר הערות לשטר המשכון", אך לטענתו אותו עורך דין לא פעל מטעמו, ולא היה בקשר עמו; היה זה עורך דין ששירותיו נשכרו על ידי יעקובוביץ. התובע לא טרח להביא לעדות את עו"ד ר' גוברין, אשר ייצג את התובעים מול הבנק בכל הנוגע לניסוח שטר המשכון (ראה נספח ד' לתצהיר נחמיאס).

11.        תיאור הדברים המפורט לעיל בתצהירו של התובע, והחזרה על הביטוי " הוחתמנו", נועדו ליצור את הרושם המטעה כאילו הבנק "החתים" את הערבים על שטר המשכון, ואלו חתמו על השטר כמות שהוא, בלא כל מיקוח או משא ומתן, ומבלי להבין את תנאיו. האמת שונה לחלוטין. מתצהירה של נחמיאס ומעדותה המהימנה, עולה כי בין הבנק לבין עורך דינם של התובעים התנהל משא ומתן ארוך ומייגע, שכלל תיקונים רבים בשטר המשכון. בשלב מסוים, בשל התיקונים הרבים והתמשכות ההליך, החליט הסניף להעביר את העניין לעורך הדין במחלקה המשפטית של הבנק (סעיף 4 לתצהיר ועמ' 23-24 לעדות). לתצהירה של נחמיאס צורף מכתבו של עו"ד ר' גוברין, בו דרש הכנסת תנאים מיוחדים (נספחים ד'-ה' לתצהיר). יתר על כן, לאחר שהצדדים הגיעו לנוסח סופי של שטר המשכון, התייצבו התובעים בסניף הבנק בפני הגב' נחמיאס, על מנת לחתום על השטר. במעמד זה, לאחר שהתובעים קראו בקפדנות את שטר המשכון, הם עצמם דרשו להוסיף בו תיקונים נוספים, אשר הועברו למחלקה המשפטית של הבנק (סעיפים 5-6 לתצהיר ועמ' 24 לעדות נחמיאס). התובע טען כי עבר על שטר המשכון "ברפרוף", משום שסמך על עורך הדין שהביא "חתנו" יעקובוביץ', אשר בדק את השטר, העיר הערות ודרש תיקונים (עמ' 14-15).

התובע טען כי כל השינויים היו פרי יוזמתו של אותו עורך דין, והוא עצמו לא "קרא את האותיות הקטנות" (עמ' 15). אך על פי עדותה של נחמיאס, אחד התנאים שהתובעים עצמם דרשו להכניס נוגע לריבית שבה יחוייבו: בעקבות דרישתם הוספו בסעיף 2 לשטר המילים " עליהם הוסכם במסגרת הסכם ההלוואה", על מנת להבהיר שהסכומים אשר שטר המשכון בא להבטיח הם אך ורק אלו שבהסכם ההלוואה שנחתמו עם הלווים. התובעים חתמו בנפרד בשולי כל תיקון או תוספת שעל גבי השטר. לנוכח תיקון זה, שהוכנס לדרישת התובעים, קשה להבין את טענתם כי הבנק לא גילה להם, והם לא ידעו, את שיעור הריבית בהלוואות נשוא משכון, וכי הם לא ידעו כי יהיה עליהם לשלם הפרשי הצמדה וריבית. התובעים היו אלה שדרשו להכניס בשטר המשכון הפניה מפורשת להסכמי ההלוואה, ואלו מפרטים את הריבית הרגילה וריבית הפיגורים שתשולם על ידי הלווים (סעיף 5(א) ונספח הריבית להסכמי ההלוואה, שצורפו כנספחים א'-ב' לתצהיר נחמיאס).

12.        מעורבותו האישית של התובע באה לידי ביטוי גם לאחר חתימת שטר המשכון, כאשר הגיעה העת לרשום את זכויותיהם של התובעים בבית בלשכת רישום המקרקעין, והבנק דרש מהם לחתום על שטר משכנתא, שיחליף את שטר מישכון הזכויות. הגב' נחמיאס אומרת בתצהירה (סעיף 9), כי התובעים, שהיו מיוצגים על ידי עורך דין גם בשלב זה, דרשו להכניס שינויים מפליגים בנוסח שטר המשכנתא שנשלח אליהם על ידי הבנק (נספח ח'). כך עולה מנספח ח' שהוא טיוטת שטר משכנתא הכוללת תיקונים רבים. שטר זה לא נחתם בסוף לאור דרישות התובעים, אך נחמיאס הדגישה בתצהירה ובעדותה כי בשלב זה של הדברים (בסוף שנת 1999) היה התובע בקשר תדיר עמה, הן בסניף והן בטלפון, כשהוא דורש להכניס שינויים בשטר המשכנתא, ומבקש פרטים לגבי מצב החשבון בהלוואות (סעיף 9 לתצהיר ועמ' 26 לעדות). התובע, כאמור לעיל, הצהיר כי איננו מכיר כלל את הגב' נחמיאס - טענה שהוא נאלץ לחזור בו ממנה בעת עדותו.

13.        בנסיבות האמורות לעיל, ברור לחלוטין כי אין אמת בטענה שהתובעים "הוחתמו" על שטר המשכון על ידי הבנק, גם אם מי ששכר את שירותיו של עורך דינם היה חתנם. כך גם אין שמץ של אמת בטענה שהתובעים נאלצו לחתום על השטר "במהירות". התובעים היו מעורבים בניסוח תנאי שטר המשכון, הם קראו אותו לפני שחתמו עליו, ואין לקבל - כבר מן ההיבט העובדתי - את טענתם כי לא ידעו על תנאים שונים המופיעים בשטר. חזקה על עורך דינם של התובעים כי הסביר להם את משמעות סעיפי שטר המשכון. לא בכדי הם לא הביאו אותו ואת יעקובוביץ לעדות.