פסק-דין בתיק פשר 2427/04

מונחת בפני מחלוקת שנתגלעה בין מפרק חברת יקי רחמני - חברה לביצוע עבודות חשמל ומיזוג אוויר (להלן: "המפרק" ו"החברה בפירוק", בהתאמה), לבין החברות גולדמסטר רכב וליסינג (2002) בע"מ וגולדמאסטר השקעות (1995) בע"מ (להלן: "חברות הליסינג"), וזאת בעניין מעמדם של תקבולי ביטוח אשר נתקבלו בעבור פוליסה שהוצאה לרכב שהושכר לחברה בפירוק בשיטת ליסינג.

מעיון בבקשה, עולה כי העובדות הרלוונטיות למחלוקת המרכזית, להבדיל ממחלוקות צדדיות על כימות החוב, אינן שנויות במחלוקת אמיתית בין הצדדים; לאור האמור לעיל, מן הראוי להכריע תחילה האם לחברות הליסינג זכות לקבל לידיהם את תקבולי הביטוח (קרי, זכות קניינית או זכות מקבילה לה בעוצמתה), או שמא עסקינן בכספים השייכים לקופת הפירוק, ועל חברות הליסינג להתכבד ולהגיש תביעת חוב, וזאת במעמד של נושה בלתי מובטח.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים ובעמדת כונס הנכסים הרשמי, ניתנת החלטתי זו.

1.                  בין הצדדים נכרת ביום 11.2.04 הסכם להשכרת רכב לחברת יקי רחמני, אשר באותה עת היתה חברה פעילה וסולבנטית; הצדדים אינם חלוקים על העובדה, כי במסגרת החוזה, לא הועברה לחברת יקי רחמני זכות הקניין ברכב, וזו נותרה ברשות חברות הליסינג; להשלמת התמונה יוער, כי על הרכב רבץ שיעבוד לטובת נושה מובטח אשר הלווה לחברות דנן כספים לצורך רכישתו, אלא שהחיוב כלפי נושה זה סולק, וכיום אין לו מעמד או עניין במחלוקת נשוא הבקשות שבפני.

נוסף לאמור לעיל, חייב החוזה את חברת יקי רחמני לבטח את הרכב על חשבונה. כמו כן, קבע סעיף 8.8 לחוזה כי:

" הוכרז הרכב כאובדן סופי ( total lost ) יהווה הדבר הפסקת חוזה זה. במקרה כזה ישלם החוכר למחכירה את התמורות הכספיות כפי שהן רשומות בנספח ה'... למען הסר ספק בכל מקרה של סירוב של חברת הביטוח לשלם את תמורת הרכב או חלקה, מכל סיבה שהיא, חייב החוכר לשלם את תמורת המכונית או חלקה"

חודשים מספר לאחר מכן, נגנב הרכב מחזקתה של חברת יקי רחמני; בסופו של יום, ולאחר הליכים מול חברת הביטוח, נחתם בין הצדדים הסכם פשרה לפיו תשלם זו לידיו של המפרק (באשר ביני לביני, נקלעה החברה לחדלות פרעון), סך של 122,478 ש"ח לסילוק מלא ומוחלט של כל התביעות, וכן סכום נוסף בגין שכר-טרחת עורך-דין והוצאות משפט. בית המשפט המחוזי אישר את ההסדר בין הצדדים, וקבע כי:

" על המפרק הזמני לשלם לבעלת הרכב ו/או בעלת השעבוד מתוכו סכומים שאינם שנויים במחלוקת כאשר בדבר היתרות, ככל שיעמדו, יגיש בקשה נפרדת אליה יצרף את הטעונים לזכויות ברכב או בתמורתו כצדדים"

מכאן הבקשות אשר בפני; חברות הליסינג טוענות, כי תקבולי הביטוח, כמוהם כרכב עצמו, אינם כלל ועיקר חלק מקופת הפירוק; המפרק, לעומת זאת, וכן כונס הנכסים הרשמי, טוענים כי חברות הליסינג לא היו מוטבות הפוליסה, ותרופתן אינה אלא בהגשת תביעת חוב.

2.                  אין מחלוקת, כי לו עסקנו ברכב עצמו, הרי שזכות הקניין בו היתה שמורה לחברות הליסינג. אי לכך, לא היה הרכב עצמו נחשב כנכס מנכסי הפירוק, והשבתו בעין לבעליו (להבדיל מהתחשבנות כספית בדבר חיובים שצמחו מהחזקתו) לא היתה מצריכה הגשת תביעת חוב. דין דומה היה עשוי לחול, מכוח זכות העקיבה הקניינית, על תמורת הרכב במידה והיה נמכר לצד ג' שאינו חב בהשבתו. אלא, שכעת עולה השאלה האם זהו דינם של תקבולי הביטוח, וזאת במצב בו אין חולק כי חברות הליסינג לא היו רשומות כמוטבות הפוליסה , וזו לא שועבדה להם בכל דרך שהיא וחובת תשלום פוליסת הביטוח היה על החברה בפירוק.

3.                  ראשית אעיר; לא ירדתי לסוף דעתן של חברות הליסינג בכל הנוגע לטענה המאוחרת יחסית שהעלו, כאילו סעיף 8.8 לחוזה אינו חל בנסיבות המקרה; אף אם המונח total lose מכוון בעיקרו למצב בו הרכב ניזוק באורח סופי בתאונת דרכים, הרי שאין כל מניעה לכך כי אותן הוראות יחולו, לפי לשונן והגיונן, אף על מצב בו נוצר אובדן מוחלט של הרכב או ערכו, וזאת אף בנסיבות אחרות - כגון גניבה על-ידי צד ג'. זאת, הן לאור העובדה כי המשיבות אינן מפנות (וככל הנראה לא קיים) סעיף ספציפי הדן במקרה של גניבת הרכב, והן ובעיקר לאור העובדה כי סעיף 8.8 לחוזה מתייחס, לפי הגיונו למצב בו מחד גיסא לא ניתן להשיב את הרכב כשהוא שלם ותקין, ומאידך גיסא, אין השוכרת יכולה לעשות בו עוד שימוש כלשהו - ודומה כי רציונל זה חל הן במקרה של אובדן ערך ויציאה משימוש בשל תאונה, והן במקרה של גניבה אשר מסלקת את הנכס סופית מהישג ידם של שני הצדדים.

4.                  סעיף 8.8, אשר דומה כי הינו המתאים והראוי לתחולה בנסיבות המקרה (ולו מכוח היקש), מחיל על השוכרת חובות תשלום, אשר נראות על-פניהן כחובה חוזית לתשלום כספים - ואין נפקא מינא בעניין זה, האם נגדיר את התשלום בו היא מחוייבת כחיוב כספי-חוזי גרידא, או כפיצויי השבה חוזיים.

תוצאה זו, אשר מביאה לכאורה לחיוב אובליגטורי בתשלום שיש להגיש בגינו תביעת חוב, מתיישבת אף עם בחינת יחסי הצדדים וזיקתם אל תקבולי הביטוח. נוכח העובדה (אשר אינה שנויה במחלוקת), כי החברה בפירוק היא מוטבת הפוליסה - היא, ולא חברות הליסינג, הרי  מניתוח משפטי של הדברים עולה, כי החברה בפירוק הינה בעלת זכות אובליגטורית לתבוע כספים של צד ג', קרי חברת הביטוח, בהתקיים תנאים מסויימים הנקובים בפוליסה.

עוד אעיר, כי אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי בשלב זה, עניין לנו בכספים שהם קניינה של חברת הביטוח, ואילו היתה זו האחרונה נקלעת לחדלות פרעון, לא היתה מוטבת הפוליסה יכולה לטעון כי הכספים הפכו לקניינה מעצם קרות מקרה הביטוח.

בשלב השני, ובענייננו, לאחר שהסתיימה תביעת הביטוח בפשרה, מועברים הכספים לידי המבוטח; עניין לנו בקיום חיוב כספי שנקבע בפוליסה, ונשלט בידי תנאיה בלבד, ויש בו לכאורה כדי להפוך את המוטבת, לאחר שיבוצע התשלום, לבעלת הקניין בכספים. אכן, קניין זה עשוי (וכך אכן הוא המצב לכאורה) להיות שרוי ב"צילו" של חיוב פרי התחשבנות כספית או חובת השבה כלפי צד ג', אולם אין בכך בכדי להפוך את אותו צד ג', באורח אוטומטי, לבעל זכות קניינית הגוברת על יתרת נושיה של יקי רחמני, היא מוטבת הפוליסה.