פסק-דין בתיק ת"א 25527-01-11

1.            תיק זה עניינו תביעה בגין רשלנות רפואית.

2.            התובעים הם עזבונו ואלמנתו של המנוח פלוני. לטענת התובעים, במהלך אשפוזו של המנוח במרכז הרפואי ע"ש סוראסקי, הזריק לו אח במחלקה חומרי הרדמה כדי שהמנוח לא יפריע לו במהלך המשמרת וכתוצאה מכך נפטר המנוח ביום 21.4.10. לטענתם, הוכח כי המנוח קיבל חומרי הרדמה שלא לפי הוראה רפואית ואח שנתן חומרי הרדמה למנוח פוטר מעבודתו בגין התנהגות חמורה זו. עוד הוכח כי הנתבעת עצמה פנתה למשטרה בתלונה על מתן חומרי הרדמה לחולים ע"י אנשי צוות רפואי שלה. לטענת התובעים, משהכחישה הנתבעת שהמנוח קיבל חומרי הרדמה שלא כדין, ולאחר שהתברר כי הנתבעת הגישה תלונה למשטרה והאח פוטר, אין לנתבעת הגנה לכאורה גם לעניין הקשר הסיבתי.

3.            הנתבעת מכחישה את הטענות המיוחסות לה. לטענתה הוכח שהמנוח נזקק לטיפול בחומרי הרדמה כחלק ממכלול הטיפול שהתחייב ממצבו הרפואי וכי הוא לא קיבל חומרי הרדמה שלא על פי התוויה רפואית.

הנתבעת מודה שעלה חשד שאח מהמחלקה הפנימית ד' הזריק למטופליו חומרי הרדמה שלא כדין ואף הוגשה על כך תלונה למשטרת ישראל, אולם חשדות אלו לא הוכחו מעולם ומכל מקום אינם קשורים לטיפול שקיבל המנוח, גם בשים לב לכך שהחשדות הועלו מחצית השנה לאחר אשפוזו בבית החולים וגם לאור העובדה שהחשדות התייחסו לעבודת האח בחדר הטיפול המוגבר בפנימית ד', חדר אשר בו המנוח לא אושפז.

4.            מטעם התובעים העידו התובעת 2 -  ר' ***, ובנה - ע' ***. התובעים הזמינו כעד מטעמם את פרופ' דוד זלצר - מנהל המחלקה פנימית ד'.

5.            התובעים הגישו כראיה מטעמם את חוות הדעת של ד"ר דוד פרנקל, מומחה בהרדמה.

6.            מטעם הנתבעת העיד ד"ר עפר צימרמן - מומחה ברפואה פנימית אשר היה מעורב באופן אישי בטיפול שניתן למנוח.

7.            הנתבעת הגישה כראיות מטעמה שתי חוות דעת - חוות דעת שערך פרופ' מתי ברקוביץ, בעל התמחות על בפרמקולוגיה קלינית וטוקסיקולוגיה ומנהל היחידה לפרמקולוגיה קלינית וטוקסיקולוגיה במרכז הרפואי אסף הרופא, וחוות דעת שערך פרופ' מאיר להב, מומחה לרפואה פנימית והמטולוגיה.

הרקע של המנוח ואשפוזיו האחרונים

8.            המנוח, יליד 28.11.34, סבל עובר לפטירתו ממחלות כרוניות קשות ביניהן מחלת ריאות כרונית על רקע עישון, אי ספיקת לב, אי ספיקת כליות, השמנה ניכרת, תסמונת מטבולית שכללה יתר שומני דם וסוכרת וכן עבר מאורע מוחי (פרופ' להב, עמוד 2 לחוות הדעת).

9.            בשל מחלותיו אושפז המנוח בבית חולים פעמים רבות.

10.        בחודשי חייו האחרונים, החל מדצמבר 2009 אושפז המנוח ארבע פעמים בבית החולים איכילוב בשל החמרה במחלותיו.

11.        ד"ר עפר צימרמן סוקר בתצהירו את אשפוזיו האחרונים של המנוח. תיקו של המנוח בבית החולים הוגש כראיה וסומן נ/3.

12.        האשפוז הראשון היה מיום 9.12.09 ועד ליום 21.12.09. המנוח אושפז עקב הפרעות בקצב הלב אשר החמירו את אי ספיקת הלב ממנה סבל, כמו כן אובחנה החמרה באי ספיקת כליות כרונית.

13.        האשפוז השני היה מיום 12.1.10 ועד ליום 26.1.10. במהלך אשפוז זה, בתאריכים 15.1.10 ו- 18.1.10 עבר המנוח פרוצדורה של היפוך חשמלי כדי לנסות ולהסדיר את קצב הלב וכך לשפר את אי ספיקת הלב הקשה ממנה סבל (ד"ר צימרמן, סעיפים 12 ו- 13 לתצהיר). המנוח שוחרר לאחר שמצבו התייצב.

14.        ביום 12.2.10 הובהל המנוח לבית החולים לאחר שנפל בביתו עת התעורר משנתו ונחבל בראשו (ד"ר צימרמן, סעיף 15 לתצהיר). המנוח שוחרר ביום 15.2.10.

15.        ביום 21.2.10 הופנה המנוח שוב לבית החולים עקב חשד לדלקת ריאות. בעת האשפוז התמונה הדומיננטית הייתה של אי ספיקת לב ואי ספיקה נשימתית.

16.        ביום 5.3.10, תוך כדי אשפוזו, נבדק המנוח על ידי יועץ חיצוני שהזמינה המשפחה, פרופ' יחזקאל סידי - מנהל מחלקה פנימית ג' בבית החולים שיבא תל השומר.

17.        ביום 7.3.10 בעקבות הידרדר' במצבו של המנוח, הונשם המנוח, ולצורך הנשמתו ניתנו לו תרופות הרדמה (ד"ר צימרמן, סעיף 20 לתצהיר).