פסק-דין בתיק פשר 267/05

1.         ביום 27.6.05 הגיש החייב בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו פושט רגל בגין חובות מוצהרים בסך כ - 800,000 ש"ח ל- 66 נושים. באותו יום הגישה אשתו של החייב (להלן: " החייבת") בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתה פושטת רגל בגין חובות מוצהרים בסך כ-300,000 ש"ך ל- 42 נושים.

2.         לגרסת החייב, חובותיו נוצרו עקב ניהול כושל של עסק לעבודות אלומניום שניהל כעצמאי בקרית אתא בשנת 1992 לאחר כשלון המפעל לאלומניום שבו עבד כשכיר. החייב לא הצליח לעמוד בתשלומים בגין החומרים ובשל סירוב שיקים שמשך, הוגבל חשבונו בבנק. בשנת 93 סגר החייב את עסקו. אשתו של החייב הסתבכה בחובות כדי שיוכלו לקיים את משפחתם, שכללה 4 ילדים קטנים.

            החייב מוסיף וטוען, כי נכון להיום רובצים עליהם חובות כבדים בעיקר כתוצאה מריביות. הוא עבד בעבודות מזדמנות וכיום הוא עובד בעבודה קבועה בתחום אומנות הברזל.

            החייבת טוענת מצדה, כי בעקבות המצב הכלכלי שהלך והסתבך היא קיבלה התמוטטות עצבים והוכרה ע"י המל"ל כנכה בשיעור של 60% וכיום היא מקבלת קיצבת נכות בסך 2,000 ש"ח. 

3.         ביום 25.9.05 ניתן צו כינוס לנכסי החייב אשר חוייב, בין היתר, בתשלום עיתי בסך 500 ש"ח לחודש החל מיום 1.10.05; כמו כן, ביום 29.9.05 ניתן צו כינוס לנכסי החייבת אשר חוייבה בתשלום עיתי בסך 500 ש"ח לחודש, החל מיום 1.11.05.

4.         נכון למועד עריכת חוות - דעת הכנ"ר, הוגשו כנגד החייב 24 תביעות חוב בסכום כולל של 559,061 ש"ח ונגד החייבת הוגשו 11 תביעות חוב בסכום כולל של 94,012 ש"ח.

5.         ביום 15.6.06 מונה עו"ד אופיר דידי כמנהל מיוחד לנכסי החייבים.

6.         החייבים התייצבו לאסיפת הנושים הראשונה בעניינם ביום 9.7.06 אך לא התייצבו לישיבה השניה ביום 16.7.06.

7.         על סמך סיכום החקירה של החייבים אצל המנהל המיוחד, הגיע ב"כ הכנ"ר בחוות דעתו מיום 10.12.06  למסקנות שלהלן:

א.         החייבים לא עשו כל מאמץ לפרוע את חובותיהם הרבים, על אף שהיו בידיהם האמצעים לעשות כן.

ב.         החייבים נהגו בחוסר תום לב מובהק במסגרת ההליך ולא שילמו את התשלומים החודשיים שהושתו עליהם כסדרם.

משכך, סבור ב"כ הכנ"ר, כי אין מקום להכריז על החייבים פושטי רגל ויש לבטל את צווי

הכינוס שניתנו להם על כל מגבלותיהם.

8.         הדיון שהיה קבוע ליום 18.12.06 נדחה לבקשת ב"כ החייבים ליום 12.3.07 בשל טענתו של החייב כי הוא מנסה לארגן כספים לשם הגעה להסדר נושים.           

            בהחלטתי מיום 17.12.06 דחיתי את הדיון ליום 12.3.07 וציינתי מפורשות " החייב ישלם את פיגוריו בהקדם ולא יאוחר ממועד הדיון הבא".

9.         בישיבה מיום 12.3.07 הסתבר, כי החייבים לא רק שלא טרחו להגיש הצעת הסדר אלא הם אף לא טרחו לשלם את פיגוריהם.

            לא זו אף זו, לא היתה בפי החייבים טענה כלשהי ביחס למחדליהם הנ"ל.

10.        כעולה מסיכום חקירת החייבים, הם התגוררו בישוב גנים משנת 1997 ועד ההתנתקות בשנת 2005. במסגרת הפינוי קיבלו החייבים פיצויים בסך של 924,000 ש"ח, אך הם לא השכילו לפרוע את חובותיהם, שנוצרו זמן רב לפני ההתנתקות, אלא הם הגדילו את מצבת חובותיהם בכך שלקחו משכנתא בסך 200,000 ש"ח, למרות שלא היה להם בה כל צורך.

            המנהל המיוחד ראה לנכון להדגיש, כי לחייבים היתה ברירה לפרוע או להסדיר את חובותיהם לנושיהם במסגרת הכספים המשמעותיים אותם קיבלו, אך הם העדיפו לעשות שימוש לעצמם בכל הכספים ורק אז לפנות בבקשה להכרזתם כפושטי רגל.