פסק-דין בתיק פשר 302/06

1.         בקשת חייבת להכריזה פושטת רגל.

2.         החייבת ילידת 1965. אין לה מקצוע וגם איננה עובדת.

בבקשתה הצהירה על חובות בסך 525,482 ש"ח ל-10 נושים.

            ביום 5.4.06 ניתן צו כינוס לנכסיה והושת על החייב תשלום חודשי בסך 450 ש"ח החל מיום 1.5.06.

            ב-5.6.07 נדחתה בקשת החייבת להפחתת התשלום החודשי (בש"א 6136/06).

3.         לקראת הדיון ב-12.3.07 הוגשה חוות דעת הכונ"ר ממנה עולים הממצאים הבאים:

א.      נגד החייבת הוגשו 2 תביעות חוב ע"ס 527,823 ש"ח. תביעת החוב העיקרית הוגשה ע"י בנק דיסקונט בסך 519,199 ש"ח.

ב.      לדברי החייבת עיקר הסתבכותה החלה לאחר שאפשרה לאחיה, מחאמיד אברהים, יד חופשית בחשבון הבנק שלה. החייבת טוענת כי עשתה זאת לאחר שנתגלעה מתיחות בין אחיה לאשתו והשניים היו על סף גירושין, אלמלא נחלצה החייבת לעזרתו וכיסתה הלוואה שנטל באמצעות לקיחת הלוואה של 40,000 ש"ח על שמה מבנק דיסקונט. החייבת הודתה כי בשנת 2000 פתחה חשבון בנק נוסף וממנו אפשרה לאחיה גישה חופשית למימון חנות בגדים שניהל. לטענת החייבת לא היה לה חלק בניהול החנות. טענה זו נסתרה ע"י אחיה, שטען כי החייבת היתה שותפה בעסק. בשנת 2002 אחיה של החייבת הפך נכה והעסק נסגר. החייבת טענה כי אחיה הפסיק לשלם את החזרי ההלוואה בגלל שהתברר להם כי מנהל הסניף מעל בחשבון. ברם, טענה זו לא גובתה במסמכים וגם לא ברור מדוע לא פנתה החייבת למשטרה. 

ג.        החייבת הינה רווקה המתגוררת ביחד עם אחותה בבית הוריה הקשישים. לחייבת אין כל נכסים או רכוש והיא אינה עובדת לפרנסתה. משפחתה מתקיימת מהבטחת הכנסה בסך 5,500 ש"ח לחודש הודות לקצבאות המל"ל.

ד.      החייבת עומדת בתשלום החודשי כסדרו.

4.         ב-6.5.07 הגישה החייבת תגובה לחוות דעת הכונ"ר וב-8.8.07 הוגשה תשובה לתגובת החייבת מטעם הכונ"ר.

5.         בתאריכים 12.3.07 ו-10.9.07 התקיימו בפניי דיונים בבקשת החייבת.

טענות הצדדים

6.         הכונ"ר מתנגד להכרזת החייבת פושטת רגל.

לטענת הכונ"ר החייבת לא הרימה הנטל המוטל עליה להוכיח יצירת חובות בתום לב. החייבת לא המציאה המסמכים שנדרשו הימנה. הוכח כי החייבת נתנה לאחיה הרשאה לעשות בחשבון הבנק שלה כרצונו, ללא פיקוח מצידה ולשם כך אף פתחה את החשבון מלכתחילה. כמו כן החייבת הודתה כי מסרה לאחיה פנקסי שיקים שלה, חתומים על החלק. בפסיקה נפסק זה מכבר כי התנהגות זאת מהווה אדישות לגורל הנושים ויצירת חובות בחוסר תום לב. החייבת גם פתחה חשבונות נוספים בבנק, שעה שלא היה ביכולתה ובכוונתה לפרוע חובות קיימים. "מהתמונה הכוללת המונחת בפני הכונ"ר עולה כי החייבת ואחיה פיתחו להם כשיטה לצבור חובות ולערוב זה לזה לחובות באופן הדדי, ללא יכולת לכסותם".

7.         לטענת ב"כ החייבת, החייבת הינה אישה כפריה ופשוטה, שאינה יודעת קרוא וכתוב בעברית, המתגוררת עם זוג הורים קשישים ונכים וסועדת אותם. במהלך 5 השנים האחרונות שימשה בתור מטפלת לסבתה המנוחה. אין מדובר באישה "פעילה, מבינה עניין בעלת יוזמה" אלא באישה, (ש) "לאחר לחצים לא מבוטלים מצד בני משפחתה ומצד אחיה במיוחד הסכימה לקבל הלוואה מחשבונה על מנת לכסות את ההלוואה בחשבון אשת אחיה, הכל אחרי שהובטח לה על ידי אחיה שהוא ידאג לסלק את ההלוואה".

בשנת 1996 נטלה החייבת הלוואה של 40,000 ש"ח מבנק דיסקונט. לטענתה, הבנק לא בדק את כושר ההחזר שלה ו/או את הבטוחות העומדות לרשותה. הבנק פנה אליה בדרישה להחזר החוב רק כעבור 10 שנים, כיוון שידע שמי שמשלם את ההחזרים הוא אחיה של החייבת ולא היא עצמה. מסיבה לא ברורה הבנק לא טרח ליידע אותה גם כאשר האח הפסיק לשלם. בתוך כך, יש מקום להתחשב בעובדה שהבנק מעל בחשבונה וגרם לכך שהלוואה ע"ס 40,000 ש"ח תפחה לכדי חוב של חצי מיליון ש"ח.

8.         עוד טוענת החייבת כי טענת הכונ"ר כי מסרה לאחיה פנקסי שיקים חותמים על החלק, איננה נכונה. כך גם הטענה כי היתה שותפה של אחיה בניהול העסק.

            אין לחייבת מסמכים לתמוך בטענת המעילה, כיוון שמעולם לא ניגשה לסניף הבנק ומעולם לא קיבלה לידיה מסמך כלשהו מהבנק. דבר המעילה נודע לה רק שנים לאחר מכן. הגורם היחידי שעמד בקשר עם הבנק בכל אותה תקופה היה אחיה.

            טענת הכונ"ר שהחייבת לא ממצה את פוטנציאל ההשתכרות שלה, אינה מתיישבת עם מציאות האבטלה הסובבת אותה ועם ניסיונותיה לחפש עבודה.